שנתיים ל "טופאן אל-אקצא": המחלות הנפשיות בצבא הישראלי מבשרות על משבר

ישראל, שנתיים לאחר מלחמתה ברצועת עזה, חווה משבר חסר תקדים בתחום בריאות הנפש של חייליה – במיוחד אלה שלחמו ישירות בשטח. על פי מחקר שפורסם ב"וושינגטון פוסט", שיעורי הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) וההתאבדויות בקרב הצבא הישראלי הגיעו לרמות שיא, מה שמעיד על עומק המשבר הנפשי שפוקד את הצבא. המשבר כבר אינו מוגבל לבסיסים הצבאיים בלבד, אלא מתפשט אל תוך החברה הישראלית כולה.

הנתון הבולט ביותר הוא המספרים הרשמיים והבלתי רשמיים על השפעת המלחמה על החיילים. למעלה מ־11,000 חיילים התקבלו לתוכנית השיקום הנפשי של משרד הביטחון, בעוד שעשרות אלפים נוספים סובלים מהפרעה פוסט־טראומטית מבלי להיות מוכרים או מטופלים. שיעור ההתאבדויות הוכפל ביחס למלחמת 2014 בעזה, עם לפחות 37 מקרים מאז פרוץ העימות האחרון – עדות לשבריריות המערכת הצבאית בהתמודדות עם ההיבטים הנפשיים של המלחמה.

עדויות החיילים ממחישות את עומק הטראומה. החייל במילואים אמיר לורש, שלחם במעבר נצרים בדרום עזה, סיפר שהתמונות המדממות של גופות חרוכות ומעוותות רודפות אותו גם בחיי היומיום – נדודי שינה, כעס מתמשך ואובדן רצון לחיות. העדויות הללו מראות שהשפעת המלחמה נמשכת הרבה מעבר לחזרה הביתה, כשהחיילים נאבקים בקונפליקט פנימי בין זהותם הלוחמת לבין רגשותיהם, תוך תחושת ניכור ובדידות – מה שמגביר את הסיכון לאובדנות.

בעבר נחשב העיסוק בטראומה הנפשית בישראל לטאבו, אך המלחמה האחרונה הפכה את הנושא לסוגיה ציבורית. הכנסת מקיימת דיונים בנושא, והתקשורת עוסקת בו בהרחבה. עם זאת, הקושי המרכזי הוא המחסור במומחים רפואיים בתחום, מה שמוביל לכך שרבים מהחיילים אינם מאובחנים בזמן ונשארים ללא טיפול.

החיילים שבמילואים הם הפגיעים ביותר, שכן הם נקראים שוב לשירות גם בזמן טיפול, ונחשפים מחדש לזירות ההרס שהציתו את טראומתם. כך היה במקרה של איליראן מזרחי, מפקד יחידת דחפורים במילואים, שהתאבד ימים ספורים לפני שיבוצו מחדש, לאחר שסבל מתסמינים חמורים של PTSD – מקרה המדגיש את הכשל המערכתי בהגנה על החיילים לאחר השירות.

בתגובה, צה"ל החל לנקוט צעדים משמעותיים: לראשונה נשלחים פסיכולוגים לשטחי הלחימה בעזה, חיילים עוברים הכשרה במתן עזרה נפשית ראשונית תחת אש, ונפתחו קווים חמים לדיווח על מקרי התאבדות. במקביל, יוזמות אזרחיות חדשות – כמו חוות טיפול, טיפול באמצעות סוסים, גלישה, חקלאות וטבילות בקרח – מספקות לחיילים כלים להתמודדות עם תסמיני הטראומה. פרויקט "קבוצת איכר" פועל למיפוי תוכניות אלו ולשילובן ליצירת מודל הוליסטי לטיפול נפשי בחיילים.

השפעות המשבר חורגות מעבר לצבא ופוגעות ברחוב הישראלי כולו – כמעט כל משפחה מכירה מישהו הסובל מטראומה. האתגר המרכזי הוא כיצד לשלב את הטיפול במערכת הצבאית מבלי לפגוע בכשירות המבצעית, ובמקביל לספק הגנה נפשית וחברתית לחיילים החוזרים מהחזית.

המשבר הנוכחי חושף כי האסטרטגיה הצבאית של ישראל בעזה, על אף הישגיה הטקטיים, יצרה פער עמוק בתחום בריאות הנפש של החיילים – פער המחייב בחינה מחדש של ניהול הסכסוך ושל הטיפול בהשלכותיו האנושיות. במדינה קטנה של כשבעה מיליון תושבים, השפעת המשבר הזה איננה פחותה מהשפעתו הישירה על הצבא עצמו. אך מה יקרה אם המלחמה לא תסתיים בקרוב – במיוחד כאשר נתניהו מאותת שוב על פתיחת חזיתות נוספות, שמוכיחות בכל פעם מחדש את גודל הנזק שהן גורמות.