הארץ: מלחמה בלי מטרה – ההימור המסוכן ביותר של נתניהו

במדינה שעברה כמעט שנתיים של קונפליקט, נראה שבנימין נתניהו לא רק מאבד את אמון הציבור — אלא גם ממריץ מצב שבו המלחמה נעשית סיבה לשלטון, לא רק כלי. במקום שהנהגה תיקח אחריות, אנו רואים מנהיג שמעדיף הישרדות אישית על פני הצלת חיי חיילים ושבויים. נתניהו מנהיג את ישראל לעבר סף שבו ההקרבות נחוצים כדי להצדיק את המצב — מצב שבו הבידוד הבינלאומי והביקורת הפנימית נחשפים פחות ופחות, והמלחמה נעשית שגרה. ומכאן מגיע מאמרו של עמוס הראל ב"הארץ", שמדגיש את המשבר המוסרי והפוליטי שבו ישראל מוצאת את עצמה — מלחמה ללא סוף, הנהגה ללא אחריות:

לאחר כמעט 24 שעות, המשטרה מפנה את בני משפחות החטופים שישבו על הכביש ליד מעון ראש הממשלה. מרבית המשפחות נעו מרצונן בעקבות בקשת המשטרה — אך שלושה מהם סירבו לעזוב והמשיכו במחאה.

בלי אופוזיציה עממית רחבה, נתניהו לקח את הסיכון הגדול ביותר שלו מאז תחילת המלחמה. הדרום־מערבי של עזה נכנס למלחמה קרקעית ביום שני, והפעולה הנרחבת נמשכת, למרות דחיות וחילוקי דעות רבים. מעתה ובמהלך זה משתתפות שתי חטיבות סדירות, שבעתיד תצטרף אחת נוספת, לצד כוחות מגוונים נוספים. המהלך גורם לנזק כבד לתושבים הפלסטינים שגרים בעיר עזה; רבים מהם נמלטים דרומה או לאמצע הרצועה, אך מאות אלפים עדיין נמצאים בעיר, במצוקה קשה.

בתוך המערכת הביטחונית, הביקורת מקצועית רחבה — אך אין מחאה אפקטיבית מול ההחלטה המסוכנת הזו של ראש הממשלה נתניהו — החלטה שעשויה להיות הרפתקה המסוכנת ביותר שלו מהמטחלת ב־7 באוקטובר. הקצב המתקדם של הכוחות הוא איטי יחסית ומלווה בזהירות רבה. לעומת ההתקדמות המהירה ביותר שהחלה ב־2023, כוחות עתה נכנסים לעומק העיר בעוז מוגבל, בהחלטה שנקבעת ברובו בידי הרמטכ״ל אייל זמיר, שדחק בנתניהו להתקדם אחרי עסקת שבויים — אך נתקל בהתנגדות מפוליטיקאים וספקות ציבוריות עמוקות.

זמיר הציב מחדש את מטרות המבצע — "להעמיק את הפגיעה בחמאס ולהביס את עוצבת עיר עזה" — אבל מטרות אלה מצומצמות ומוגבלות בהיקפן. מה שנשאר מההבטחות הרמות של נתניהו — השמדת ארגון חמאס והכפפתו — נדחק הצידה. באשר להשבת החטופים, נראה כי היא איננה בראש סדר העדיפות הממשית, אלא נאמרת בעיקר כחלק מהמסרים הפומביים.

בדיונים האחרונים בממשלה ובמסדרונות הביטחון, זמיר הצביע על מחסור במודיעין אמין לגבי מיקומם של החטופים החיים, ועל הסיכון שחמאס תפעיל אותם כמגן אנושי כאשר הצבא יתחיל בפעולות בתוך העיר עזה. הוא אף הציג תרחיש בו חמאס תחליט לבצע מעשה קיצוני נגד החטופים בתגובה לניסיון ההתנקשות בראשות חמאס בקטאר — ניסיון שלדעתי היה אמור להיות הישג גדול של נתניהו, אך נכשל.

העובדה היא: החטופים אינם יותר מהמילה הריקה. בהצהרות — כן; בפרקטיקה — ההצלה שלהם נדחקת לצד. הבטחות ניתנות, אך מעשים מעטים. הצבא נדרש להילחם, אבל לא ברור האם הדבר נעשה מתוך צדק או מתוך כפייה של הליך שמשרת מטרה פוליטית: שמירה על הכיסא.