במסמכים: כך סיכל נתניהו את המו"מ

עיתון "ידיעות אחרונות" חשף את תוכן "המסמך המדמם" שבעקבותיו כשלו המגעים לשחרור השבויים, בהוראת ראש הממשלה הישראלי. העיתון דיווח כי המסמך "מוכתם בדם ששת השבויים שנהרגו במנהרת רפיח", משום שהוא הכיל את שמותיהם של ארבעה מהם. עוד נאמר כי המסמך, שנשא את הכותרת "הבהרות", כלל למעשה "חידושים, תוספות ושינויים בתוכנית שישראל עצמה הציעה קודם לכן, על מנת להבטיח את כישלון המו"מ".

**המאמר**

בשבת אחר הצהריים, 27 ביולי, הושלמה הכנתו של מסמך בן שבעה עמודים באנגלית בישראל. החלק המרכזי, שני העמודים הראשונים, נשלח באותו ערב לשלוש המדינות שתיווכו בין ישראל לחמאס – ארצות הברית, קטאר ומצרים. בפגישה שהתקיימה ביום שלמחרת ברומא, הוגש המסמך בשלמותו, כולל שני נספחים, על ידי ראש המוסד דוד ברנע, מנהל סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב, ראש ממשלת קטאר ונציגים בכירים של המודיעין המצרי.

המסמך מתחיל בשני עמודים לא שלמים, ואחריהם שלושה עמודי מפות ושני עמודים עם טבלאות, שמציגים רשימה של כמה מהחטופים בעזה, לפי קטגוריות. "יום אחד ההיסטוריה תשפוט את המסמך הזה בחומרה רבה", אומר מקור ביטחוני בכיר שצוטט כאן מספר פעמים, ולדבריו הוא צדק בכל תחזיותיו: הן לגבי המלחמה והן לגבי החטופים.

לדבריו, "במרכז המסמך כתוב שהוא 'מסמך הבהרה', אך לדעתי השם הראוי לו הוא 'המסמך המדמם' – משום שדפיו מוכתמים בדם ששת החטופים שנהרגו במנהרת רפיח". ארבעה מהם נזכרים בנספח בסוף המסמך. אילולא הכשל המכוון שמופיע במסמך כדי למנוע הסכם, יש סיכוי טוב שהם היו משוחררים לפני חודש והיו איתנו בחיים".

**"מסמך שנולד בחטא"**

על פי גורם שבחן את המסמך הזה, ולפי מסמכים נוספים מעומק המו"מ, "המסמך הזה נולד בחטא, ניסיון של ראש הממשלה בנימין נתניהו לפוצץ את הרגע החיובי שהיה במו"מ, כשנראה היה לכולנו שאפשר להגיע להסכם ולכתוב אותו. הציבור הישראלי הוצף במידע מטעה, אם לא בשקרים גסים. המסמך הזה ספוג בדמם של החטופים, ויידע מי עוד ימות מחר, בעוד שבוע, בעוד חודש. בנוסף לנזקים חמורים אחרים שעלולים להיגרם לישראל ולאזור כולו, דבר אחד בלבד הוא בוודאות לא יביא: עסקת חטופים".

המסמך נולד בחטא משום שנוצר לאחר שהתברר כי חמאס קיבל את רוב התנאים שהציגה ישראל בטיוטה האחרונה של הסכם החטיפה/הפסקת האש ב-27 במאי. כאשר הגיעו לישראל הדים חיוביים ראשוניים, ולפני שחמאס הגיש את תשובתו, השר בצלאל סמוטריץ' טען כי יחיא סינוואר עשוי להגיב באופן חיובי להצעה, וטען כי מדובר בסימן לחולשה מצידו, ולכן על ישראל לדחות את המתווה שהציעה בעצמה. כך, עוד לפני שהתגובה הגיעה לישראל, כבר הכיר משרד ראש הממשלה בכך כסירוב חמאסי מוחלט. בפועל, גורמי המודיעין הישראלים והבכירים במו"מ חשבו שזהו התפתחות חיובית ביותר והיו בכיוון הנכון.

