ממשלת "השינוי והבנייה" של תימן

 ב-27 בספטמבר 2023, הכריז מנהיג תנועת אנסאר אללה, מר עבד אל-מאלכ אל-חות'י, על תחילתה של שלב "השינויים הבסיסיים", והסביר כי היסודות והעקרונות שיתבססו עליהם השינוי הבסיסי הם "הזהות האמונית של העם התימני, עם חזון מאחד במסגרת עקרונות משותפים ושותפות לאומית והשגת עצמאות למדינה". הכוונה בזהות האמונית של העם התימני היא שהקוראן והאסלאם באופן כללי הם המקור המרכזי לכל החוקים והתקנות להשגת עצמאות תרבותית ומחשבתית מהקולוניאליזם ולהגן על העם מפני התרבות המערבית והתכניות ההתקפיות של המערב. הוא השיק את השלב הזה בהדחת ממשלת "ההצלה" ומינה אותה לנהל את העניינים, וההחלטות הללו התקבלו לאחר קבלת ייפוי כוח מהעם ומכל הכוחות הפוליטיים בצנעא למנהיג אנסאר אללה לנקוט בצעדים המתאימים במסלול הזה כדי לבצע רפורמה מנהלית וכלכלית בממשלה ובמוסדות המדינה באופן שישרת את האינטרסים של העם התימני כולו.

מאותו יום, המשיכה ממשלת ההצלה לבצע את משימותיה כממשלה במצב ביניים עד 10 באוגוסט האחרון, שבו הכריז ראש המועצה הפוליטית בצנעא על מינויו של אחמד غالب הרהווי להקים את ממשלת "השינוי והבנייה", ושמה של הממשלה נקבע יומיים לאחר החלטה זו. בכך נסגרה פרק ממשלת ההצלה, שהוקמה ב-28 בנובמבר 2016, ולכן נחשבת לממשלה הארוכה ביותר בתולדות המדינה מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת.

סך המכשולים, הקשיים והלחצים שעמדה בפניהם הממשלה הקודמת, הוביל להצטברות השליליות במגזרים הממשלתיים, והשפיע ישירות על תפקודה. בהתחשב בגודל הסכנות שעמדו בפניה, ניתן לומר שהיא הייתה הממשלה שעמדה בפני הקשיים הרבים ביותר בעשורים האחרונים. היא פעלה במהלך שנות התוקפנות והמצור על תימן, אשר ליוו אותו השמדת כל התשתיות של המדינה, בנוסף לכך שהיא הייתה ממשלת חלוקה (בין אנסאר אללה והקונגרס העממי הכללי וכמה כוחות פוליטיים), כלומר היא לא הייתה ממשלת כישורים. כמו כן, היא ירשה מערכת ניהולית מסורתית ישנה, מנופחת וכבדה, מה שהכביד עליה. לכן, השינוי הפך לצורך הכרחי לטפל בכל השליליות שנקשרו בכל משרדי המדינה, והשינוי הזה יושג רק על ידי שינוי הממשלה והחלפתה בממשלה פחות בזבזנית ויותר פעילה, וזה מה שקרה.

מאפייני ממשלת "השינוי והבנייה"

בהשוואה לממשלות הקודמות בתימן, ניתן להסיק כמה מאפיינים לממשלת "השינוי והבנייה" הבולטים ביותר:

היעדר השפעה חיצונית

ממשלת "השינוי והבנייה" היא כמעט הממשלה השנייה לאחר ממשלת "ההצלה" שהוקמה בהחלטה תימנית בלבד, רחוקה מהתערבויות, המלצות והצעות חיצוניות שהיו חלק מרכזי בהרכבת הממשלות הקודמות. הרשויות הקודמות שמרו על ההמלצות הללו בגלל השפעתן של מדינות אזוריות ובינלאומיות על קבלת ההחלטות הריבוניות. כפי שאמר החוקר תת-אלוף עבדאללה בן עאמר: "בהרכבת הממשלות נשמרו העקרונות החיצוניים יותר מאשר הפנימיים, והיום המצב הפוך."

