איראן הצליחה לגייס סוכנים בתוך ישראל

הטענות הישראליות על חשיפת תאי ריגול איראניים בישראל הולכות ומתרבות. עיתון "הארץ" סבור כי הסיבה לעלייה במספר התאים הפעילים היא האמונה האיראנית שישראל חלשה. העיתון מציין כי "הם יודעים שהחברה הישראלית מפולגת יותר מאי פעם, ובאמצעות הסדקים במרקם השברירי הם מנסים ומצליחים, כפי שראינו, להניח את רגליהם בדלת הישראלית." העיתון מוסיף כי "ישראלים רבים חשים דיכאון כי אינם רואים סוף למדיניות העוינת של נתניהו. הכלכלה מתדרדרת והממשלה לא מעניקה תקווה לאזרחיה. כל אלה מהווים קרקע פורייה לגיוס מרגלים."

בשבועיים האחרונים עצרו השב"כ והמשטרה 14 ישראלים בחשד לריגול למען איראן. מכיוון שהמעצרים בוצעו בזמן מלחמה, האישומים חמורים מאוד. החשודים מייצגים שני מעגלים נפרדים שגויסו ונשלטו על ידי סוכנים של משרד המודיעין האיראני.

אחד המעגלים מורכב מיהודים ישראלים שהיגרו לפני עשר שנים מאזרבייג'ן וריגלו במשך שנתיים תחת עיני השב"כ, שלרוב פועל ביעילות רבה. ביניהם היה חייל ישראלי שערק מיחידתו. תפקידם היה לאסוף מידע מודיעיני על בסיסי חיל האוויר בצפון ובדרום ישראל ועל אתרים צבאיים נוספים. מטרות נוספות כללו את מטה המוסד ויחידת המודיעין 8200 בגלילות, צפונית לתל אביב, וכן בכיר ישראלי.

נטען כי החשודים גויסו על ידי סייענים למודיעין האיראני מאזרבייג'ן וטורקיה, ושולמו להם באמצעות מטבע דיגיטלי רוסי. השב"כ חקר האם סוכנויות הביון הרוסיות, האזרבייג'ניות והטורקיות סייעו לאיראן, אך לא נמצאו לכך ראיות. חלק מהאתרים שצילמו ותחקרו נועדו להיות מטרות לטילים של חיזבאללה ואיראן.

המעגל השני, שכלל שישה ערבים ישראלים ופלסטיני שגר סמוך לירושלים, קיבל משימות דומות אך בהיקף קטן יותר, שכללו בין היתר התמקדות במדען גרעין ישראלי.

מומחים, כולל פסיכולוגים שחקרו את המניעים לבגידה, מייחסים את המעשים למניעים כמו תאוות בצע, נקמה, ניכור חברתי, אידיאולוגיה או חיפוש אחר הרפתקאות. שני המעגלים הם דוגמה לכל התכונות הללו, למעט אידיאולוגיה, כשהמניע העיקרי שלהם היה תאוות בצע. איראן הייתה מוכנה לשלם מאות אלפי שקלים למרגלים ישראלים.

עם זאת, אין להתייחס לשני המקרים כאל אירועים מבודדים, אלא יש לנתחם בהקשר חברתי ופוליטי רחב יותר. הם משקפים את ההידרדרות המוסרית והסדקים שהופיעו בשנים האחרונות באחדות הישראלית, שעליה היו הישראלים גאים.

זה יהיה תרגיל בהונאה עצמית להפחית מחומרת המקרים ולהציג את החשודים כמרגלים שהגיעו משולי החברה הישראלית, מהתחתית ומהחוץ.

האמת הכואבת שאי אפשר להתעלם ממנה היא שיותר ויותר יהודים ישראלים מוכנים לרגל עבור איראן ולבצע התנקשויות בשמה.

במהלך ששת החודשים האחרונים עצר השב"כ יותר מ-20 ישראלים באשמת ריגול למען משרד המודיעין האיראני. הם ישראלים ממגוון שכבות האוכלוסייה, גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, מכל רחבי הארץ. הם מייצגים פסיפס של החברה הישראלית: תלמיד ישיבה מבית שמש, סטודנט לפסיכולוגיה מרמת גן, איש עסקים מאשקלון ועולים חדשים מבלארוס ומאוקראינה.

אך יש עוד מקרים שכאלה. במהלך השנתיים האחרונות פנו מגייסי המודיעין האיראני למאות ישראלים, רובם דרך הרשתות החברתיות. חלקם התעלמו מהבקשות, לאחרים היו ספקות ודיווחו לשב"כ, בעוד אחרים נענו לקשר ראשוני ונחשפו על ידי השב"כ שהזמינם לחקירה קצרה. רובם הבהירו שלא היו מודעים ולא הבינו את חומרת המפגשים. הם הוזהרו לנתק קשרים עם הסוכנים האיראנים ושוחררו.

