איך ייתכן שהמלחמה "קרבה" על איראן, בעוד שהסבב החמישי חיובי?

חמשה סבבים של משא ומתן גרעיני מורכב, שאת תוצאותיו ממתינות להן לא רק איראן וארצות הברית, אלא גם האזור והעולם כולו, בשל השפעתן הרבה על עתיד האזור, יציבותו ושגשוגו, ועל מכלול הסוגיות הסבוכות במזרח התיכון וההסלמה המתמשכת במלחמה האמריקנית-ישראלית נגד מדינות האזור ועמיה, החל מעזה וכלה בטהראן.

העולם נחלק לנוכח הסוגיה הגרעינית האיראנית המלאכותית לשתי מגמות:

המגמה הראשונה – ישראלית, ולצדה שותפים בוושינגטון וכלי תקשורת וממשלות במפרץ ובמדינות ערביות, שתמיד קיוו כי עשן שחור ייצא מאולם המשא ומתן הגרעיני ברומא, מה שיאותת על תחילת מתקפה ישראלית על מתקני הגרעין של איראן ותחילתה של מלחמה כוללת באזור, תוך שהם חולמים על מתקפה "מוחצת ומשתקת" שתשנה את מאזן הכוחות האסטרטגי.
אנשים אלו ממתינים לכך כבר עשורים שלמים, ותמיד טוענים שהמלחמה עם איראן "קרבה", אף שהמשא ומתן בין איראן והמערב החל כבר בשנת 2003 – כלומר מעל 22 שנה – והם עדיין חוזרים על כך שהיא "קרובה". הם משמיעים סיסמאות נוצצות ומטעות כגון "ההחלטה התקבלה", "העולם השתנה", "הציר נחלש", אך תקוותיהם נכזבות בכל פעם, והם מתעוררים מול מציאות של מאזן כוחות אזורי שאין ביכולתה של אף מעצמה, ואף לא "המערב הקולקטיבי", לשנותו.

המגמה השנייה רואה במשא ומתן הגרעיני ובפתרונות הדיפלומטיים קרן אור של תקווה לאזור שיזכה לשקט מסוים, יציבות ושגשוג, ולחזרה לחיים נורמליים במדינותיו. את הדרך הדיפלומטית הזו מגבה קונצנזוס באיראן, אף על פי שקיימת חשדנות כלפי הכוונות האמריקניות ותחושת זהירות, כולל קריאות כגון "לא ייעשק המאמין פעמיים מאותו מקום". גם מדינות המפרץ, שמבינות את גודל האסון והסיכונים במקרה של כישלון המשא ומתן והתמוטטות דרמטית שלו, תומכות בכיוון זה. בוושינגטון גברה עד כה עמדת הנשיא דונלד טראמפ, סגנו, וקבוצת רפובליקנים ודמוקרטים, הסבורים כי הפתרון הדיפלומטי עם איראן הוא הדרך היחידה לשמור על האינטרסים האמריקניים או חלק מהם. קו זה מתמודד עם ניסיונות הלובי הציוני להכשיל את המשא ומתן, ועם התנגדות מצד שרי ההגנה והחוץ, ומפקד פיקוד המרכז האמריקני, הגנרל מייקל קורילה.

הסבב החמישי: חיובי, אך בלתי מוכרע

לאחר ימים של הסלמה בעמדות אמריקאיות שסתרו את רוח המשא ומתן, ואותן ראתה טהראן כהונאה ודו-פרצופיות אמריקאית – כאשר הבולט שבהם היה דברי שר החוץ האמריקאי מרקו רוביו על כך ש"איראן צריכה להגיע לאפס העשרה של אורניום" – הגיעה תגובה איראנית רמת דרג מאת המנהיג העליון, האימאם עלי ח'אמנאי, שאמר כי לאיראן יש עקרונות והיא "לא מחכה לאישור מאיש" כדי להעשיר אורניום.

