12:14 זמן קודס הכבושה
מוזר שתיאור זה של "המדינה העמוקה" דומה מאוד לתיאור "החברה האזרחית", במיוחד כפי שפורש על ידי הפילוסוף האיטלקי אנטוניו גראמשי, הטוען שמערכת לא רשמית שואפת לשלוט בכל צורות ההתאגדות התנדבותית בין אזרחים. יתרה מכך, היא משמשת קו ההגנה הסופי למדינה הבורגנית, אך למדינה העמוקה יכולות להיות גם השלכות חיוביות ושליליות. מייק לופגרן מאפיין אותו גם כשילוב של פקידי ממשל, אנשי כספים משפיעים ותעשיינים שמנהלים למעשה אומה, ובכך שוללים את מהות התהליך הפוליטי. כתוצאה מכך, בהתאם לנסיבות, יכולה "המדינה העמוקה" להגן על מוסדות דמוקרטיים או לרמוס אותם בעקביות.
ביחס לישראל, נעשה שימוש פעיל במונח "מדינה עמוקה" בעשורים האחרונים. וראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר שוב ושוב כי "אין כאן דמוקרטיה, הכל בשליטה של פקידים ועורכי דין".
אנשים רבים בוחרים להתעלם או לדחות את משמעות תפקידה של המדינה העמוקה, המערבת את הגנרלים המנוסים הפועלים כ"שומרי סף" ונשארים אנונימיים במהלך פגישות שבהן מתקבלות החלטות ביטחוניות וצבאיות חשובות. החלטות אלו כוללות ביצוע חיסולים, הפצצות, פלישות קרקע וכו'.
למרות שהם מכירים בנוכחות המצב העמוק, ההכרה שלהם לא תורמת שום דבר משמעותי. בישראל מתקיים דיון ציבורי על המדינה הזו, כפי שמעידים אירועים כמו רצח רבין וכליאתו של אולמרט. עם זאת, בכל הנוגע לענייני מלחמה, תוקפנות או התנקשות, הם עוסקים בגלוי בניתוח פוליטי המפשט את הנושא לחישובים המבוססים על אופייה הזמני של הישות הפוליטית והאינטרסים האישיים של הפוליטיקאי.
שני סוכנויות הצבא והביטחון הם שקיבלו את ההחלטה הסופית בנושא הפלסטיני, ואחריהם לבנון (חיזבאללה) וסוריה, ובוודאי איראן, אבל "לכל מדינה יש צבא, אבל הצבא הישראלי אנחנו יודעים בוודאות שאנחנו יש אומה.
זאת בשל העובדה שסניפי שירותי המודיעין (כגון המוסד, השב"כ ואמן) אחראים על איסוף וניתוח מידע, הפעלת מרכזי מחקר ומחקר משמעותיים, משיכת חוקרים מיומנים ובעלי תקציבים נכבדים. בנוסף, הם מגייסים סוכנים ומרגלים ומבצעים התנקשויות. יתרה מכך, הצבא, בגזרותיו השונות, יוזם פעולות צבאיות הכוללות הפצצות, פשיטות, מעצרים ומצורים.
הפוליטיקאים עסוקים בתכנון קונספירציות או ביצירת בריתות, כמו גם בביצוע תפקידיהם הקבועים כגון השתתפות בקבלות פנים, ביקורים ומסיבות עיתונאים. בשל נסיבותיהם הנוכחיות, הם מחויבים לציית להחלטות שקיבלו השוטרים ואינם מסוגלים למרוד. חסר להם המידע הדרוש ואינם מעורבים בתכניות המבצעיות. תפקידם כרוך בעיקר במתן תמיכה פוליטית ותקשורתית למשימות הצבאיות והביטחוניות.
בשנים האחרונות הובילו את ממשלות ישראל אנשים שאינם מהממסד הצבאי או הביטחוני, או שהיו רחוקים ממנו תקופה ארוכה. למנהיגים אלה אין שליטה על מוסדות רבי עוצמה שהמשאבים הפיננסיים המדויקים שלהם אינם ידועים. בנוסף, מוסדות אלו חדרו להיבטים שונים של החברה ומחזיקים ביכולת למשוך ולגייס אנשים ממעמדות חברתיים שונים. יש להם גם ידע נרחב אפילו בפרטים הקטנים ביותר, כולל שערוריות וסודות הקשורים לפוליטיקה פיננסית ומוסרית. זה נותן להם כוח מופרז, מה שמקשה על כל פקיד פוליטי לאתגר אותם, בהנחה שהם אפילו רוצים לעשות זאת. יתרה מכך, מוסדות אלו זוכים לתמיכה רבה ואמון בסביבה הישראלית.
אביגדור ליברמן השמיע איומים, הבטחות וטענות במהלך כהונתו כשר הביטחון בין השנים 2016-2018, במיוחד ביחס לרצועת עזה. בהתחשב בחשיבותו של משרד זה, אילו פעולות הוא היה נוקט? בנוסף, מה קרה לאיומים שהוא נהג להשמיע על עמיתיו?
עם זאת, האם משתמע מכך שמועצת השרים המיניאטורית לענייני מדיני וביטחון בישראל כפופה להנחיות ואסטרטגיות של קציני צבא ומודיעין? האם השרים הם רק דמויות, רק שם כדי לאשר את ההחלטות שקיבלו הקצינים? אכן, זו מציאות מוכרת רחבה, אבל אנליסטים ופוליטיקאים רואים בשרים כמו בן ג'פיר סאהיב קר אנשים המבקשים אישור מהשב"כ לפני הכניסה למסגד אל-אקצא.
אם היינו מביאים דוגמה הממחישה את מעורבותה העמוקה של המדינה בענייני מלחמה ופעולות צבאיות בתוך הישות, נדון באביגדור ליברמן. אנו יכולים להסביר כיצד הוא ספג ברצון איומים והצעות תקשורת שונות, דן בהם עם קצינים בכירים ואיסוף מידע לגבי התנאים בפועל בשטח, כמו גם חישובים צבאיים וביטחוניים. ניתן לשתף את הפרטים הללו רק באמצעות הדלפות מכוונות בתקשורת, ובכך לגרום לו להשתכנע בנקודת המבט שלהם.
או, ליברמן הגיע להכרה כי ברשותם מידע אישי אודותיו, וכן עדויות למעשיו והשפעתו המושחתים, לצד גורמי הכוח השונים וסוכניהם שצבר במשך עשרות שנים. הבנה זו הפכה אותו ללא רלוונטי בתהליכי קבלת החלטות חשובים, במיוחד בשל היעדר קשרים ממסדיים ודירוג נמוך בהשוואה לדמויות כמו רבין וברק. אולי זה נבע מאחת מהסיבות הללו או משתיהן. כתוצאה מכך, קבוצת קצינים מקצועיים מחזיקה כיום במפתח לקבלת החלטות מכריעות בנוגע לפעולות צבאיות בעזה ובמקומות אחרים, לרבות החלטות לגבי היקף, עיתוי ומשך של מבצעים כאלה, ללא קשר לרצונותיו של מי שכובש את משרד השרים. כתוצאה מכך, "מדינת העמוק" ביססה היטב את השפעתה, גם אם היא מביאה לנפילת ישראל.
סופר: חדר העריכה