שיטות העבודה של המודיעין האיראני מבוססות על הדפוס הישן של גיוס כמה שיותר אנשים, בתקווה שחלקם יסכימו לשתף פעולה, ובסופו של דבר יהפכו בודדים מהם לנכסים איכותיים.

במרבית המקרים, הגיוס מתבצע כיום דרך הרשתות החברתיות, לעיתים גם בשיטה הקלאסית של מפגשים פנים אל פנים.

בעבר הסתפקה איראן בניסיונות לגייס ערבים ישראלים, מתוך תקווה שהם יהיו טרף קל, אך הם לא היו כאלה. רק מעטים מערביי ישראל הסכימו לשתף פעולה עם איראן – כמו במקרה השבוע – או עם שליחתה, חיזבאללה.

המאמצים האיראניים התמקדו בעיקר ברשתות החברתיות, ביצירת פרופילים מזויפים או בהתחזות לאזרחים זרים. אלה שהסכימו לשתף פעולה – רומו.

אך בשנים האחרונות הפכו הסוכנים האיראנים לנועזים יותר ומוכנים לקחת סיכונים גבוהים יותר, כשהם פונים ישירות אל דמויות פוטנציאליות לגיוס. הם יודעים שהחברה הישראלית מפולגת יותר מאי פעם, ובאמצעות הסדקים במרקם השברירי הם מנסים ומצליחים, כפי שראינו, להניח את רגליהם בדלת הישראלית.

לפני שנתיים החלה ממשלת נתניהו ב"מהפכה המשפטית", אך ישראלים רבים ראו בכך ניסיון לשנות את המשטר. מאות אלפי ישראלים שהתנגדו למהלכי הממשלה יצאו לרחובות והפגינו. הפילוג בחברה הישראלית הוביל ל-7 באוקטובר, כשהבינה חמאס בטעות שישראל הפכה למדינה חלשה.

הקיטוב בחברה הישראלית, שנמשך גם במהלך השנה האחרונה של המלחמה, מביא את איראן להאמין שישראל, כפי שתיאר אותה מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה (שחוסל על ידי ישראל בחודש שעבר), חלשה כמו "קורי עכביש". כך, סוכני המודיעין האיראניים חשים מוטיבציה, מתוך אמונה שגם הם יכולים לנצל את החולשות הישראליות ולנוע מהתמקדות באנשים שבשולי החברה אל אלו החיים בלב החברה המרכזית.

נכון, לאורך ההיסטוריה של ישראל, הסכימו יהודים לרגל נגד מדינתם. רבים מהם היו מרגלים מעולים שהוצבו במקומות גבוהים ורגישים, כמו המוסד, הכור בדימונה, השב"כ, הצבא והתעשיות הביטחוניות, משרד החוץ. אך לכל אלה היו מניעים אידיאולוגיים, הם האמינו בקומוניזם ופעלו למען ברית המועצות או שלוחותיה.

נדיר שיהודים ישראלים יהיו מוכנים להפוך לבוגדים ולרגל בשם אויביה הגדולים של ישראל, כמו חמאס, חיזבאללה או איראן, שנשבעו להשמיד את ישראל. ברבע המאה האחרונה, רק שני ישראלים – השר לשעבר ד"ר גונן שגב, שעדיין כלוא, ואיש העסקים נחום מנבר, שהתנדב לעבוד עבור איראן תמורת רווח כספי. הם נחשבים ל"כבשים שחורות" נדירות שזיהמו את המדינה ואת רוחה ובגדו בערכיה הבסיסיים.

אך בשנים האחרונות, ובמיוחד בשנה האחרונה של המלחמה, השתנה כל זה. ישראלים רבים חשים דיכאון כי אינם רואים סוף למדיניות העוינת של נתניהו. הכלכלה מתדרדרת והממשלה לא מעניקה תקווה לאזרחיה. כל אלה מהווים קרקע פורייה לגיוס מרגלים.

השב"כ מאמין כי העונשים החמורים שמטילות בתי המשפט על מרגלים ובוגדים יטפלו בתופעה המתרחבת. אכן, מדובר בצעד חשוב שיש לנקוט, אך הוא אינו מספיק. כדי לעצור את המגפה המתפשטת, נדרשים רצון טוב ומעשים מצד הממשלה לאיחוי הקרעים החברתיים ולהגשמת הסיסמאות הריקות עד כה "כולנו אחים" ו"יחד ננצח". אבל עם האופן שבו מנהלת ממשלת

 נתניהו את ענייני היום-יום, קשה להאמין שנראה תרופה לסבלם של המרגלים והבוגדים הישראלים.