המלחמות הקיברנטיות: דפוס שונה

המלחמה הפכה לאחת מן הכלים הדינמיים ביותר בסביבה האסטרטגית העולמית, שכן היעילות שלה מתבטאת ביכולתה להשפיע על המשוואה האסטרטגית. למלחמה יש השפעה אסטרטגית על שחקני התגובות בכל מקום וזמן. השפעתה חורגת הרבה מעבר לאותם השחקנים ומגיעה גם למעגלים אזוריים ולעולם כולו. השפעה זו נובעת מהשינוי המשמעותי שעבר תורת החשיבה האסטרטגית שמתמקדת במחקרים צבאיים. כתוצאה מכך השתנתה מערכת הדוקטרינות הצבאיות שהתרחקה מהערכים הקלאסיים ששלטו במלחמות במשך מאות שנים.

כתוצאה מכך צמחו דוקטרינות צבאיות לא-קונבנציונליות, שאימצו את ההתפתחויות החדשות בסביבה האסטרטגית העולמית, שניכסו שינויים דרמטיים—כפי שמביע זאת מוניר שפיק—שבוונם של המלחמה והסביבה האסטרטגית מתואמים, בין אם הן גלובליות, אזוריות או פנים־מדינתיות. שינוי בדוקטרינת המלחמה מעיד על השינויים המלאים שעיצבו את שעת התנגשות עם האויב.

ובהמשך לעקרון "המחשבה היא בֶּן הסביבה שלה", משתנות הדוקטרינות הצבאיות; לשינוי יש מקורות בטבע המלחמה, וטבע זה משתנה באסטרטגיה.

אפשר לומר שמלחמות קונבנציונליות ולאחריהן סוגי המלחמות המודרניות, קבעו במשך זמן רב את ממדי ההשפעה שלהן בהתאם להתפתחות הסביבה האסטרטגית העולמית. עם התרחבות ההשפעות של היבט הטכנולוגיה על הסביבה האסטרטגית—ובמיוחד לאחר תום המלחמה הקרה—נוספו ממדים חדשים למלחמות המודרניות, והבדלים בין אזרחי לצבאי, זמן ומקום, כמעט נעלמו. כתוצאה מכך נטו המלחמות לעקוב דרכים לא-קונבנציונליות—בשחקניהן, בנושאים, בדינמיקות התגובה. עם עליית המרחב הקיברנטי כסצנה רבת־התמודדות בהרבה תחומי מסורתיים, קונבספטים קלאסיים כמו "מלחמה" התגלו כמיועדים לאתגר, במיוחד בנוגע להתאמה שלהן לסוגרים תבנית התנהגות חדשה בַּמֻּצֻ’י(virtually).

בהתאם לכך הופיעו גישות ותיאוריות שמסייעות לפרש את שינויי הטבע שנכפו על ניהול ושיגור מלחמות מתוך המציאות הקיברנטית בסביבה האסטרטגית הגלובלית. המרחב הקיברנטי ביטל את מגבלות הזמן והמקום ויצר אינטראקציות פנים־מדינתיות ובין־לאומיות במציאות הווירטואלית בעקבות פיתוח טכנולוגיות המידע והתקשורת בראשית המאה ה־21. השילוב הזה יצר מרחבים נרחבים להתפתחות מאפיינים מודרניים של מלחמות, רחוקים מאוד ממלחמה מסורתית. מכאן צמחו המלחמות הקיברנטיות שמציגות את עצמן כמלחמות עכשוויות – דינמיות ועם טווח תגובה רחב, ושהן מתחרות ברעיונות הקלאסיים לגבי מלחמה, בעיקר בגלל שיקולי השפעה, עלויות נמוכות, ועלויות תגובה קצרות מאוד.

ריצ’רד א. קלארק הגדיר מלחמה קיברנטית כפעולות שמבצעת מדינה לאומית לפריצה למחשבים ולרשתות של מדינה אחרת כדי לגרום נזק או לשבש שירותים אלקטרוניים. למרגלים מַרטין לבקי שני גישות מרכזיות: האחת "אסטרטגית", המתמקדת בקמפיין של התקפות סייבר שמבצעת ישות אחת על ישות שנייה; והשנייה "טקטית", העוסקת בשימוש ההתנקשות באיומים סייבריים כנגד צבא קונבנציונלי של אויב בזמן מלחמה לא-קונבנציונלית. כלומר, מדובר במלחמה אמיתית בין מדינות; אך הכלים שלה הם מחשבים ואינטרנט. אנליסטים סבורים שהשיטה הזו עשויה להפוך לכלי עיקרי במלחמות עתידיות בין מדינות שבהן צבאות סייבר ינסו לפרוץ למערכות זרות ולהשמיד תשתיות.

הופעת האינטרנט יצרה את המרחב הקיברנטי – שהוגדר מאוחר יותר "סביבה אסטרטגית קיברנטית", ומספר גורמים הביאו להתגברות האיומים האלקטרוניים לגבי האינטרסים של מדינות, ובכך ליכולת פרוץ למלחמות סייבר. בין הגורמים:

• עלייה בקשר של העולם עם המרחב הקיברנטי, שמגביר את הסיכון שהתשתיות הבינלאומיות יותקפו.

• היחלשות תפקידה של המדינה בעידן הגלובליזציה, ונסיגה בתחום ההשפעה, לצד עליית תפקידן של תאגידים רב־לאומיים – בעיקר טכנולוגיים – כגורמים פעילים במרחב.

• תלות המדינה במערכות אלקטרוניות בכל תשתיותיה החיוניות מאפשרת לפגוע באינטרסים שלה באמצעות התקפות סייבר.

• עלות נמוכה של מלחמות קיברנטיות לעומת מלחמות מסורתיות, יחד עם האפשרות לתזמון מדויק.

• השימוש במרחב הקיברנטי ככלי להשפעה על המידע – ברמות טקטיות ואסטרטגיות – עם מטרה לפגוע במידע ובמערכותיו.

• ניצול הסייבר כחיזוק כוח מדינות על ידי יצירת יתרון או השפעה במגוון סביבות; וזה הוביל להופעת "אסטרטגיה קיברנטית" במדינות.