השינויים בצבא הסיני: היערכות לעימות?

סדרה של טיהורים נרחבים מתרחשת בצמרת הפיקוד של צבא השחרור העממי הסיני, אשר פגעה בקצינים בכירים ובבעלי תפקידים במטה הפיקוד המרכזי – במהלך חסר תקדים שעורר שאלות רבות בנוגע לסיבותיו ולהשפעתו על המוכנות הצבאית של סין. המאמר שפורסם בעיתון "פורין אפיירס" ותורגם על ידי אתר אל-ח'נادق, שופך אור על הרקע של טיהורים אלו, אשר נעים בין סוגיות שחיתות ופרוטקציוניזם, תחת מטרה עיקרית: להבטיח את כפיפות הצבא לשליטתו של שי ג'ין פינג, כהכנה להשגת יעדים אסטרטגיים שאפתניים – ובראשם ההיערכות למה שעשוי להיות המבצע הצבאי הגדול ביותר של המאה נגד טאיוואן עד שנת 2027.

במקביל, טוען המאמר כי בייג'ין נוקטת משנה זהירות בתכנון כל פעולה צבאית רחבת היקף. אולם ההיסטוריה הצבאית הסינית מראה שבייג'ין אינה מחכה למוכנות מלאה בטרם תצא למלחמה.

הטקסט המתורגם:
צמרת הפיקוד של צבא השחרור העממי הסיני חווה גל טיהורים חדש וחסר תקדים מאז כינוס הקונגרס העשרים של המפלגה הקומוניסטית באוקטובר 2022, כאשר למעלה מ-20 קצינים בכירים מענפי הצבא השונים – היבשתי, הימי, האווירי וכוח הטילים – נעלמו מהזירה הציבורית או סולקו מתפקידיהם.

החמור מכל הוא שהשינויים הללו פגעו בראשי הפירמידה הצבאית במדינה, כאשר הודחו שלושה מתוך שישה חברים במדים בוועדה הצבאית המרכזית של המפלגה הקומוניסטית, שהיא הגוף העליון המפקח על הכוחות המזוינים. שר ההגנה לי שאנגפו הודח באוקטובר 2023, ובנובמבר הושעו סמכויותיו של מיאו חואה, ראש מחלקת העבודה הפוליטית של הוועדה, באשמת "הפרות חמורות של המשמעת", לפני שפוטר רשמית בחודש שעבר. ההתפתחות האחרונה נוגעת לגילוי של העיתון "פייננשל טיימס" על הווי-דונג, סגן הנשיא השני של הוועדה, אשר לא נראה בפומבי מאז מרץ האחרון, ודליפות מאשרות כי גם הוא טוהר.

