המשחק של נתניהו בניהול היחסים עם וושינגטון

"בור מי שאינו יודע את אישיותו של נתניהו, השולט בזירה הישראלית באופן מלא הן במישור הפוליטי והן במישור הצבאי. ההצהרות והדלפות שמפיץ התקשורת הן חלק מאסטרטגייתו לרדת מהעץ הגבוה," במילים אלו מתאר העיתונאי ברק רביד את אסטרטגיית נתניהו, האוחז במוסדות הכוח של ישות הכיבוש, בעל האישיות המחלוקת והנמנע מקבלת החלטה על סיום המלחמה בעזה המתמשכת מאז 7 באוקטובר.

העיתונאי רביד ממשיך ואומר כי נתניהו שואף להגיע ל"הסכם קרוב שמגשים את תנאי ישראל ושקט יחסי באזור שיספק את הממשל האמריקני." אבל איך מתנהל הקשר בין נתניהו לממשל האמריקני לשמור על הקשרים הפונקציונליים בין הצדדים?

נתניהו והממשל האמריקני

נתניהו והממשל האמריקני הבינו את הצורך למצוא פתרון שורשי בעקבות אירועי 7 באוקטובר, שהביא את הצדדים לדרך של הסכמה על השגת מטרות המלחמה, שהעיקרית שבהן היא חיסול תנועת חמאס. אולם לאחר חודשים של הפצצות כבדות על עזה, וושינגטון נאלצה לשנות את עמדותיה ונאומיה הפוליטיים לאור הטבח הישראלי, הלחצים הפנימיים והחיצוניים על הממשל האמריקני, והחשוב מכל, קרבת הבחירות לנשיאות האמריקנית, שמביאות לעמדות מתונות יותר.

אולם המתח בדברי האמריקנים כלפי נתניהו גבר מדי פעם. למשל, בשבוע שעבר אמר ביידן שנתניהו מרחיב את המלחמה ברצועת עזה "למען האינטרסים הפוליטיים שלו." המחלוקת העיקרית שלו עם נתניהו היא "מה יקרה לאחר סיום המלחמה בעזה, והאם הכוחות הישראליים יחזרו לרצועה?" לפני כן, פרסם ראש הממשלה סרטון באתר אקס שבו תקף את ממשל ביידן, ואמר "לא מתקבל על הדעת שהממשל בחודשים האחרונים מונע נשק ותחמושת מישראל."

ההבחנה הטקטית

בכל פנייה במלחמה נראית הבחנה אמריקנית מבחירותיו של בנימין נתניהו, לפעמים במסגרת חילופי תפקידים המשתקפים בתהליך המו"מ, תוך שימוש באסטרטגיית השוטר הטוב והשוטר הרע. האמריקנים גורמים לכך שהגזר שמציע השוטר הטוב (ביידן) ייראה טוב יותר מהמקל שמציע השוטר הרע (נתניהו). ופעמים אחרות כתוצאה ממחלוקות טקטיות ללא פרידה אסטרטגית. למשל, לאחר שהטילה ישראל מצור על עזה ומנעה כניסת סיוע הומניטרי, וושינגטון החלה לטפל בזהירות בנושא, מחשש שתיתפס כשותפה לגרימת רעב לפלסטינים, וקראה לישראל להקל על האסון ההומניטרי.

ההבחנה הבולטת ביותר הייתה כאשר ראה נתניהו שהפעולה ברפיח תשיג הישג חשוב שלא ניתן לוותר עליו לפי חישוביו הפוליטיים, והחל לדבר על פעולה קרובה ברפיח. אף על פי שארצות הברית התנגדה לכך, הממשל לא נקט שום פעולה לעצור את ההחלטה, אלא הסתפק בהצהרות על תיאום עם ישראל בנוגע לפעולה ובמאמצים לנקוט צעדים להגן על אזרחים.

יש לציין שהמחלוקות אינן מהותיות בנוגע למטרות אלא בתזמון ובטקטיקה. מהמחלוקות הנראות לעין, מתברר שהן מתואמות ברמה גמישה בין הממשלים, ומקורן בלחצים פנימיים וחיצוניים בשל רצח העם שמבצעת מכונת המלחמה הישראלית. לשני הממשלים יש אינטרסים משותפים ומיוחדים, ועל בסיסם נקבעים הפעולות והמדיניות.

נתניהו יודע לאזן את הקשרים של תל אביב עם וושינגטון, לנצל את הלובי הישראלי לאור הבחירות לנשיאות האמריקנית, בנוסף לכוחו בתוך ישראל על אף הפופולריות היורדת שלו, ולנהל את המשחק הפוליטי הישראלי ואיזוניו הפנימיים. זאת למרות יכולתו של ביידן לגייס חברים בתוך הקואליציה והממשלה. אך ללא ניתוק הקשרים עם הממשל האמריקני במסגרת המשימות הפונקציונליות שישראל ממלאת עבור וושינגטון, שעדיין יש לה זכות וטו על הבחירות הגדולות של נתניהו כמו הרחבת המלחמה על לבנון.