הלוחמה הפסיכולוגית: תימן מגדירה מחדש את משוואת הסכסוך

בלב המלחמות המודרניות, המילה עשויה להיות קטלנית יותר מהפגז. הלוחמה הפסיכולוגית, שבעבר הייתה אחת מזרועותיהן של המעצמות, זמינה כיום גם לפעילים לא-קונבנציונליים – לא רק כאמצעי הרתעה, אלא ככלי לבניית איזונים חדשים, הן מנטליים והן בשטח. בהקשר זה, בלטה תימן בחודשים האחרונים כמקרה בולט בפיתוח ושימוש בכלי הלוחמה הפסיכולוגית – לא רק על ידי חיקוי שיטות האויב, אלא גם על ידי גיוון שלהן ועיצובן מחדש במסגרת מערכת הרתעה כוללת.

אחד הסימנים הראשונים שבלטו בתפקוד התקשורתי והצבאי של הכוחות החמושים התימניים היה השימוש בשיטת האזהרה המוקדמת – בצורה שמשקפת את מה שישראל נוהגת לעשות מול אויביה. בעוד תל אביב שולחת מסרי אזהרה באמצעות דוברי צה"ל לתושבי אזורים כמו עזה, דרום לבנון ותימן – החלה תימן לשלוח אזהרות דומות (בצורה, לא בתוכן) לשדות תעופה ואתרים אסטרטגיים ישראליים, כדוגמת נמל התעופה בן-גוריון.

הפורמט הזה לא היה רק חיקוי, אלא שדרוג בשיח הפסיכולוגי: הפיכת האזהרה מכלי לנטרול לכלי איום. בכך, האזהרה התימנית אינה פעולה מוסרית – אלא מסר קשוח: "יש לנו יכולת לפגוע – ואנו מעניקים לכם זמן לחשוב על התוצאות".

מאמצעי הלוחמה הפסיכולוגית הבולטים ביותר – הענקת שמות עם משמעות סמלית למבצעים צבאיים, כמו ההתעקשות התימנית לקרוא לערים ולכפרים הפלסטיניים בשמותיהם המקוריים – ולא היהודיים. צעד זה מעביר מסר בעל משמעויות דתיות, היסטוריות ופוליטיות עמוקות.

מן העבר השני, על אף שתימן מחזיקה ביכולות, הן אינן מספיקות – כמו טווח אש נרחב – כדי להשפיע בפועל בצורה רחבה על מתקנים חיוניים בישראל. לכן, תקיפת התשתית של התעופה האזרחית הישראלית הפכה לאופציה מעשית – באמצעות טיל אחד. בכך הצליחה צנעא להחדיר לתודעת ישראל ומתנחליה שהשמיים כבר אינם בטוחים, והקרב התקרב לעצבים הרגישים ביותר של ישראל. כאן מתבהרת עוצמת הלוחמה הפסיכולוגית: כל הודעה על פעולה הופכת לאיום מורכב החודר אל התודעה הקולקטיבית של הציבור הישראלי.

העיתוי בתקיפות התימניות נחשב אף הוא לחלק מהטקטיקה הפסיכולוגית – לא רק החלטה צבאית. צנעא בחרה עיתויים מדויקים לביצוע התקיפות, לעיתים קרובות תוך תיאום עם אירועים פנימיים בישראל או התפתחויות אזוריות רגישות. לעיתים, העיתוי נשא מסר מרומז: "אנחנו עוקבים – ויכולים להפתיע אתכם ברגע שבו תחשבו שאתם בטוחים".

שימוש חכם זה בעיתוי לא רק גורם לנזק בשטח, אלא בונה תחושת דריכות וחרדה מתמשכת. כל שעה שעוברת – היא אפשרות למכה פסיכולוגית חדשה.

הודעות הכוחות החמושים של תימן התפתחו בחודשים האחרונים והפכו לכלי לוחמה פסיכולוגית עצמאי. השפה בהודעות – בטוחה, חדה, וכוללת איום ישיר ומחושב. הן אינן רק הצהרות – אלא מסרים המכוונים לא רק כלפי הציבור התימני – אלא גם כלפי ממשלת ישראל, הציבור שלה וסביבתה האזורית.

לכך מתווספת הפצת תיעודים מצולמים מהפעולות או משלב שאחריהן – כמו תיעוד תקיפת ספינות בים האדום, או קטעים של רחפנים באוויר. תמונות אלה אינן רק מידע – אלא מסרים בשטח עם ממד פסיכולוגי תקיף: "יש לנו את היד, העין והנשק".

אחד השינויים הבולטים ביותר בלוחמה הפסיכולוגית התימנית הוא הפנייה הישירה לעורף הישראלי – לעיתים בשפה העברית או תוך שימוש בסמלים המוכרים מהשיח הישראלי. סוג זה של שיח שובר את המחסום הפסיכולוגי המסורתי בין הלוחם הערבי לרחוב הישראלי – ומציב אותו פנים אל פנים מול אויב שמכיר אותו, מדבר אליו – ומאיים עליו בשפתו.

אלה מסרים קצרים אך מדויקים: "אנחנו רואים אתכם" או "אנחנו יודעים היכן להשפיע עליכם". סוג כזה של תקשורת מפעיל לחץ על ההנהגה הפוליטית והצבאית בישראל, הנאלצת להגיב מול ציבור שמרגיש כי עורפו כבר אינו בטוח.

במערכת התמיכה בעזה – הוכיחה תימן שלוחמה פסיכולוגית איננה רק נשק משלים – אלא אבן יסוד באסטרטגיית הרתעה חדשה. צנעא עברה משלב חיקוי כלי האויב – לשלב של הפקה מחדש של כלים פסיכולוגיים מרובי פונקציות: שמאיימים, מבלבלים, מדרבנים – וחודרים.

ואם מאזן הכוחות הצבאי עדיין נוטה לטובת ישראל – הרי שהקרב הפסיכולוגי נותר פתוח, ניתן לפיתוח – ורחוק מהכרעה. בהקשר זה, תימן משמשת כיום כמעבדה מתקדמת ללוחמה פסיכולוגית ריבונית – המגדירה מחדש את משוואת הסכסוך באזור.