22:15 זמן קודס הכבושה
בתקדים בעל משמעויות הומניטריות ופוליטיות מורכבות, השמידה ישראל את מטוס הנוסעים האזרחי האחרון שפעל בשדה התעופה הבינלאומי בצנעא. המטוס יועד להסעת חולים תימנים ועולי רגל ליעדים מוגדרים, כולל שדות התעופה בג’דה ובעמאן, בהתאם להסדרים שאושרו במסגרת הסכם ההפוגה האחרון בתיווך האו"ם. בהתאם לכך, ניתן לסכם את הסקירה הישראלית שהכריז עליה ראש הממשלה: עשר מטוסי קרב ישראליים חצו למעלה מ-2000 קילומטרים כדי להשמיד מטוס נוסעים אזרחי.
כבר שנים שתימן מצויה תחת מצור רב-ממדי, והטיסות האזרחיות הנדירות משדה התעופה בצנעא מהוות קו חיים לאלפי חולים, סטודנטים ועולי רגל, שאין להם דרך חלופית לעזוב את המדינה. על אף שהשדה נותר סגור לטיסות מסחריות, הסדרי רגיעה שנחתמו לפני כשלוש שנים אפשרו הפעלת מספר מצומצם של טיסות בפיקוח קפדני, ליעדים כמו ירדן וערב הסעודית – מדינות שאינן נחשבות לידידותיות לצנעא.
תקיפת המטוס האחרון, שמטרתו הייתה הומניטרית בלבד, אינה ניתנת להסבר במסגרת צבאית הגיונית. לפי מקורות האו"ם, כל הטיסות תואמו מראש ועברו בקרה מחמירה שהבטיחה שימושים אזרחיים בלבד. מכאן, נראה שהטענה הישראלית כי המטוס שימש לצרכים צבאיים, קרובה יותר להצדקה תקשורתית ולניסיון להפגין הישג, מאשר לתוצאה של מאמץ מודיעיני מדויק.
במתקפה זו השתמשה ישראל בעשרה מטוסי קרב מדגם מתקדם – מספר חריג ביחס לאופי המטרה. ניתן לומר כי ההפגנה האווירית הזו נועדה להעביר מסר פוליטי כפול: האחד – לצנעא, כי תקיפות חוזרות נגד נמל התעופה בן-גוריון לא יעברו בשתיקה; והשני – לקהל האזורי והבינלאומי, כי תל אביב מסוגלת לפגוע בכל מקום באזור, גם אם הוא רחוק מאות קילומטרים, כפי שהכריז בנימין נתניהו במפורש.
בפועל, שדה התעופה בצנעא ספג עשרות תקיפות בעבר, מבלי שהדבר פגע ביכולתה של צנעא לנהל את מערכותיה הצבאיות או התקשורתיות. הסיבה לכך היא שהשדה מעולם לא היה חלק מהתשתית הצבאית של תנועת אנצאר אללה, ושהיעדים שהוטסו אליהם לא היו מסוגלים לספק סיוע לוגיסטי או צבאי – מדינות אלו היו חלק מהקואליציה הערבית נגד צנעא, מה שמצמצם את הסבירות להברחות במסלולים הללו.
הדבר שבו הצליחה ישראל בפועל, הוא החמרת המשבר ההומניטרי בתימן. המטוס הזה היווה תקווה אחרונה לרבים מהחולים שאינם יכולים להרשות לעצמם מסע יבשתי לעדן ומשם למטוס אחר. מספר ארגונים הומניטריים גינו את התקיפה, והזהירו כי "פוליטיזציה של תעופה אזרחית היא הפרה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי, והופכת אזרחים לכלי מיקוח בסכסוך".
מן העבר השני, ייתכן שתקיפת השדה מהווה מבחן לעמדות השחקנים האזוריים והבינלאומיים. התגובות עד כה נעו בין שתיקה לבין גינויים רפים, דבר שעשוי להתפרש בירושלים כאור ירוק עקיף להמשך הפעלת הלחץ מסוג זה.
תגובת ישראל למתקפות התימניות נגד שדה בן-גוריון מצביעה על כך שתל אביב מתייחסת לאיום ברצינות, ומנסה לסכל אותו מוקדם באמצעות לחץ בשטח ותקיפות ממוקדות. אך מדיניות זו טומנת בחובה סיכונים – התגובות התימניות מתפתחות מבחינת טווח ודיוק, ואם תמשיך ישראל לתקוף מתקנים אזרחיים, היא מסתכנת בהסלמה שלא ניתן יהיה לרסנה בקלות. לישראל יש הרבה מה להפסיד באילת, חיפה ותל אביב, בניגוד לצנעא שחיה במצב מלחמה מזה למעלה מ-12 שנה.
