09:10 זמן קודס הכבושה
ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ממשיך לנסות לשכנע את הציבור הישראלי שהמשך המלחמה משרת את האינטרסים של ישראל. לשם כך, הוא מתמקד בקמפיין תקשורתי ופרסומי הנלווה להצהרותיו השנויות במחלוקת, ומדגיש כי חזרת השבויים מותנית בלחץ צבאי ולא במשא ומתן, למרות שהמציאות בשטח הוכיחה אחרת.
בהתבסס על מהלך האירועים והמלחמה, מסמך זה יעסוק בניהולו של נתניהו במגוון סוגיות בזירה הפנימית והחיצונית, כולל יחסיו עם תומכי ישראל והתנהלותו מול ציר ההתנגדות. הניתוח יתבצע תוך הסתמכות על נאומיו של נתניהו, הפעולות שנקט, ומספר דוחות ומחקרים.
נתניהו פנה בשלושה מישורים והפך אותם לאבני היסוד במאבק:
- נאום פנימי: איחוד הציבור הציוני סביב רעיון מלחמת הקיום וההכרח.
- נאום אמריקאי: הדגשת אחדות המטרות והאיומים וחשיבות התיאום המשותף.
- נאום חיצוני: גיוס ושאיפה לאחד מטרות והבהרת שהאויב משותף.
תועלת המלחמה והיכולת להשגת מטרותיה:
נתניהו פעל בנאומיו לשכנע בראש ובראשונה את הציבור הישראלי ואת הקהילה הבינלאומית בחשיבות המלחמה, כדי לשמור על המשכה ולהשיג את מטרתו להצלת המדינה ולהתייצב כמנהיג בלתי מעורער.
- הדגשה שההתנגדות הפלסטינית מהווה את האיום הקיומי הראשון על המדינה, וכי הדבר מחייב את המלחמה, וכי הנוסחה: הביטחון והעתיד שווה למלחמה הנוכחית.
- במישור השגת המטרות, נתניהו התמקד בהאדרת המבצעים המוצלחים והצגתם כמטרות אסטרטגיות, תוך הדגשה על חשיבות הפעולה הצבאית, וכן הזכרת ההתמודדות בעבר וכיצד הושגה "הניצחון".
המחיר הכבד ואיך להצדיקו:
המשכיות המלחמה והניצחון המוחלט בה כיעד אישי של נתניהו מחייבים את הצורך להצדיק את המחיר. הוא פנה בהקשר זה לציבור הישראלי דרך:
- קישור העתיד הבטוח והמאושר למדינה עם הצורך בהקרבה, והבהרה כי אי חיסול ההתנגדות בעזה תחזיר את האסון של השביעי באוקטובר, ולכן ההקרבה הנוכחית ומחירה מוצדקים לעתיד.
יחסי נתניהו עם השותפים הפוליטיים:
נתניהו הצליח לאזן ולמנוע מכל הימין והאופוזיציה להפעיל לחץ על המסלול בו הוא נוקט, לפי הצעדים הבאים:
- התמודדות עם האופוזיציה דרך: הכלה/ השתקה/ העברת אחריות.
- התמודדות עם הימין דרך: מתן אינטרסים/ תועלת הדדית.
יחסי נתניהו עם הצבא והלוחמים:
כדי לנהל מסלול מלחמה ארוך ויקר עם סיכונים, היה על נתניהו לשלוט בצבא ולהפיק תועלת מהמעורבות של הרמטכ"ל הלוי באסון השביעי באוקטובר ושאיפתו להשיג הישג שישמר את עתידו הפוליטי. הוא פעל דרך:
- יחסים עם הצבא דרך: הכלה/ האדרה.
- יחסים עם הפיקוד הצבאי דרך: העברת אחריות.
יחסי נתניהו עם התמיכה האמריקאית:
הנתיב של נתניהו כולל פניות שעשויות לפגוע באינטרסים האמריקאים במערב אסיה, ולכן הוא ניסה להקל על הלחצים במידה מסוימת ולהתמודד איתם בדרכים שונות:
- יחסים עם ממשל ביידן דרך: תיאום/ דחייה והתחמקות/ אינטרסים משותפים.
**הצגת דימוי הכוח:**
דימוי הכוח הוא עיקרון יסוד להמשך המלחמה, והוא מכוון לשלושה קהלים:
- לציבור הישראלי: הצגת חיסולים ומבצעי ביטחון כהישג אסטרטגי במלחמה.
- לאויב: חיסולים מעבר ל"סף המלחמה" (חיסול ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמאעיל הנייה בטהרן, וחיסול האחראי הצבאי המרכזי הראשון בחיזבאללה, פואד שכר, בביירות, בפרבר הדרומי) והעברת מסר של עוצמת המדינה בניהול מלחמות רב-זירתיות ו"יד ארוכה" יחד עם הכוונה להעלות את רף ההסלמה גם במחיר מלחמה כוללת.
ניהול החזיתות המרובות:
לניהול המלחמה המתמשכת והמתפשטת בהדרגה, היה נתניהו צריך להבהיר כיצד מתבצע הלחימה ביותר מזירה אחת:
- תיאום תפקידים בין המדינה לארצות הברית ובעלות בריתה, מתוך הנחה שהמדינה מתמודדת בזירות עזה ולבנון, וארצות הברית ומדינות ה"קואליציה" מתמודדות עם הזירות האחרות של ציר ההתנגדות (תימן/ עיראק).
תפקידו הישיר בניהול המלחמה:
נתניהו היה מעורב ישירות בניהול המלחמה והארכת משכה. הוא עשה זאת באמצעות ניצול מספר גורמים, וניסה לא אחת לנצל דחיות ותחבולות, הכלה ופיזור חילוקי דעות פנימיים באופן המתאים לניהול המלחמה לטובתו:
- ראשית, האשמת המוסד הצבאי, והעמדתו בחזית מול הציבור הישראלי כאחראי לכישלון באירועי השביעי באוקטובר, ולכן הוא האחראי להשבת הביטחון למדינה.
- מניעת איחוד המפלגות האופוזיציוניות, דרך החלשת תפקידן ביצירת גוף משפיע ולוחץ עליו, תוך שימוש בהבטחות/ דחייה/ העברת אחריות.
- שימוש בזמן, כלומר נקיטת מדיניות של עיכוב בכל התקדמות במשא ומתן דרך פעולות צבאיות וביטחוניות וחיסולים, ותזמון ביצועם במקביל ל"אווירה חיובית" סביב עסקה אפשרית.
- מעבר מהשלבים הראשונים של המלחמה והתעקשות על השלב השלישי, תוך תירוץ שזהו השלב האחרון, והוא אמור להיות ארוך טווח, בסגנון "כיסוח הדשא" והמשך הפעולות הצבאיות עד להשגת שני התנאים – חיסול חמאס או כניעתה, תוך היעדר כל תוכנית ל"יום שאחרי" המלחמה.
סופר: חדר העריכה