אינדיקציות למאבקים פנימיים במקביל ליעדים אסטרטגיים גדולים
הוועדה הצבאית המרכזית של סין לא חוותה בעבר רמת הדחות כה גבוהה בפרק זמן כה קצר – כמעט מחצית מהחברים הצבאיים שלה סולקו תוך פחות משנתיים. המפתיע במיוחד הוא ששלושת הגנרלים שטוהרו מונו לתפקידיהם על ידי הנשיא שי ג'ין פינג עצמו בשנת 2022, לאחר שחיזק את אחיזתו במפלגה במהלך הקונגרס ה-20.
בין המודחים, היה הה ויידונג חבר בלשכה המדינית – הגוף העליון לקבלת החלטות במפלגה, המונה 24 מבכיריה. פרשנים תיארו את מיאו חואה והו ויידונג כחלק ממה שמכונה "סיעת פוג'יין" בצבא השחרור העממי, בשל שירותם המשותף במחוז זה בתקופת כהונתו של שי שם, ונראה כי קיימים ביניהם קשרים קרובים.
עיתוי ההדחות הבכירות הללו אינו מקרי, ומושך תשומת לב מצד משקיפים חיצוניים, במיוחד כאשר שנת 2027 מתקרבת – שנת המאה להקמת צבא השחרור העממי. שנה זו מהווה גם את היעד של שי להשגת קפיצה איכותית במודרניזציה של הכוחות המזוינים. בנוסף, דיווח קודם של ראש ה-CIA לשעבר ביל ברנס הצביע על כך ששי הורה לצבא להיות "מוכן בשנת 2027 לביצוע פלישה מוצלחת לטאיוואן". עם זאת, אין הדבר אומר שהפלישה בהכרח תתרחש באותה שנה.
הסיבה הנפוצה לטיהורים רבים היא שחיתות פיננסית. צבא השחרור העממי והמפלגה הקומוניסטית סובלים מזה זמן רב מהתופעה. מאז עליית שי לשלטון ב-2012, בייג'ין יותר מהכפילה את תקציב הביטחון שלה כדי לתמוך במודרניזציה מהירה של הצבא. הזרמת הכספים האדירה, בעיקר בתחומי רכש נשק ופרויקטים הנדסיים, יצרה כר פורה לניפוח תקציבים ולגניבה מצד קצינים ובכירים בתעשייה הביטחונית.
לפני שמונה לשר הביטחון, היה לי שאנגפו אחראי על מחלקת פיתוח הנשק בוועדה הצבאית המרכזית, האחראית לרכש. חודשים אחדים לפני פיטוריו, נעצרו מפקד וקצין פוליטי בכיר בכוח הטילים של צבא השחרור, יחד עם שני סגני ראש המחלקה הפוליטית – מה שמעיד על רשת שחיתות נרחבת בתחום זה.
ייתכן שחלק מהקצינים טוהרו בשל קבלת שוחד בקידומים או קיום קשרים של פרוטקציה – תופעה מושרשת בצבא שבו לעיתים קרובות ההתקדמות מבוססת על קשרים ולא על כישורים. מיאו, ראש מחלקת העניינים הפוליטיים האחראית על מינויים, ככל הנראה שילם את המחיר על כך שלא עמד בסטנדרטים מקצועיים בקידומים – גורל דומה לזה של קודמו ז'אנג יאנג, שנחקר בשנת 2017 והתאבד לאחר מכן.
ייתכן גם שהדחות בוצעו בשל ניסיונות של בכירים ליצור לעצמם בסיסי כוח אישיים – המכונים "פסגות הרים" – בצבא, מה שנחשב לאיום על שי ג'ין פינג. קצינים אלה מייצרים נאמנויות סותרות ומתחים סיעתיים בצבא, מה שעלול לפגוע במוכנות המבצעית.
מיאו והו, חברים חדשים יחסית בוועדה, ייתכן וניסו לבסס את כוחם על חשבון ותיקים, כמו סגן הנשיא הראשון ג'אנג יושיה, חבר ילדות של שי, שנשאר בתפקידו למרות שעבר את גיל הפרישה הרשמי (68) וכעת בן 75.
לבסוף, ייתכן שהקצינים שהודחו לא ביצעו כל עבירה – אלא פשוט לא עמדו בציפיות או נחשבו בלתי מתאימים. ייתכן ששי איבד את אמונו ביכולתם להוביל את הצבא ולממש את יעדיו. כפי שהצביעו ג'ואל וות'נו ופיליפ סנדרס בספרם "חתירתה של סין להובלה צבאית", מערכת היחסים בין המפלגה לצבא הופכת את האמון בגנרלים לקשה – שכן לצבא אוטונומיה רבה ופיקוח ישיר מוגבל, מה שמחייב את המפלגה להסתמך על פיקוח פנימי בתוך הצבא עצמו.

מוכנים או לא?
עם זאת, ההתמקדות בהשפעת ההפרעות בהנהגה בצבא השחרור העממי על המוכנות המבצעית שלו אינה צריכה להחמיץ עובדה בסיסית: ייתכן ששי ג'ין פינג רואה במלחמה מהלך הכרחי – גם אם הצבא אינו מוכן לחלוטין. מאז הקמת הרפובליקה העממית של סין בשנת 1949, סין נוטה להיכנס למלחמות גם בתנאים שאינם אידיאליים.
בשנת 1950, לאחר דיון ממושך בקרב בכירי המפלגה, החליטה בייג'ין להתערב במלחמת קוריאה – צעד שהפך את הסכסוך לעימות ישיר בין סין לארצות הברית. באותה עת, המפלגה הקומוניסטית הייתה עסוקה בביסוס שלטונה ברחבי המדינה ובשיקום הכלכלה לאחר המלחמה עם הלאומנים. קצינים ומנהיגים בכירים רבים היססו מול האפשרות להתמודד מול המעצמה החזקה בעולם, אך השיקול האסטרטגי של הרתעת ארצות הברית מהתקרבות לגבול הסיני (ואם אפשר – מכל חצי האי הקוריאני) גבר על החששות.
המבצעים הצבאיים הללו – בקוריאה, הודו ווייטנאם – היו השימושים הגדולים ביותר בכוח מצד צבא השחרור העממי מאז הקמת הרפובליקה. בכל המקרים הללו, השיקולים הפוליטיים גברו על מוכנות הצבא והתנאים הפנימיים. המנהיגות הסינית ראתה בפעולות אלו הכרח – לא בחירה או הזדמנות.
אם שי יראה בפעולה צבאית נגד טאיוואן מהלך חיוני, הוא יורה לצבא להיכנס לקרב