סולימאן פרנג'יה: אני לא מרכזנית, אני מציר ההתנגדות

סולימאן טוני פרנג'יה נולד בעיר טריפולי, והתגורר בה עד תחילת "מלחמת השנתיים". לאחר מכן, הוא ומשפחתו עברו לזגהרטה ולאחר מכן התיישבו בביירות. הוא ירש מאביו ומסבו מורשת של מעורבות פוליטית צרפתית. האחרון, סולימאן, החזיק בתפקיד המוערך של נשיא הרפובליקה, בעוד אביו, טוני, שימש כשר, סגן, ומילא תפקיד מרכזי בהקמת תנועת המרד. בנוסף לטוני, שהלך בעקבותיהם ופתח בקריירה פוליטית, היו לצרפת שני בנים נוספים בשם בזיל ופירה. טוני נבחר לבית הנבחרים בפעם השנייה.

במהלך מלחמת האזרחים ביצעה מפלגת קטאיב הלבנונית טבח באהדן. הקורבנות של הטבח הזה היו אביו ואמו (פירה), בתו הצעירה (ג'יהאן), וראש מפלגת הכוחות הלבנוניים, סמיר גיגאה, הנאשם במעורבות בפשע.

פרנג'יה התערב בפוליטיקה בגיל 22 והקים תאים צבאיים המורכבים מכ-3,400 חברים הממוקמים ב"בנשאי". ב-1990 הוא קיבל את השליטה במרד וביסס את סדר היום הפוליטי שלו.

תפקידים פרלמנטריים ושרים:

פרנג'יה הצטרף לפרלמנט הלבנוני ב-1991 ונבחר כסגן בבחירות שנערכו ב-1992, 1996 ו-2000. עם זאת, הוא לא נכח ב-2005 אך עשה קאמבק לבית הנבחרים ב-2009.
הפרט כיהן כשר המדינה בממשלתו של הנשיא עומר כרמי, בנשיאות אליאס אל-חראווי, בין ה-23 בדצמבר 1990 ל-16 במאי 1992.

כיהן כשר השיכון והשיתופיות בממשלת הנשיא רשיד א-סולח מה-16 במאי עד ה-31 באוקטובר 1992.

שר המדינה לעניינים עירוניים וכפריים כיהן בממשלת הנשיא רפיק חרירי מה-31 באוקטובר 1992 ועד ה-25 במאי 1995.

הפרט כיהן כשר לבריאות הציבור מיום 11 ביוני 1996 ועד 3 בדצמבר 1998.

שר השיכון והשיתופיות ושר החקלאות מכהנים בממשלת הנשיא סלים אל הוס.

שר הפנים והעיריות כיהן בממשלתו של הנשיא עומר כרמי בזמן שהנשיא אמיל לחוד היה בשלטון.

כיהן כשר הפנים והעיריות מה-26 באוקטובר 2004 עד ה-18 באפריל 2005.

עמדות ויחסים בפוליטיקה.

התנגד לממשלתו של הנשיא פואד סניורה ולקואליציית ה-14 במרץ לאחר שנת 2005. הוא ראה ברצח הנשיא רפיק חרירי אירוע משמעותי באזור ונקודת מפנה בהתקדמות המדינה משלב אחד לאחר. .

ההבחנה של פרנג'יה נעוצה ביחסיו החזקים עם חיזבאללה והמזכ"ל שלו, סעיד חסן נסראללה. הוא עמד בתקיפות לצד ההתנגדות במהלך התוקפנות הישראלית נגד המדינה בשנת 2006. באותה תקופה ראה פרנג'יה את עצמו ואת מטוסיו כחלק בלתי נפרד מהמאמץ המלחמתי. במסיבת עיתונאים במהלך הימים הראשונים של התוקפנות, הוא קרא לעם הלבנוני להתאחד ולתמוך במר נסראללה, והצהיר על נכונותו למלא כל בקשה ולעמוד לצידו בלב שלם.