הקטנה ומיזוג

בשל העובדה שהנפח המנהלי בממשלות הקודמות היה סיבה מרכזית להפרעת מסלול הרפורמה, הנפח גרם להגדלת ההוצאות הממשלתיות ולסתירות והתנגשות בסמכויות, לכן נלקח בחשבון בצד הזה והוקטן מספר התיקים המיניסטריאליים, שהיו יותר מ-30 בממשלה הקודמת, ל-19 תיקים בלבד בממשלת "השינוי והבנייה", בנוסף לראש הממשלה ושלושה סגניו.

כישורים והתמחות

הממשלות הקודמות לא שמו דגש על מינוי שרים כישרוניים או מתמחים שהשיגו הצלחות בקריירה שלהם, אלא הבחירה התבצעה על בסיס חלוקת תפקידים פוליטיים בלי להתחשב בכישורים ובהתמחות. לדוגמה, היה מקרה בו מונה שר החוץ כמפקד צבאי או מונה שר הבריאות כראש שבט, אלא במקרים חריגים. אך בהרכב הממשלתי של ממשלת השינוי והבנייה נראה שהתחשבו באופן ניכר בהתמחות ובכישורים, בנוסף לכך שמונו דמויות חדשות וצעירות.

התחשבות בגיאוגרפיה ובשותפות פוליטית:

למרות שממשלת "השינוי והבנייה" אינה שולטת על כל המחוזות בתימן, נעשה מאמץ רב להתחשב בגורם הגיאוגרפי, כך שנבחרו שרים מרוב מחוזות הרפובליקה כדי לגשר על הפער של "הדרה והזנחה" שנוצר במשטרים קודמים והוביל לבעיות רבות.

האתגרים

האחריות של ממשלת "השינוי והבנייה" היא גדולה מאוד, משום שהעם התימני תולה בה הרבה תקוות ושאיפות לשיפור המצב הכלכלי, המחיה והשירותים, אפילו במידה מינימלית. אם היא לא תביא לשינוי, היא תגרום לתחושת תבוסה עמוקה לאזרחים המחפשים ניצוץ תקווה. מצד שני, כדי שהאזרח לא ירים את רף התקוות שלו, עליו להבין את טבעה של התקופה הנוכחית ושאין בידי הממשלה שרביט קסם שיכול לפתור את כל הבעיות ולהסיר את כל המכשולים. הסכנות, הלחצים והאתגרים עדיין גדולים, והבולטים שבהם הם:

חולשת המשאבים נוכח המצור והסנקציות המתמשכות:

המשאבים העיקריים שעליהם הסתמכו הממשלות הקודמות לתשלום משכורות העובדים, כמו הכנסות נפט וגז, נפסקו מכיוון שמאגרי הנפט והגז נמצאים בשליטת הכוחות התומכים בקואליציה. למרות שצנעא מנעה ייצוא נפט לחו"ל מאז סוף 2022 בשל השתלטות הקואליציה על כל ההכנסות, היא זקוקה היום מאוד להכנסות אלו כדי לשפר את התנאים הכלכליים, והנושא הזה קשור לתהליך השלום בין צנעא לריאד.

כמו כן, הכנסות משני המעברים היבשתיים היחידים שפועלים כיום נמצאים בשליטת הכוחות התומכים בקואליציה, בנוסף לכך שלממשלת צנעא יש רק שדה תעופה פעיל אחד כיום, שהוא שדה התעופה בצנעא, והוא מוגבל לשתי טיסות ביום לירדן בשל המצור המתמשך. ישנם מגזרים כלכליים ריבוניים רבים עם משאבים חשובים שעצרו או הושבתו בשל המצור המתמשך, ולכן הממשלה החדשה זקוקה למאמצים רבים לנצל משאבים אלו.

בנוסף למחסור במשאבים, ישנה גם בעיית הסנקציות הכלכליות שמטילה וושינגטון על צנעא על רקע השתתפות תימן במאבק תמיכה בעזה. בחודשים האחרונים הודיע משרד האוצר האמריקאי על הטלת סנקציות על מספר אנשים וחברות שוושינגטון טוענת שהם קשורים למימון מי שהיא מכנה "החות'ים". בנוסף לכך, הקיצוץ בתמיכה ההומניטרית הבינלאומית לתימן מציב אתגר נוסף לממשלה החדשה.