אהוד ברק: צריך להטיל מצור על הכנסת, עד שתיפול הממשלה

בצל המבוכה הפוליטית שחווה ישראל, והתפטרויות הרצופות שהסתיימו עם גנץ ואיזנקוט מחוץ למועצת המלחמה, ללא כל השפעה על מהלכי המלחמה או אפילו על ממשלת נתניהו שעדיין חזקה ומחזיקה מעמד, יוצא אהוד ברק במאמר שפורסם בעיתון הארץ ומדגיש את האסון שאליו הגיעה ישראל בגלל ממשלת נתניהו הכושלת שלדבריו לא הצליחה להשיג אף אחד ממטרות המלחמה שנמשכת כבר יותר משמונה חודשים. ברק מדגיש את הצורך לסיים את המלחמה ולהגיע להסכם שיחזיר את החטופים במקום להמשיך בעקבות בן גביר וסמוטריץ' שמכתיבים את החלטות הממשלה.

ישראל נתונה בעיצומו של משבר, מתגלגל ומתפתח — ורחוק מסיום, שהוא החמור והמסוכן ביותר בתולדותיה. המשבר החל ב–7 באוקטובר במחדל הנורא ביותר בתולדות המדינה, והוא נמשך במלחמה שמסתמנת, חרף האומץ וההקרבה של לוחמים ומפקדים, ככושלת ביותר בתולדותינו, כתוצאה מהשיתוק האסטרטגי בצמרת.

אנו ניצבים בפני הכרעה קשה בין אלטרנטיבות גרועות בנושא המשך הלחימה בעזה, הרחבת הפעולה מול חיזבאללה בצפון, וסיכון למלחמה כוללת רב־זירתית, כולל מול איראן ושלוחותיה. וכל זאת, כשברקע נמשכת ההפיכה המשטרית, שחותרת לכיוון דיקטטורה דתית, גזענית, אולטרה־לאומנית, משיחית ואפלה.

המשבר מחייב לגייס את כל מה שטוב, חזק ויעיל בתוכנו, כדי לשוב אל נתיב ההתעצמות, הצמיחה, הנאורות והתקווה, שישראל צעדה בו במרבית שנותיה. זהו הניצחון האמיתי.

בנקודת הזמן הזאת אין יותר מרחב לטעויות. נדרשת הסתכלות אמיצה וישרה אל מה שקרה לנו ולמה, ודרושה נחישות לתקן במהירות, גם מול התנגדויות והסתייגויות. זה ידרוש החלטות, אומץ ומעשים. גם מהנהגת האופוזיציה, גם מחברים עם עמוד שדרה בקואליציה — וגם מאיתנו, ציבור האזרחים כולו.

זהו מצב חירום אמיתי! תמצית אסוננו היא שדווקא בעת אסון ישראל מונהגת על ידי ממשלה וראש ממשלה בלתי כשירים בעליל לתפקידיהם.

בנקודת הזמן הזאת אין יותר מרחב לטעויות. נדרשת הסתכלות אמיצה וישרה אל מה שקרה לנו ולמה, ודרושה נחישות לתקן במהירות, גם מול התנגדויות והסתייגויות. זה ידרוש החלטות, אומץ — ומעשים. גם מהנהגת האופוזיציה, גם מחברים עם עמוד שדרה בקואליציה — וגם מאיתנו, ציבור האזרחים כולו.

זהו מצב חירום אמיתי! תמצית אסוננו היא שדווקא בעת אסון ישראל מונהגת על ידי ממשלה וראש ממשלה בלתי כשירים בעליל לתפקידיהם.

זאת בעוד ישראל מבודדת, בקרע עם ארצות הברית, שהיא המדינה היחידה שמספקת לנו חימושים וגיבוי דיפלומטי יעיל. אנו מאוימים בצווים מבית הדין הבינלאומי בהאג, ומול קבוצת מדינות שחותרות להכרה במדינה פלסטינית גם ללא משא ומתן עם ישראל. הצירוף הזה יוצר סכנה קרובה וודאית לביטחון המדינה ולעתידה, שנוסף עליה הסיכון לעתידה כדמוקרטיה מתפקדת.

מה שנחוץ היום הוא עסקה מיידית להחזרת החטופים — גם במחיר התחייבות להפסקת המלחמה. הרגעת המצב בדרום, הרגעת הצפון בהסדרה מדינית — גם אם זמנית — בתיווך ארה"ב. החזרת העקורים מיישובי עוטף עזה ומהצפון לבתיהם, חידוש מלאים והתאוששות בצה"ל, והחזרת המשק לפעילות. אם נצליח לחדש את היחסים הקרובים עם הממשל האמריקאי, הדבר עשוי לאפשר את קידום הנורמליזציה עם סעודיה וגיבוש כוח בין־ערבי שייכנס לעזה במקום צה"ל, ויגבה החזרת שליטה אזרחית, שבמרכזה גורם פלסטיני שאינו החמאס. כל זאת לצד מאמץ לבלימת צווי ההסגרה מהאג, וליציאה מהבידוד הבינלאומי. לשון אחר: "כן, אבל" לביידן, ו"לא! בא' רבתי" לאיתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'.