כאשר ראה משרד ראש הממשלה שיש סיכוי להגיע להסכם, החליטו לעקוף את המצב ושלחו את ראש המוסד דוד ברנע לדוחא כדי להעביר את המסר. "ניתן לראות עד כמה זה כאב לו כשהוא אומר את הדברים הללו", אמר מקור בכיר מאחת המדינות המתווכות על משימתו של ברנע, שהגיע להודיע לראש ממשלת קטאר שלנתניהו יש "הבהרות".

ענאף צינגאוקר, אמו של מתן, העידה בפני ועדת החקירה האזרחית כי ברנע אמר לה זמן קצר קודם לכן שנתניהו מחבל במו"מ מסיבות פוליטיות. ברנע מכחיש את הדברים, אך ישנם אחרים ששמעו אותו ואת חברי צוות המו"מ אומרים דברים דומים, לפעמים באופן מפורש יותר.

**הקטארים הופתעו**

בכל מקרה, ברנע, שמחויב לעמדתו, לא אמר דבר אחר באותה שיחה עם ראש ממשלת קטאר, שהשיב לו ש"אלה דברים מפתיעים" וביקש ממנו לנסח את כל הסוגיות שנדונו בכתב ולהעביר אותן באופן מסודר למתווכים. הוא הוסיף שעד שישראל תעשה זאת, אין טעם להמשיך. הקטארי צדק בדרישתו, אך לא בטוח שהיה לחטופים זמן לחכות: שבועיים להכנת המסמך ושבועיים נוספים לכינוס הפסגה הכושלת בדוחא לדון בו, שכן היה ברור שחמאס ידחה אותו.

ישראל התמהמהה בהכנת המסמך, קיוותה כי הלחץ מצד צוות המו"מ הישראלי, ובלחץ נוסף מצד הנשיא ביידן בפגישת וושינגטון, יוביל את נתניהו למשוך את ההבהרות. אך במקביל, שיתף משרד ראש הממשלה פעולה עם חברי צוות המו"מ על מנת למכור סיפור מרגש לציבור ולמשפחות החטופים, שהיו זועמים על נתניהו בעקבות נסיעתו לוושינגטון: על כך שקבוצה הייתה אמורה לצאת לקטאר להשתתף בשיחות. זה היה הבטחה שלא הייתה לה שמץ של אמת. פגישה כזו לא תוכננה כלל, ונותרה רק תקוות פגישת ביידן, שתוארה ע"י בכיר כ'מסמך מדמם'.

המסמך נקרא 'מכתב הבהרה', אך ההבהרות הן לא המרכיב המרכזי שבו. המעטים שראו אותו עד כה – צוותי המו"מ בישראל שהיו שותפים מהוססים להכנתו, וצוותי המתווכים – הבינו מיד שרובו המוחלט הוא חידושים, תוספות ושינויים בתוכנית שישראל עצמה הציעה קודם לכן, כלומר קווים מנחים שאמרה ישראל שניתן לחתום עליהם. גם לפני פתרון כמה מהבעיות הנותרות, ואפילו אחרי שחמאס הסיר את רוב התנגדויותיו, 'מכתב ההבהרה' הרס הכל.

כאן מתחילה הפרשה שמשבשת את המו"מ כעת: סוגיית ציר פילדלפי. ההצעה הישראלית המקורית הבטיחה כי צה"ל ייסוג מכל רצועת עזה. המתווכים עדכנו את חמאס בעל פה כי הנסיגה כוללת את ציר פילדלפי, אך המפות שצורפו ל'הבהרות' הראו שכוחות צה"ל נשארו שם. "מבין שש הנקודות הכתובות בחצי עמוד ממסמך ההבהרה, חמש נקודות נועדו לחבל במו"מ בצורה הגרועה ביותר ולהבטיח שהוא לא יצליח לעולם", אומר אחד מחברי צוות המו"מ.

