התסריטים האפשריים למבצע קרקעי בתימן

במהלך השבועות האחרונים, שב הדיבור על אפשרות למבצע קרקעי בתימן – אך הפעם בתנאים אסטרטגיים שונים לגמרי: הנשיא האמריקני דונלד טראמפ חזר לבית הלבן לכהונה שנייה, ההסלמה עם צנעא הגיעה לשיאה בים האדום, ואיחוד האמירויות מפעילה לחץ לקראת התערבות קרקעית רחבה, בעוד סעודיה מגלה זהירות רבה בנוגע למעורבות צבאית ישירה נוספת.

דו"חות שפורסמו ב"וול סטריט ג'ורנל" חשפו דיונים בארה"ב לגבי אפשרות לתמוך במבצע קרקעי שיובל על ידי איחוד האמירויות או כוחות תימניים בני בריתם, היוצאים מאדן. אף שההחלטה טרם התקבלה, ניכר שינוי משמעותי בגישת וושינגטון לתיק התימני, תחת הנהגת טראמפ שהבטיח שוב ושוב "לסיים את החות'ים".

הצהרות טראמפ בנושא תימן אינן רק רטוריקה בחירותית. מיום כניסתו לתפקיד, התייחס למתקפות בים האדום כ"עלבון ישיר להרתעה האמריקנית", חידש את סיווגם של החות'ים כ"ארגון טרור זר", ופתח במבצעי תקיפה אוויריים אינטנסיביים נגד מטרותיהם בצנעא, אל-חודיידה וסעדה.

אך אף על פי שעוצמת התקיפות האוויריות גברה, הן לא הצליחו לשבור את המצור על תנועת הספנות לעבר ישראל. נהפוך הוא – הכוחות החמושים בתימן הצליחו לארגן מחדש את עצמם ולהתאים את טקטיקותיהם, מה שהחזיר את רעיון "המבצע הקרקעי" לשולחן.

מבחינת טראמפ, הסוגיה איננה רק "הגנה על הסחר העולמי", אלא גם הוכחת כוח אמריקאי, במיוחד לאור מבחן ממשי להרתעתה באזור. לפיכך, מבצע קרקעי מוצלח – ולו מוגבל – יהווה ניצחון סמלי ואסטרטגי גם יחד.

איחוד האמירויות נראית כצד הנלהב ביותר לפתיחת חזית קרקעית מול צנעא, בהתבסס על הערכה שהתקיפות האוויריות אינן מספקות, ושהפעלת יחידות תימניות שאומנו במשך שנים עשויה להשיג פריצות דרך בזירות החודיידה, תעז ומאריב.

אך תרחיש זה ניצב בפני אתגרים רבים:

• ראשית, לאיחוד האמירויות חסר עומק שותפים מקומיים מוכנים, לאחר נסיגתם ההדרגתית מאז 2019.

• שנית, כל מבצע קרקעי יהפוך מיידית למטרה ברורה למל"טים וטילים מדויקים מתוצרת החות'ים.

• שלישית, אין קונצנזוס תימני פנימי או אפילו הסכמה כוללת במפרץ למהלך כזה, ובמיוחד לנוכח הסתייגותה של סעודיה.

סעודיה, שהייתה מעורבת ישירות במלחמה קרקעית ואווירית, מגלה כעת זהירות רבה, מחשש שצנעא תגיב בטילים לעבר עומק סעודיה. דיווחים מצביעים על כך שסעודיה הודיעה לוושינגטון ולצנעא שהיא לא תשתתף בפלישה קרקעית, מחשש להידרדרות מחדש לשטחה. היא מעדיפה לשמר הבנות מינימליות בגבול, בהתאם להתמקדותה ברפורמות "חזון 2030" ובאירוח מונדיאל הכדורגל באותה שנה.

גם אם יהיו כוונות מדיניות ולוגיסטיות, השטח התימני נחשב לאחד מהקשים ביותר לתמרון צבאי:

• "אנצאראללה" אינו רק ארגון מזוין, אלא תנועה אידאולוגית-צבאית מושרשת בשטח הררי קשה, עם ניסיון עשיר בלוחמת גרילה.

• צפון תימן, במיוחד סעדה, נחשב לחסין במיוחד.

• מאז תחילת 2024, הראו החות'ים גמישות טקטית, תוך שימוש בשיטות התשה נגד כוחות פרו-אמירתיים.

יתר על כן, אין סימנים למרד פנימי בשטחים בשליטת צנעא – מה שמעיד על חוסר בתמיכה עממית למהלך תוקפני.

נראה כי תרחיש של פלישה קרקעית כוללת אינו סביר בטווח הקרוב. ייתכן יותר ביצוע פעולות מיוחדות מוגבלות נגד מתקנים או אישים, בתמיכה בכוחות מקומיים, תוך הגברת הלחץ האווירי והימי – אסטרטגיית שחיקה הדרגתית, אם כי תימן, שחוותה מעל תשע שנות מלחמה, אינה צפויה לקרוס ממנה.

תרחיש זה עשוי להעניק הישג פוליטי וסמלי לטראמפ, לרצות את איחוד האמירויות, מבלי להכניס את סעודיה למבוכה. אך כל תמרון קרקעי משמעותי עלול להחזיר את הסכסוך לנקודת הפתיחה, ולשלול את האפשרות לשלוט בהתפתחויות.

הסתערות אל עבר מלחמה קרקעית ללא אסטרטגיה מקיפה – היא הרפתקה שסיכוייה לכישלון גבוהים. תימן אינה מצויה בעמדת חולשה אסטרטגית, וטראמפ – למרות תוקפנותו – יודע שאין כיבוש קל לגאוגרפיה תימנית. ואילו איחוד האמירויות מחפשת דרך לחזור למרכז הזירה – אך ללא סעודיה, היד האחת לא תוכל למחוא כפיים ולא לצאת לבד למלחמה.