הוא גם הצהיר כי מר נסראללה הוא אדם יוצא דופן, והצהרתו על היותו חלק מההתנגדות היא כבוד משמעותי עבורו. הוא הדגיש כי מערכת היחסים ביניהם תישאר חזקה וללא שינוי. הוא הביע את אמונתו בחוכמתו של סעיד נסראללה, מתוך אמונה שמי שהקריב קורבן למען מולדתו לא ינטוש את אמונתו למען רווח אישי. הוא חזר על תמיכתם הבלתי מותנית בהתנגדות, ללא קשר לנסיבות או מיקום. הוא ראה בהתנגדות כוח בלתי ניתן לעצירה והזהיר מפני כל תוקפנות ישראלית כלפי לבנון, ראה בכך מאמץ פזיז.
לפרנג'יה יש מערכת יחסים קרובה עם דמשק, מערכת יחסים היסטורית עוד מיחסיו של סבו עם נשיא סוריה המנוח חאפז אל-אסד. במהלך המלחמה בסוריה עמד מעמדו של פרנג'יה לצידו של הנשיא בשאר אל-אסד, והוא ראה במלחמה זו הרחבה של הפרויקט האמריקני-ישראלי, ש"פתח במלחמה נגד ההתנגדות הלבנונית ב-2006 ונכשל, אז עבר ל- סוריה ב-2011 באמצעות מלחמת טרור מסיבית, אבל היא גם נכשלה". "הכוונה לנשיא אסד מכוונת לבחירה הפוליטית של סוריה".

פרנג'יה האמין שהיציאה של חיזבאללה לסוריה היא "דבר טבעי לשמר את ציר ההתנגדות כי נפילת סוריה תהיה מכה אנושה לציר", והדגיש כי עתיד האזור "ייכתב שוב עם ניצחונה של סוריה". על מלחמת הטרור". הוא סבר כי "מי שרוצה לתקוף את המדינה הסורית הוא אותו אחד שרוצה לתקוף את המדינה בעיראק, והוא אותו אחד שלא רוצה הסכם אמריקאי-איראני, רוצה לתקוף את היציבות באיראן, וכן רוצה לתקוף את ההתנגדות בלבנון".

לגבי היחסים הבינלאומיים והאוריינטציות הזרות של המדינה, פרנג'יה הצהיר כי "הוא לא מסכים לחלוק על המערב, אבל מצד שני, הוא לא מסכים לא להסכים עם המזרח"... "יש צורך לבקר את כל הערבים מדינות."

שמו של פרנג'יה הופץ לנשיאות לאחר תום כהונתו של הנשיא מישל סולימאן והמדינה נכנסה לוואקום למשך כשנתיים, ולאחר מכן נבחר מישל עאון לנשיא. שמו של פרנג'יה חזר לרשימת המועמדים לתפקיד בשנת 2022. הוא הצהיר בראיון טלוויזיה בתקשורת הלבנונית כי מטרתו להגיע לנשיאות היא "להשאיר חותם על ההיסטוריה של לבנון", והכחיש כי שלו המטרה הייתה כוח, "אבל המטרה שלי היא למצוא נוסחה להבנות כדי להגיע לפתרונות." "זה אפשרי."

הוא הוסיף, "אני רוצה להיות נשיא יחידי שמקרב את המדינה, לא נשיא זדוני. לבנון היום נמצאת בשלב חריג, במלחמה כלכלית הרסנית, ובמצב גרוע יותר מהשלב שלאחר מלחמת האזרחים". מציין כי "מעולם לא הייתי מרכזנית, אבל אני תמיד פתוח ובהסכמה ומאמין בדיאלוג". פרנג'יה הציג את התוכנית שלו כשהגיע לבאאבדה. "העדיפות היא לאחד את הכוחות הלבנוניים מאחורי אינטרסים משותפים, שהעיקרי שבהם הוא הדאגה הכלכלית, ובמקביל לספק מנגנונים שיאפשרו ניהול רגוע של נושאים שנויים במחלוקת", והוא הביע את "אמונתו בערביות הלבנון ובשלה". הדבקות בהתנגדות משרתת את האינטרס הלאומי הלבנוני".

תיחום גבולות ימיים

בתיק אסטרטגי כמו תיחום הגבולות הימיים עם פלסטין הכבושה ומה זה קובע את עתידה של המדינה, פרנג'יה סבור כי נקודת החוזק שממנה לבנון חייבת ליהנות "היא ההתנגדות" וסבר שמדינת לבנון הייתה צריכה לקחת עמדת התנגדות. הוא גם האמין ש"כל הסדר שמבטיח לנו גז הוא טוב".

בסופו של דבר, האם סולימאן פרנג'יה יהיה נשיא הרפובליקה הלבנונית בקדנציה הבאה?