החרדים: האורבניות הציונית

ה"אורבנות היהודית" בישראל נולדה בעקבות מלחמות 1967 ו-1973, והתפתחה מאז לכוח פוליטי ותרבותי משפיע בזירה הישראלית, שמטרותיו כוללות החלת שלטון יהודי על "ארץ ישראל השלמה" והאצת תהליך הגאולה.

יש שסיווגו את המפלגות החרדיות (אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל, דגל התורה וש"ס) כמפלגות אנטי-ציוניות. נטען שהחרדים עוינים לציונות מכיוון שאינם שרים את "התקווה" (המנון ישראל) באסיפותיהם, לא מניפים את דגל ישראל, ואימצו את העיקרון של אי-עלייה לארץ ישראל לפני בוא המשיח, שכן לשיטתם, זמן הגאולה טרם הגיע.

ישנה מחלוקת בנוגע לאופי הקשר בין החרדיות לציונות; גישתם של החרדים למדינת ישראל מגוונת, אך רובם מביעים כלפיה אמפתיה רבה. התנועה הציונית, למרות שהובלה על ידי חילונים ונטתה לצורות חילוניות, מבוססת על גרעין דתי, שכן אבות הציונות היו רבנים שקדמו לחילונים שייסדו את ההסתדרות הציונית העולמית, והזרם הציוני-דתי היה נוכח כבר מתחילת דרכה של התנועה.

החרדים "נייטרליים" מבחינה פוליטית ואינם מתמקדים בסוגיית שטחי 1967, אך בעשורים האחרונים הם הפכו לציוניים יותר. מספר חוקרים טוענים שהחרדים אינם מעורבים באופן פעיל בפוליטיקה בשל עמדותיהם האנטי-ציוניות, ולכן נמנעים מעיסוק בסוגיות פוליטיות מהותיות. מאידך, אחרים סבורים שהזרם הדתי מסוגל להשפיע על המדיניות המסורתית הישראלית, ואף לעצב את האסטרטגיה הלאומית.

שני נשיאים מהזרם החרדי שירתו בתפקיד נשיא המדינה: זלמן שזר (1963-1973) ואפרים קציר (1973-1978), שניהם מחסידי חב"ד. כמו כן, הרב עובדיה יוסף, המנהיג הרוחני של ש"ס ואחד ממייסדיה, שימש כרב הראשי של מדינת ישראל בשנת 1968, ואישים אלו לא היו אנטי-ציוניים.

יש הטוענים כי המפלגות החרדיות חיו בשולי החיים הפוליטיים, אך השתתפותן בממשלות השונות (הן הימניות בראשות הליכוד והן השמאליות בראשות מפלגת העבודה) הייתה משמעותית. בזמן שמפלגת חירות הציונית-רביזיוניסטית ישבה באופוזיציה, המפלגות הדתיות, הן החרדיות והן הלאומיות, השתתפו בממשלה. הן החזיקו בשליש מהמשרדים בממשלה הזמנית הראשונה, השנייה והשלישית, וגם לאחר פרישת המפלגות החרדיות מהממשלה בשנת 1952, המשיך הזרם הדתי הלאומי להיות מרכיב מרכזי בכל ממשלות ישראל, כשהוא מחזיק לפחות בשלושה משרדים בכל ממשלה.

בעבר המפלגות הדתיות היו מתונות בעמדותיהן, אך בעשור האחרון הפכו לקיצוניות יותר. יש גם תפיסה שגויה על חוסר השתתפותם של החרדים בגיוס לצבא, אך על פי הסכם "תורתו אומנותו" בין החרדים למדינה, ניתנת פטור למי שמקדיש את חייו ללימוד תורה. יחד עם זאת, ישנם חרדים המשתתפים בשירות הצבאי והמאמץ הביטחוני. לפני קום המדינה, רבים מחברי פועלי אגודת ישראל הצטרפו לארגון הלח"י, וארגון אגודת ישראל היה שותף בהקמת ועדה מיוחדת להגנה על ירושלים ב-1948 יחד עם הכוחות הציוניים, ורוב חברי הארגון הצטרפו ללוחמים היהודים. בנוסף, הוקם גדוד נחל בשנת 1948 לצורך גיוס החרדים לצה"ל, אשר שירתו בו גברים בלבד, תוך התחשבות באמונותיהם הדתיות.

לסיכום, ישנו שינוי במגמות המפלגות החרדיות כלפי הציונות והגאולה, והצביון המשיחי של הציונות החילונית מתגלה יותר ויותר. מגמה זו מציינת התגלות של המהות והמבנה הפנימי של הציונות, ולא שינוי פנימי בתוכה. החרדים ממשיכים לשמר את הרעיונות והעקרונות עליהם התבסס זרמם, כולל "ארץ ישראל השלמה", הקמת מדינת הלכה, רעיונות משיחיים, עידוד ההתנחלות, שימוש בכוח ובאלימות, והתנגדות להקמת ישות פלסטינית ריבונית ועצמאית בין הירדן לים התיכון.