יום חמישי 17 אוקטובר , 2024 12:25

המדיניות האמריקנית במזרח התיכון

בבוקר יום חמישי, פרסם אתר Axios האמריקני שנתניהו יקיים פגישה עם הקבינט הביטחוני כדי להצביע על "פעולה צבאית משמעותית נגד איראן". הידיעה עצמה ראויה לדיון ומחקר, אך מה שמשך את תשומת הלב הוא אישור של אחד מבכירי הממשל האמריקאי כי התקיימה שיחת טלפון "חיונית" בין נתניהו לביידן "במטרה לנסח את גבולות התגובה הישראלית", בוודאי כלפי איראן. נקודה נוספת הראויה לדיון היא התבטאויות המועמדים במהלך העימות שהתקיים באוגוסט, וכן מה שהוחלף בין סגני המועמדים לנשיאות ארה"ב, ב-2 בחודש זה, בנוגע למדיניות ארה"ב במזרח התיכון.

הדמוקרטים מוצאים את עצמם בין הפטיש לסדן – מצד אחד הפסד של מדינות בהן רוב ערבי ומוסלמי, כמו מישיגן, פנסילבניה וויסקונסין, ומצד שני הפסד של מדינות בעלות רוב יהודי כמו ניו יורק, קליפורניה, פלורידה וניו ג'רזי. יש לציין כי כיום פלורידה היא מדינה רפובליקנית. שכן שתי הקבוצות – ערבים ויהודים – נוטות לבחור במועמד הדמוקרטי, אשר כיום צריך לתת מענה לדרישות סותרות הנוגעות לפשעים הציוניים המבוצעים כיום בעזה, לבנון ואפילו בסוריה ובתימן. נראה כי טראמפ לא מתעניין במדינות הראשונות כל עוד הקולות שהביאו להפסדו בבחירות 2019 היו של ערבים, שלא יצביעו להאריס ויחרימו את הבחירות, אולם באותו הזמן, הוא מתעניין ב-75% מקולות היהודים, שהולכים בדרך כלל לדמוקרטים.

החלפת ההצהרות והעימותים בין המועמדים לנשיאות ארה"ב, הדמוקרטית קמלה האריס, סגנית הנשיא הנוכחית, והנשיא לשעבר, דונלד טראמפ, משקפת את התבנית הכללית של המדיניות האמריקנית, אשר מתחשבת בראש ובראשונה בביטחון ובאינטרסים של "ישראל". למעשה, המדיניות מתחשבת בביטחון ובאינטרסים של התאגידים האמריקאים השולטים בתעשיות המרכזיות בפלסטין הכבושה, כגון ייצור והשקעת מוצרי נפט, ייצור חשמל והתפלת מי ים לשתייה, והתעשיות הטכנולוגיות האלקטרוניות.

כדי להבין את המדיניות האמריקנית כלפי פלסטין הכבושה ותמיכתה המוחלטת בציונות בפלסטין, עלינו להכיר את עומק האינטרסים האמריקניים באזור, ואחד החשובים שבהם הוא השליטה בדרכי המסחר העולמיות באמצעות תמיכה בציונים דרך הסכמי השלום והסכמי אברהם. אלה אפשרו לציונים לפקח על נתיבי השיט החשובים, מהמצר בגיברלטר ועד לתעלת סואץ. לולא העמדה המכובדת והמדאיגה של תימן כלפי האמריקאים והבריטים, "ישראל" בעזרת איחוד האמירויות כבר הייתה משתלטת לחלוטין על מצר באב אל-מנדב.

זאת בנוסף למגוון מסלולים שישראל וארה"ב מתכננות לפתוח, דרכם יעברו אספקת גז ונפט שיכולה להתחרות בפרויקט "החגורה והדרך" הסיני, כמו "מסדרון דוד" מרמת הגולן דרך סוריה ועיראק לאסיה המרכזית, "המסדרון ההודי" מהודו דרך חצי האי ערב לנמל חיפה בפלסטין, ותעלת בן-גוריון, המחברת את הים האדום לים התיכון דרך נמל אשקלון. כאן ניתן לראות שמטרות המלחמה על לבנון ופלסטין, תהליך ההגירה והפגיעה באזרחים אינם תמימים, אלא קשורים לפרויקטים כלכליים אמריקניים גדולים באזור שמכתיבים את המדיניות החוץ-אמריקנית.

מכאן נובעת המדיניות האמריקנית כלפי האזור: או שהאמריקאים יגשימו את מטרותיהם דרך הסכמי אברהם והמשך הכניעה והגירוש של הפלסטינים, או שישראל תגרור את האזור למלחמה גדולה אם תחליט לתקוף את איראן, אותה היא רואה ככוח המרכזי התומך בהתנגדות באזור. הדמוקרטים עדיין מדברים על פתרון שתי המדינות בפלסטין, ובאותה נשימה האריס מדברת על זכותה של "ישראל" להגן על עצמה, ואז מזכירה את זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית. טראמפ, לעומתו, טוען ששירת את ישראל על ידי כינון הסכמי אברהם והטלת סנקציות על איראן באמצעות ביטול הסכם הגרעין. הוא אף החל לקדם את הרעיון שניסיונות ההתנקשות בו עלולים להיות קשורים לאיראן, האשמות חמורות ביותר.

במהלך העימות בין המועמדים לתפקיד סגן נשיא ארה"ב בניו יורק ב-2 בחודש, הדמוקרט טים וולז והרפובליקני ג'יי. די. ואנס נשאלו אם הם יתמכו במכה מקדימה שישראל עלולה להנחית על איראן. ואנס אמר שיקבל את הערכותיה של ישראל, בעוד וולז לא השיב ישירות. חוסר התשובה של וולז מעורר חשש לגבי האפשרויות שינקטו ממשלות דמוקרטיות כלשהן, מה שמגביר את חוסר הוודאות.

בנוגע ליחסים עם איראן, נראה שהאריס תמשיך את מדיניות קודמה, ביידן, בכל הנוגע להחתמת הסכם הגרעין. אך הממשל הזה נקרע כבר ארבע שנים בין שחרור סכומים קטנים של כספים איראניים מוקפאים לבין ההבנה שהדבר לא מספיק. ממשלות ארה"ב, בין אם דמוקרטיות ובין אם רפובליקניות, אינן יכולות להתעלם מהתמיכה האיראנית בהתנגדות באזור, שמערערת את ביטחונה של "ישראל". לפיכך, התמיכה האמריקנית הבלתי מוגבלת בציונים, וההסכמה על מבצע תקיפה מתוכנן כלשהו נגד איראן, אפילו אם מוגבל, משקפים את תפיסת הביטחון האזורי מנקודת מבטם של האמריקנים, במיוחד כשמדברים על דרכי המסחר, כפי שצוין קודם.

מכאן, ניתן לחזור לדיווח של Axios, אשר מבטא את המדיניות האמריקנית-ציונית ביחס לאיראן. האתר ציטט את שר הביטחון של ישראל, יואב גלנט, שאמר כי "תקיפה נגד איראן תהיה קטלנית, מדויקת ומפתיעה". עוזרו של נתניהו אף אמר כי "ברגע שההחלטה [לתקוף את איראן] תתקבל, ירצה נתניהו לעדכן את ביידן על כך". פרסום המידע הזה ממחיש בבירור את מדיניות החוץ האמריקנית העתידית.


סופר: אל-חנאדק




לוח שנה