ולכל מי שתוהה: הכיצד? הפסקת המלחמה לפני "הניצחון המוחלט"? הרי תשובתי: אנו רחוקים מהסיום בעזה — שבעה חודשים לפי ראש המל"ל, צחי הנגבי, שנים לפי בני גנץ. זה לא "כפסע". עד אז החטופים יחזרו בארונות, או שגורלם יהיה כשל רון ארד. בהתחשב בנתונים הללו, הפקרתם בשנית משמעה פירוק הבסיס המוסרי של החברה והמדינה. אוסיף רק זאת: "הניצחון המוחלט" היה סיסמה חלולה מראשיתו. בהובלתו הכושלת של נתניהו אנו קרובים יותר ל"כישלון המוחלט". ואשר להפסקת המלחמה במחויבות בינלאומית, יש לזכור כי אם חמאס או חיזבאללה יאיימו על ישראל בעוד חצי שנה, או שנה וחצי, באופן שיחייב פעולה, יכולה ממשלה ריבונית בישראל להחליט לפעול חרף ההתחייבות. זה נכון לכל ראש ממשלה עתידי. לבטח לנתניהו, שהפר כבר אינספור התחייבויות פוליטיות ובינלאומיות.

יתירה מזו, גם מי שאיננו מסכים למתאר של "כן, אבל!" לביידן, עדיין אמור לפעול להחלפת הממשלה בהקדם, על מנת לבלום את הצעידה במדרון החלקלק אל התהום שתיארתי לפני כן. רוב התנאים להצלחת הבלימה של האסון המתקרב קיימים: הכרה בעוצמת הכישלון, מחאה ציבורית, הבנה מתרחבת והולכת של היקף המשברים הצבאי, הכלכלי, המדיני והמוסרי מול העולם, מול ערכינו, ערכי מגילת העצמאות, וחשוב מכל — מול הלוחמים. העומדים בראש ההנהגה, מובילי חוק ההשתמטות, אינם ראויים לאומץ לבם, למחויבותם ולקורבנם.

מה שחסר הוא אופוזיציה שתיתן לגיטימציה למהלך, ושתוביל אותו. זה לא ייוולד משגרה של תככים פוליטיים. כאן דרוש מהלך דחוף, שיבהיר לאזרחים שרגע ההכרעה הגיע ומנהיגי האופוזיציה מבינים זאת ונחושים לפעול. נדרשת התייצבות משותפת של מנהיגי אופוזיציה: יאיר לפיד ואביגדור ליברמן, גנץ וגדי איזנקוט, גדעון סער ויאיר גולן. הייתי מוסיף גם את נפתלי בנט, שייטול כנראה חלק מרכזי בפרק הבא.

בהתייצבות כזאת חברי האופוזיציה יבהירו: איננו מפלגה, תנועה או גוש חדש. יש בינינו מחלוקות על הרבה דברים. אולם לנוכח חומרת האיום המגולמת בהמשך כהונתה של הממשלה וראשה, אנו קוראים לכל הציבור לפעול יחד איתנו להפלת הממשלה. הם יכולים לקרוא להשבית את המדינה: ההסתדרות וארגוני המעסיקים, ההייטק וראשי האקדמיה, העיריות והרשויות המקומיות, מערכת החינוך ותנועות הנוער. יש להרים הפגנות ענק ברחבי המדינה ולעלות אל הכנסת, להקיף אותה ב–30 אלף אוהלים שאזרחים ישהו בהם (בתורנות) 24/7 עד נפילת הממשלה.

עליהם לומר: אנחנו, חברי הכנסת נהיה איתכם, לא רק גלעד קריב ונעמה לזימי, אלא כולנו. נשבית כל דיון בוועדות ונחזור רק אל דיון על פיזור הכנסת או על אי־אמון קונסטרוקטיבי. יחד נעמוד עד הכרעה. ויחד — ננצח.

ולמי מחברי האופוזיציה שאומר — זה מוגזם, אני עונה: ואיך תגיע למטרה בלי זה? ומה בעצם מוגזם? אילו עשיתם רק רבע ממה שהיה עושה נתניהו אם ה–7 באוקטובר היה מתרחש כשבנט או לפיד היו בראש הממשלה, היינו בממשלה אחרת כבר מזמן.
יהיו שיאמרו, למה דווקא אנחנו צריכים לפעול? אומר להם: "דברים רעים קורים כשאנשים טובים שותקים".

אחרים, בעמדות השפעה יקשו: האם באמת הגיע הזמן לפעול? להם אצטט את דנטה: "המקום החם ביותר בגיהינום שמור לאלו שבחרו לעמוד מן הצד כאשר נדרשה הכרעה מוסרית".
אי הצלחה בהסרתה בהקדם של הממשלה הזאת וראשה מסכנת את עתידה ואת המשך קיומה של מדינת ישראל. זה הזמן לפעול. לא יהיה נכון כמוהו. לעולם לא נסלח לעצמנו ולא יסלחו לנו הדורות הבאים אם נצעד בעיניים פקוחות, אך מוכי עיוורון, אל התהום המוסרית ואל האיום הקיומי שלפנינו. חולמי ולוחמי הדורות הקודמים, מפקדי ולוחמי צה"ל היום, מצפים מאיתנו להתעשת ולפעול. זה בידינו. ועלינו לדעת לעשות מעשה. כן יהי רצון.