פוריין אפיירס: ישראל מפסידה את אמריקה!

הקשר בין נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לבין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו התאפיין במתח בחודשים האחרונים, ונראה כי ארה"ב נוקטת באסטרטגיה של מקל וגזר מול נתניהו. ארה"ב מספקת סיוע צבאי לישראל לעיתים ומצמצמת סיוע זה לעיתים אחרות, בנוסף ללחצים שמופעלים על יחסי החוץ של ישראל.

לדוגמה, מקורות מציינים שהכרה של שלוש מדינות אירופאיות (אירלנד, ספרד ונורווגיה) לאחרונה במדינת פלסטין נעשתה בעידוד ארה"ב, בנוסף להחלטות בית הדין הבינלאומי שהיוו נטל ובידוד בינלאומי על ישראל. אך למרות זאת, ארה"ב עדיין מהווה את המגן היחיד המהימן מפני גל אפשרי של סנקציות מצד מועצת הביטחון של האו"ם נגד ישראל.

בהקשר זה, פרסם מגזין "foreign affairs" מאמר שתורגם באתר "אל חנאדק", בו הכותב מדבר על החרפת המשבר בין ביידן לנתניהו, ומכאן גם על התערערות היחסים בין וושינגטון ותל אביב. הכותב מציין שארה"ב ממשיכה לעכב את הסכם הנורמליזציה עם ערב הסעודית מול ישראל כחלק מעסקה שתכלול הפסקת עוינות, ולדברי המאמר, נאום ראש הממשלה בישיבה משותפת של הקונגרס ב-24 ביולי עלול להוביל לאסון עבור ישראל.

המאמר המתורגם

בהכרזה מפתיעה ב-31 במאי, קבע נשיא ארה"ב ג'ו ביידן מפת דרכים ל"הפסקת אש קבועה ברצועת עזה ושחרור כל בני הערובה". הוא הכריז שהתוכנית נוסחה על ידי ישראל, וקרא לחמאס להיענות לתנאיה. נאום ביידן העניק לנשיא יתרון במחלוקתו הגוברת עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, והפתיע את ראש הממשלה.

פעולתו של ביידן הציבה את נתניהו במצב קשה. אם יקבל את העסקה, סביר להניח שחברי הקואליציה הימנית שלו יפטרו אותו. אך אם ידחה זאת, יגברו המתחים עם ארה"ב. כרגע, ראש הממשלה הביע תמיכה מעורפלת, והתעקש שביידן תיאר את ההצעה בצורה לא מדויקת ושישראל לא הסכימה לתנאי המוקדם של חמאס להפסקת מוחלטת של המלחמה. בינתיים, תגובת חמאס הייתה פחות חיובית.

במשך חודשים, עם החמרת האחיזה של ישראל על עזה למרות הגינויים הבינלאומיים הגוברים, נראה שהמשבר בין ביידן לנתניהו החריף. בשבועות שקדמו לנאום ביידן, ההאשמות ההדדיות התגברו. נתניהו אמר לממשלתו ב-9 במאי "אנחנו לא מדינה כנועה של ארה"ב". לאחרונה, הציע ביידן שהמשקיפים יכולים להסיק בצורה לגיטימית שנתניהו מאריך את המלחמה כדי לשמור על שליטתו. כתוצאה מהמשבר, היחסים בין ארה"ב לישראל עוברים מידידות חמה לוויכוח שנוי במחלוקת. היכולת לפתור מחלוקות ולתאם מדיניות מאחורי דלתות סגורות מתפוגגת במהירות, ומפנה את מקומה לעוינות והתנגדות.

וושינגטון ממשיכה לעכב את הסכם הנורמליזציה עם ערב הסעודית מול ישראל כחלק מעסקה שתכלול הפסקת עוינות, שחרור בני ערובה משבי חמאס, ודרך מוגדרת להקמת מדינה פלסטינית. אבל ב-19 במאי - יומיים אחרי פגישה בין יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן והיועץ לביטחון לאומי האמריקאי ג'ייק סאליבן כדי לדון ב"גרסה הסופית כמעט" של ההסכמים בין שתי המדינות - העיד שר החוץ אנתוני בלינקן בפני ועדת יחסי החוץ של הסנאט. "ייתכן שישראל אינה מסוגלת, [או] מוכנה להתקדם". מתוך שיקולים פוליטיים או אישיים, נראה שנתניהו - שאמר לאו"ם בספטמבר האחרון שהשלום עם ריאד "יביא אפשרות לשלום לאזור כולו" - הפך לפתע פושר לרעיון. התנגדותו עודדה את הסעודים לחקור מסגרת דו-צדדית עם ארה"ב שתשאיר את ישראל בחוץ.

נתניהו חוזר על הטריק הקלאסי שלו של הפרד ומשול, ומלבה את האש של הקיטוב בתוך ישראל וארה"ב כדי להדוף את הביקורת על הנהגתו. בכך הוא עושה טעות חמורה. היתרונות של כל ניצחון טקטי על ממשל ביידן יגמדו בהרבה מול התבוסה האסטרטגית שתגרם לכל קרע גדול יותר ביחסי ישראל הבסיסיים עם ארה"ב. קשרים אלו תורמים באופן מהותי לביטחון הלאומי של ישראל יותר מכל תבוסה של חמאס. ראש הממשלה צריך לשנות כיוון ולעבוד עם ארה"ב ולא נגדה.

ההרגלים הישנים קשה להיפטר מהם. ראש הממשלה אמור לשאת נאום בישיבה משותפת של הקונגרס ב-24 ביולי, מה שעלול להוביל לאסון עבור ישראל. אמרו דמוקרטים רבים שהם יחרימו את האירוע, מה שיהפוך את הופעת נתניהו למראה של עניין מפלגתי. אם ראש הממשלה ישתמש בנאומו לתקוף את ממשל ביידן באותה דרך שבה תקף את אובמה ב-2015, עלולות להיות לכך השלכות חמורות. זה בדיוק הזמן הלא נכון לנתניהו לחשוב על תומכיו הפוליטיים - שרבים מהם חשים שעליו לעמוד מול ארה"ב - במקום על הביטחון הלאומי של ישראל.

המצב במזרח התיכון הופך למסוכן יותר. הישראלים דורשים תגובה להסלמה בתוקפנות חיזבאללה, ויש חששות גוברים בנוגע לנקודות חמות כולל הגדה המערבית ותימן, ובעיקר איראן. כדי להתמודד עם נושאים אלה, ישראל תזדקק לעזרת ארה"ב. אם לא ינהג נתניהו בזהירות, הניצחון המלא שישראל תשיג עשוי להיות על עצמה.