פורין אפיירס: ישראל זקוקה לאסטרטגיה חדשה כדי להשיג ניצחון

האפשרות למלחמה אזורית עדיין מונחת על השולחן, אך האם "ישראל" תוכל להתמודד עם מלחמה רחבת היקף מול חזבאללה, איראן ובני בריתם, למרות היכולות הצבאיות והאסטרטגיות שצבר ציר ההתנגדות במהלך העשורים האחרונים, ובשעה של חולשה פנימית, צבאית וכלכלית של ישראל עקב מלחמת עזה וחזיתות התמיכה?

בהקשר זה, פרסמה המגזין *Foreign Affairs* מאמר שתורגם באתר אל-ח'נדק, המסקר את המאבק של ישראל מול איראן ובני בריתה במהלך החודשים האחרונים, וכן את ההיסטוריה של ישראל במלחמותיה במאה ה-20. המאמר מציין כי "במלחמה רב-חזיתית, ישראל תיאלץ לשלב את כל כלי הכוח הלאומיים — פוליטיים, צבאיים, כלכליים, טכנולוגיים, מודיעיניים ודיפלומטיים — יחד עם סיוע חיוני מבעלי ברית ושותפים. יהיה עליה למצוא דרכים חדשות לעמידות במאבק ארוך ואינטנסיבי יותר". המאמר מדגיש את קריסת ההנחות הביטחוניות של ישראל עם סיומן של המלחמות הקצרות, הנסמכות על עקרונות כמו הרתעה, התראה מוקדמת, וניצחון מכריע, בנוסף לצורך בהגנה ובתמיכה של מעצמה גדולה. 

המאמר

בשבועות שלאחר חיסולו של מנהיג חמאס, אסמאעיל הניה, בטהראן וחיסולו של המפקד הבכיר בחזבאללה, פואד שוקר, בביירות, התגברו הספקולציות לגבי פרוץ עימות רחב יותר במזרח התיכון. לפי גישה זו, אם איראן וחזבאללה יבחרו להגיב במתקפות ישירות משמעותיות נגד ישראל, הם עשויים להפוך את הקמפיין הישראלי הנוכחי בעזה למלחמה אזורית. בתרחיש כזה, כוחות ישראליים ייכנסו לקרבות עזים בחזיתות מרובות מול קבוצות חמושות שונות, מיליציות טרור וצבא מדינה הנמצא על סף נשק גרעיני ומצויד בארסנל עצום של טילים ארוכי טווח וכלי טיס בלתי מאוישים.

במובנים רבים, המלחמה האזורית רחבת ההיקף כבר הפכה בלתי נמנעת. מתחילת הדרך, הכינוי "מלחמת עזה" היה מוטעה. מאז מתקפת חמאס הקשה ב-7 באוקטובר, כמעט לפני שנה, נאלצה ישראל להתמודד עם יותר מיריב אחד, במה שהפך לאחת המלחמות הארוכות ביותר מאז הקמתה. ביום שאחרי מתקפת חמאס מעזה, חזבאללה החל לתקוף את ישראל מלבנון, והכריז שימשיך בהתקפות כל עוד הקרבות בעזה יימשכו. זמן קצר לאחר מכן, הצטרפו גם החות'ים בתימן, כשהם תוקפים ספינות בים האדום ובים הערבי, ומשגרים טילים ומזל"טים לישראל, כולל טיל שהתפוצץ במרכז תל אביב.

במקביל, מיליציות שיעיות מעיראק, ולעיתים מסוריה, איימו גם הן על ישראל עם טילים ומזל"טים. באמצע אפריל, לאחר שישראל ביצעה תקיפה אווירית קטלנית סמוך למתחם דיפלומטי איראני בדמשק, הגיבה איראן בשיגור יותר מ-350 טילים בליסטיים, טילי שיוט ומזל"טים לעבר ישראל, שיצרו תקדים חדש לקרב ישיר ופתוח בין שתי המדינות. במקביל, איראן הציפה את הגדה המערבית בכסף ובנשק כדי לעודד התקפות טרור ולערער את הביטחון בתוך ישראל עצמה.

עם זאת, עד כה הייתה המלחמה הרב-חזיתית בעוצמה מוגבלת. אם ישראל או אויביה יחליטו להסלים באחת החזיתות, יהיו לכך השלכות משמעותיות על הביטחון הישראלי ועל האסטרטגיה שלה. מאז מלחמת יום הכיפורים ב-1973, ישראל לא נלחמה במלחמה כוללת על כמה חזיתות בו-זמנית ולא נתקלה במתקפה גדולה מכוח אזורי אחר. במשך עשורים, ישראל התמקדה באיומים מצד ארגונים חמושים לא-מדינתיים. מאז הקמתה ב-1948, תפיסת הביטחון הישראלית הסתמכה על מלחמות קצרות בשטח האויב — גישה שאיפשרה לישראל למקסם את כוחה הצבאי ולפצות על חולשותיה הבסיסיות: שטחה הקטן, אוכלוסייתה המוגבלת, והיעדר עומק אסטרטגי ומשאבים מקומיים לתמיכה במערכות ממושכות.

כמעט שנה של לחימה אינטנסיבית בעזה ולחימה מוגבלת בגבול הצפוני עם לבנון התישו את הדגם הזה בצורה קשה. בנוסף, שנים של אי-יציבות פוליטית פנימית בישראל העמידו את כוחה של המדינה בסכנה. אם איראן, חזבאללה וגורמים אחרים הנתמכים על ידי איראן יפנו לעבר מלחמה חזקה בחזיתות נוספות, יהיה חיוני לישראל לבסס את האסטרטגיה הביטחונית שלה על יסודות חזקים יותר. כדי לנצח במלחמה רב-חזיתית, ישראל תצטרך לשלב את כל כלי הכוח הלאומיים — פוליטיים, צבאיים, כלכליים, טכנולוגיים, מודיעיניים ודיפלומטיים — עם סיוע חיוני מבעלי ברית ושותפים. יהיה עליה למצוא דרכים חדשות לעמידה במאבק ממושך ואינטנסיבי יותר.