המזרח התיכון נתקל בדינמיקה חדשה

פני המלחמה הפעם שונים, למרות שהגורמים והמטרות נותרו קבועים ותווי הסכסוך מושרשים. ישראל, שחלמה תמיד להרחיב את גבולותיה לכלול מדינות שכנות, התעוררה ב-7 באוקטובר למציאות שמראה כי העוצמה הטכנולוגית שלה לא יכלה לפתור את הבעיה הגיאופוליטית שעמה היא מתמודדת. למזלה הרע, כניסתה של איראן לקו העימות הישיר שינתה את כללי המשחק, והפכה את ההסתמכות על כוח טכנולוגי בלבד להתמודדות מול עוצמה גיאופוליטית להימור מסוכן. סימני ההימור כבר התבהרו כאשר ארצות הברית התעקשה לנטרל מטרות איראניות מסוימות בתגובה הישראלית על "מבצע ההבטחה הנאמנה 2".

לאחר יותר מ-15 יום מהתקיפה האיראנית על בסיסים צבאיים בישראל, תגובת ישראל נותרת לא ברורה, תחת לחצים אמריקאים ואירופאים להימנע מפגיעה במתקנים גרעיניים או נפט. זה מעיד על מספר סימנים: החל מהזמן שלקח לישראל לבחון את מהות וסוג התגובה, וכלה בהבנה שתקיפה אקראית ולא מחושבת על מתקנים באיראן תגרום לנזק לא רק לאיראן אלא גם למדינות האזור כולו. בכך, שוב נלכדה ישראל בקללת הגיאוגרפיה.

מגזין *פורין פוליסי* האמריקאי מדווח כי ויתורה של איראן על "הסבלנות האסטרטגית" מדגיש את ההתנגשות בין כוח טכנולוגי לכוח גיאופוליטי. 

איראן נהנית מיתרונות גיאופוליטיים משמעותיים, בעוד נקודת התורפה של ישראל היא חולשתה הגיאופוליטית, בהיותה מדינה קטנה בין נהר הירדן לים התיכון.

היכולת הטילית של איראן יכולה לכסות את כל שטח ישראל (כ-21,000 קמ"ר), כפי שנראה במבצע "ההבטחה הנאמנה 2", בעוד שישראל תתקשה לכסות טכנולוגית את השטח הגדול של איראן (כמיליון ו-648 קמ"ר). לכך יש השלכות צבאיות ברורות, במיוחד בהיעדר עומק אסטרטגי לישראל, בעוד שאיראן נהנית משטח עצום ומשתמשת בתנאי השטח להפעיל את מה שמכונה "הגנה פסיבית".

על פי האסטרטגיה ההגנתית האיראנית, מטרות ההגנה הפסיבית הן:

1. הפחתת יכולות הרדאר והמודיעין של האויב וערעור דיוק נשקיו.
2. שמירה על המשך הפעילות התשתיתית ברחבי איראן והבטחת צרכי האזרחים גם בזמן מלחמה.
3. צמצום נזקים למתקנים חיוניים.
4. מניעת הצבת מטרות כבדות לאויב, ובכך ריקון "בנק המטרות" שלו.
5. שלילת היכולת של האויב ליזום, וצמצום ההפתעות האפשריות.

בעוד שאיראן ממוקמת לצד בעלות בריתה באזור ופועלת על פי תוכנית משותפת מזה עשרות שנים, ישראל נשענת על אסטרטגיית המכה המקדימה המבוססת על עליונות טכנולוגית ויתרון בהלם הראשוני. אף על פי שהטכנולוגיה משחקת תפקיד חשוב יותר ויותר במהפכות צבאיות, הגורמים הגיאופוליטיים ממשיכים להיות חיוניים בעיצוב מסלול התחרויות האזוריות.

במלחמה הנוכחית, שבה איראן נכנסה לעימות הישיר, צפויים בשבועות הקרובים חילופי מהלומות נוספים, שבהם ישחקו הגורמים הגיאופוליטיים תפקיד מרכזי בשמירה על האיזון. במבט רחב יותר, תחרותיה הגדולות של וושינגטון באזורי האוקיינוס השקט וההינדו-פסיפי והאטלנטי-אירופאי ממוקדות יותר ויותר בציר המזרח התיכון, שם איראן מחזקת את קשריה עם מוסקבה ובייג'ינג. דינמיקה זו ממקדת מחדש את תשומת הלב לגיאופוליטיקה של המזרח התיכון.