לדוגמה, ציר נצרים, סוגיה שישראל משכה את הסכמתה ופתחה מחדש את הדיון על אופן בדיקת העוברים; מעבר רפיח שהוצג כנושא חדש; ועוד קשיים נוספים. במשך חודשים רבים, עיכבה סוגיית רשימות המשוחררים את המו"מ, דרישה שהציג נתניהו וחמאס דחה. לבסוף, ישראל ביטלה את הדרישה הזו, שעלה בחייהם של לא מעט חטופים, אך חזרה על כך במסמך ההבהרה: ישראל כללה בנספח השני רשימה של כל מי שלדעתה צריכים להיות כלולים באלו שישוחררו מהשלב הראשון, השלב ההומניטרי.

**"התרמית של נתניהו"**

אמר מקור ביטחוני המעורה בפרטים: "התרמית של נתניהו היא שיש ויכוח על מי יוגדר 'חולה'. חמאס עשוי לטעון שמישהו לא חולה לדעתו, או לא מספיק חולה כדי להיכלל ברשימה, אתה שוב נתקע בשבועות או חודשים של ויכוח". נספח זה כלל את שמותיהם של ארבעה מששת החטופים שנהרגו. לפחות שלושה מהם, הנשים כרמל גת ועידן ירושלמי, והירש גולדברג פולין, שנכרתו ידיהם, לא ניתן היה לדון בהם. ניתן היה לשחררם אם העסקה הייתה יוצאת לפועל.

חשוב לציין שאין לדעת

 כיצד חמאס היה פועל לו ישראל הייתה נוהגת אחרת, למעט הערכה של מקורות מודיעיניים שהאינטרס העליון של הארגון הוא להגיע להפסקת אש קבועה ברצועת עזה – תנאי בסיסי שדרשה מאז תחילת המלחמה כתנאי לעסקה כוללת, ולכן יש סיכוי סביר שהיה מסכים כי תנאי זה נכלל בהצעה המקורית. עם זאת, במצב שנוצר, איש לא בדק את עמדת חמאס כי המסמך המדמם היה מוכן, ונערכה גם ישיבת קבינט שבה התעקש נתניהו – בניגוד לדעת שר הביטחון יואב גלנט, קהילת המודיעין ומפקדי הצבא – להפוך את ציר פילדלפי לאצבע בעין של מצרים ולמקום קבורת ההסכם. כעת, שישה חטופים נוספים הצטרפו למקום הקבורה.

כמו כן, ביקר הגורם בחריפות את עמיתיו במערכת הביטחון. הוא אמר: "כשקיבלו פקודות שהיו משוכנעים שהן שגויות ומונעות ממניעים פוליטיים זרים ועלולות לגבות כנראה את חייהם של החיילים, היה על המפקדים להביע את דעתם במילים החריפות ביותר האפשריות, ואז להניח את המפתחות כדי לא להיאלץ למלא את ההוראות הללו".

רבים שמעו את ראשי צוות המו"מ מדברים בתקיפות נגד המסמך המדמם, זו הייתה נקודת שיא בהתבטאויותיהם נגד נתניהו, שלדעתם חיסל כל סיכוי להגיע להסכם, אך הם הקפידו שלא לומר זאת בפומבי לציבור ולא התפטרו, ואף אם עשו זאת לעיתים תחת מחאה, הם בסופו של דבר פעלו לפי הנחיותיו של נתניהו, אף שידעו שהן מגבירות באופן דרמטי את הסיכון לחיי החטופים.

גם הרמטכ"ל הרצי הלוי ספג ביקורת דומה. המקור אמר: "הוא אחד האחראים ל-7 באוקטובר, ולכן נאלץ נתניהו להפוך את השולחן כדי לשחרר גם את מי שנחטפו בשל כישלונו", והאשים ש"הרמטכ"ל ומפקדים אחרים אפשרו לנהל מלחמה ארוכה שמטרתה לכאורה הייתה להביא בו זמנית לשחרור החטופים ולהבסת חמאס – בזמן שהם ידעו שזה בלתי אפשרי".

ראוי לציין שכבר בשבוע השני של המלחמה, הזהרנו כאן שיש פקודה של בכירי חמאס למי שמחזיקים בחטופים להרוג אותם אם יראו שחיילי צה"ל מתקרבים. עם זאת, שישה חטופים לפחות נהרגו משום שלא נלקח בחשבון.