המופתי אל-חוסייני: אחד מחלוצי האחדות למען פלסטין

במהלך פגישתו עם המלומדים המשתתפים בוועידת האחדות האסלאמית הדגיש מנהיג המהפכה האסלאמית, האמאם עלי ח'אמנאי, כי סוגיית פלסטין היא האינדיקטור העיקרי לאיחוד המוסלמים, והכריז כי אם תושג אחדות ביניהם, הסוגיה הפלסטינית תיפתר באופן הטוב ביותר. ככל שאנו רציניים יותר בנושא זה כדי להחיות את זכויות העם הפלסטיני, כך אנו קרובים יותר לאיחוד המוסלמים".

בהקשר זה מילא השייח' מופתי אמין אל-חוסייני תפקיד מרכזי וחיוני באיחוד המוסלמים למען פלסטין, עוד לפני הנכבה ובמהלך הופעתם של שטחי התיישבות תחת שלטון בריטי. הוא ייסד את הפרויקט לתמיכה בהתנגדות בפלסטין על ידי שליחת מתנדבים מכל הכתות בלבנון ובסוריה. מהם הרגעים ההיסטוריים החשובים ביותר במאבקו של השיח' חוסייני?

הוא נולד בירושלים בשנת 1895 בתקופת השלטון העות'מאני וקיבל שם את השכלתו הבסיסית, ואז עבר למצרים ללמוד באל-אזהר, בפקולטה לאמנויות ובבית הקריאה וההדרכה.

הוא הצטרף למכללה הצבאית באיסטנבול, מאוחר יותר הצטרף לצבא העות'מאני, ומאוחר יותר לשורות המרד הערבי הגדול.

מאז שנת 1918 הוא מתנגד לנוכחות הציונית בפלסטין והיה מעורב בפעילות הלאומית הפלסטינית. הוא היה בין הנוכחים בכנס הערבי-פלסטיני הראשון, והואשם על ידי רשות המנדט הבריטי כי הוא היה זה שהביא להפגנות הפלסטיניות שהתקיימו ב-1920. הדבר הוביל למעצרו, אך צעירי ירושלים הצליחו להבריח אותו, לאחר שתקפו את השיירה שגירשה אותו לכלא, ולאחר מכן מצאו מקלט בסוריה.

הבריטים גזרו עליו 15 שנות מאסר שלא בפניו, אך תחת לחץ של זעם ציבורי פלסטיני הוא קיבל חנינה וחזר לירושלים. חודשים ספורים לאחר שובו הוא מונה למופתי של ירושלים, לאחר מותו של אחיו כאמל בגיל 25. לאחר בחירתו הצליח ללחוץ על הבריטים להקים גוף שיפקח על כל ענייני האסלאם בפלסטין. הוא הצליח לעשות זאת, להנהיג אותה, לפעול למען ארגון העם הפלסטיני. ב-31 באוקטובר 2023 ביצעה ההתנגדות האסלאמית בלבנון – חזבאללה התקפה באמצעות טילים מונחים, שביצע השהיד חוסיין מנסור, נגד מארב של כוח ישראלי הממוקם על תל אל-ח'זאן, סמוך לעמדה הישראלית של אל-אסי בצפון פלסטין הכבושה. הקבוצה הצליחה לפגוע ישירות בכוח הישראלי, וכל חבריו נהרגו ונפצעו. הידיעה על הפיגוע עוררה את סקרנותם של תומכים רבים של המחתרת באשר לזהותו של הקדוש המעונה מנצור, שלא הוזכר כקדוש מעונה במשך כל השנים האחרונות. עם זאת, נראה שלהתנגדות היו שיקולים מסוימים שמנעו ממנה להזכיר זאת במהלך השנים האחרונות, וייתכן כי היא חיכתה לנסיבות דומות לאלה המתרחשות במהלך הקרב על המבול של אל-אקצא, לאחדות זירות ההתנגדות, במיוחד בלבנון ובפלסטין (שבאה לידי ביטוי מאז ההתחלה ולא רק עכשיו), כדי להכריז על נסיבות מות הקדושים של המנציר. זאת, במסגרת מבצע "ירושלים" המשותף בין חזבאללה והג'יהאד האסלאמי בפלסטין, שבוצע בעיירה בלידה שבדרום לבנון בשנת 1991 בתקופת הכיבוש, שבו קמו גם השהידים אשרף שיח' ח'ליל ואחמד אבו נאסיף. מהם פרטי מבצע "ירושלים" המשותף? ב-1 ביולי 1991, לאחר ניטור ומעקב, הסתננו שלושת השהידים עמוק לתוך השטח הכבוש בדרום לבנון, לכיוון העיירה בלידה, הסמוכה לגבול לבנון עם פלסטין הכבושה (מרחק של 400 מטרים). הם ביצעו מארב התאבדות נגד שיירת מודיעין של הצבא שכללה את סגן מפקד הגזרה המערבית במה שמכונה "פרוקס", והם נרצחו לאחר שהרגו את כל חברי השיירה, מה שגרם לישראלים לקרוא לתגבורת לאזור. התקשורת הישראלית דיווחה באותה עת כי 3 "אנטי-ישראלים" נהרגו בעימות מזוין עם יחידה ישראלית בגזרה המרכזית, שם התבצרה הקבוצה בתוך בית, מצויד ברובי סער, מקלעים קלים וטילי נ"ט. לאחר המבצע הגיע למקום מפקד אזור הצפון, יצחק מרדכי. ראוי לציין כי גופותיהם של השהידים נתפסו גם על ידי צבא הכיבוש, אך ההתנגדות האסלאמית הצליחה לשחרר את גופת השהיד מנצור בתהליך החליפין שהתרחש בשנת 1998, ונקבר בפרבר הדרומי של ביירות בגן הילדים של השהידים - ע'בירי.

