כלי ומטרות של המלחמה הרכה

המלחמה הרכה מוגדרת בניגוד למלחמה קשה, וכוללת את כל האמצעים  הפסיכולוגיים, התעמולה, התקשורתיים והתרבותיים המכוונים לחברה או קבוצה, וגוררים את היריב למצב של רגש או תבוסה מבלי להזדקק למעורבות צבאית או שימוש ב אַלִימוּת.

הגדרה פופולרית נוספת היא: "מלחמה רכה היא קבוצה של תמורות המובילות לשינויים בזהות התרבותית ובמודלים התנהגותיים המקובלים על ידי המערכת הפוליטית".

מנהיג המהפכה האסלאמית, האימאם סייד עלי חמינאי, ציין שאחת האסטרטגיות החשובות ביותר של האויב נגד הרפובליקה האסלאמית היא אסטרטגיית המלחמה הרכה. חמינאי השתמש במונח זה בפעם הראשונה בפגישה עם סטודנטים באוניברסיטה ב-2009.

האימאם חמינאי הגדיר זאת במהלך דרשותיו ומילותיו כדלקמן:

-מלחמה רכה היא פלישה תרבותית, אלא היא פשיטה תרבותית כללית ורצח עם.

-זו מלחמה של רצונות והחלטות, מדיניות ודעות

-מלחמה רכה פירושה יצירת היסוס וספק בלבם ובמוחם של אנשים.

-מלחמה רכה פירושה מלחמה תוך שימוש בכלים תרבותיים ומתקדמים עכשוויים.

-מלחמה רכה פירושה מלחמה באמצעות חדירה, שקר והפצת שמועות.

מלחמה רכה פירושה תקיפת גבולות דתיים, אידיאולוגיים ותרבותיים.

-זו מלחמה כדי להרתיע אנשים מהמאבק.

המשרד לפרסום יצירותיו של סייד חמינאי התייחס להגדרה של מלחמה רכה, שהיא "מלחמה רכה, כלומר מלחמה באמצעות כלים תרבותיים".

אם נחזור למקורותיו של מונח זה, בשנת 1990 פרסם המגזין האמריקני פורגן אפרס מאמר של התיאורטיקן האמריקאי ג'וזף ניי בו השתמש במונח "כוח קואופטיבי", ומאוחר יותר פיתח אותו לכוח רך.

ניי הגדיר כוח רך כ"היכולת למשוך, לא באמצעות כפייה, , איומים צבאיים או לחץ כלכלי, ולא באמצעות תשלום שוחד והצעת כסף לקניית תמיכה ונאמנות, כפי שהיה במקרה באסטרטגיות אמריקאיות מסורתיות, אלא באמצעות משיכה ולגרום לאחרים לרצות את מה שאנן רוצה."

ניי התייחס למונח כוח רך בספרו "Ability to Lead: The Changing Nature of American Power", שפורסם בשנת 1990. לאחר מכן הוא פיתח אותו בספר אחר בשנת 2004 שכותרתו "Soft Power: Means of Success in International Politics".

ג'פרי פלטמן חשף בפני הקונגרס כי "ממשלתו הוציאה 500 מיליון דולר כדי לעוות את תדמית חיזבאללה".

ניי דוחה את "האמירה שדעיכתה של ארצות הברית של אמריקה היא בלתי נמנעת, מכיוון שהאטרקטיביות של ארצות הברית של אמריקה התחזקה מאי פעם בזכות טכנולוגיית המידע".

מישל פוקו גם הגדיר כוח רך, ואמר כי מדובר ב"כפייה וכפייה עקיפה ודיון רציונלי ומוסרי שמטרתו להשפיע על דעת הקהל בתוך המדינה ומחוצה לה".

בתורו, קארל פרידריך גאוס אומר בהגדרת כוח רך ש"כוח הוא יצירת יחסי תלות בין שני צדדים שבאמצעותם הצד הראשון יכול לגרום לצד השני לעשות מה שהוא רוצה, כלומר לפעול באופן שמוסיף ל- האינטרסים של בעל הכוח." בעוד רוברט דאל אמר שהכוח הוא: "היכולת לגרום לאחרים לעשות מה שהם לא רצו לעשות."

בשנת 2007, המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית הסינית ג'ינטאו הצביע על הצורך של סין להגביר את כוחה הרך. בינתיים, שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב הכריז ב-2013 כי רוסיה החלה "לשלוט בכלי הכוח הרכה הרבה יותר מאוחר משותפיה שהמציאו את הכלים הללו".

מצדו, שר ההגנה האמריקני לשעבר רוברט גייטס הדגיש בפני חברי הקונגרס בשנת 2007 את הצורך לחזק את הכוח הרכה האמריקאי על ידי "הגדלת ההוצאות על כלים אזרחיים מביטחון לאומי ועד דיפלומטיה, תקשורת אסטרטגית, מתן סיוע חוץ ושיקום ופיתוח כלכלי. 

בהקשר של המלחמה הרכה שנוהג הממשל האמריקני נגד ציר ההתנגדות, מכון וושינגטון אישר באתר האינטרנט שלו כי ארצות הברית של אמריקה "הוציאה סכומי כסף גדולים כדי לחזק את היכולת של ממשלת לבנון, והקצתה יותר מ- 600 מיליון דולר בסיוע ביטחוני ו-500 מיליון דולר נוספים לתוכניות סיוע אזרחי מאז 2006.

סת ג'י ג'ונס, יועץ בתוכניות אבטחה בינלאומיות, אומר בדו"ח שפרסם המרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים: "איראן הייתה מעורבת במלחמה רכה עם ארה"ב, ומשתמשת באמצעים פורמליים ובלתי פורמליים כדי להשפיע על אוכלוסיות סביב בעולם, והרחיבה את הקמפיין התקשורתי שלה." באמצעות שידורי רדיו, מרכזי תרבות, אוניברסיטאות ומוסדות צדקה ברפובליקה האסלאמית של איראן".

בין הכלים החשובים ביותר של לוחמה רכה הם לוחמה אלקטרונית, ערוצי טלוויזיה ורדיו, אתרי חדשות ומדיה, רשת החלל הווירטואלי ומשאבים נוספים.