הוא הקים אגודות סקאוט והכין אותן להכנה ג'יהאדיסטית, בתיאום ובתקשורת עם כל הלוחמים בעולם הערבי והאסלאמי, כמו השהיד שייח' עז אלדין אל-קסאם ועבדול קדיר אל-חוסייני. הוא פיקח על פרויקטים רבים לפיתוח הקהילה הפלסטינית, הערים והכפרים.

הוא ראה את ההתפשטות הציונית כמסוכנת והחשובה ביותר בפעולות ההתנגדות. הדבר הוביל את החמושים לבחור את המנהיג הפוליטי ואת רכז המאמצים הצבאיים ולספק להם תמיכה, בעוד עבד אל-קאדר אל-חוסייני נבחר להיות מפקד הפעולות הצבאיות.

מספר פעולות ומהפכות התרחשו באותה תקופה, כולל התנועות של 1929 ו-1933, והמהפכה הגדולה של 1939. השייח' מופתי נטל על עצמו את האחריות לעמוד בראש הוועדה הערבית העליונה למען פלסטין", שהיא בעלת אופי סודי במטרה לתאם את המאמצים ברמה של מדינות ערב לתמיכה בסוגיה הפלסטינית.

הרשויות הבריטיות הלכו אחריו לכל מקום, אפילו במסגד אל-אקצא, שם ניהל את המהפכה מבפנים, ולאחר מכן הוציא החלטה להוציא אותו מכל תפקידיו.

לאחר מכן נמלט המופתי ללבנון, שם נעצר על ידי שלטונות המנדט הצרפתי לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, ולאחר מכן הצליח להימלט מלבנון לעיראק, ואז מאיראן, מטורקיה ולאחר מכן מגרמניה, שם שהה כ-4 שנים.

הוא הושם במעצר בית לאחר הנכבה, ולכן היגר לסוריה ולאחר מכן עבר ללבנון, שם נשאר עד מותו.

הוא השתתף בוועידות ערביות רבות, ועידות ופסגות של המדינות הלא-מזדהות כנציג של ארצו.

הוא מת בשנת 1974 בביירות, שם הוא נערך בהלוויה רשמית בה השתתפה תנועת פת"ח באותה עת, יאסר ערפאת, ונקבר בבית הקברות של השהידים.