במקביל, רשת CNN האמריקאית פרסמה הדלפות מודיעיניות מכוונות על זיהוי תנועות והכנות ישראליות לתקיפה באיראן. בתוך כך, התקיים הסבב החמישי של המשא ומתן הגרעיני האיראני-אמריקאי ברומא, בחסות שר החוץ העומאני באדר אל-בוסעידי. הסבב תואר על ידי המתווך העומאני בציוץ ברשת X ככזה שהשיג "התקדמות בלתי מוכרעת" באווירה חיובית, והוסיף: "אנו מקווים להבהיר את הסוגיות שנותרו בימים הקרובים... במטרה להגיע להסכם בר-קיימא", מה שמעיד על קיומו של סבב שישי באופק.

השר האיראני עבאס עראקצ'י בירך על ההצעה העומאנית וכתב בתגובה לציוץ של אל-בוסעידי: "שר החוץ של עומאן העלה מספר רעיונות, וצפוי ששני הצדדים יביעו את עמדותיהם". עראקצ'י תיאר את הסבב החמישי כ"שקט ובאווירה סבירה", "המקצועי והמפורט ביותר". אתר Axios האמריקאי, שסיקר את פרטי המשא ומתן, תיאר אותו כ"מועיל מאוד" ואמר כי נמשך שלוש שעות. ניכר כי התקשורת האמריקאית המקורבת לבית הלבן שואפת להפיץ תחושת אופטימיות סביב המשא ומתן.

המשא ומתן הגרעיני והמוסד

בצעד בולט, התקיים שעתיים לפני הסבב החמישי מפגש פומבי בין שליח ארה"ב למזרח התיכון סטיבן ויטקוף לראש המוסד דוד ברנע ברומא. לפי אתר Axios, הפגישה נמשכה 40 דקות וגרמה לעיכוב בן כ-20 דקות בכניסתו של ויטקוף לאולם המשא ומתן.

הפגישה, שבשונה מקודמותיה התקיימה בגלוי, נועדה בראש ובראשונה להרגיע את ישראל על אודות התקדמות השיחות תוך שיתוף בפרטים והתייעצות, ובמקביל לבלום את ראש הממשלה נתניהו ולהרתיע אותו מניסיון להוביל למלחמה שתסבך את ארה"ב – מלחמה שטראמפ אינו מעוניין בה.

גם יציאתו של ויטקוף מהסבב כ-20 דקות לפני סיומו, בטענה ללוח זמנים של טיסות, לא שכנעה את המשתתפים. אך הצוותים הטכניים המשיכו בדיוניהם, וחרף ההתרשמות הראשונית של חוסר שביעות רצון אמריקאי, ההדלפות שהגיעו לאחר מכן משני הצדדים דיווחו על אווירה חיובית.

הסוגיה הגרעינית: ההעשרה

המחלוקת המרכזית בין איראן לארה"ב נוגעת להמשך העשרת האורניום בתוך איראן. לפי מקורות מסוימים, רמזה טהראן לאפשרות להעניק ערבויות כמחוות רצון טוב על ידי השעיית ההעשרה למשך שלוש שנים, תוך שמירה על הזכות לחדשה במקרה שארה"ב תפר את התחייבויותיה. הצעה אחרת מדברת על שיתוף חברות מערביות בתהליך ההעשרה באיראן – אך הדברים אינם מאומתים, ונדחו למעשה על ידי דברי האימאם ח'אמנאי שאמר לאמריקאים: "מי אתה שתרשה לי?" – מה שמעיד כי נושא ההעשרה הוא עיקרון בל יימוטט מבחינת איראן.

ניתן לסכם כי איראן אוחזת בארבעה עקרונות בלתי ניתנים למשא ומתן:

• העשרת אורניום בתוך איראן.

• מניעת פירוק תוכנית הגרעין כפי שקרה בלוב.

• שמירה על הריבונות האיראנית ובפרט על תוכנית הטילים הבליסטיים.

• סירוב לדון בקשריה האזוריים, במיוחד עם ארגוני התנגדות.

יש שיתמהו כיצד ייתכן שאווירת המשא ומתן חיובית, בעוד שאין שוויון בין ארה"ב ואיראן? מדוע לא תוקפת ארה"ב את איראן אם היא מסוגלת לכך?

התשובה טמונה בעוצמתו של הצד האיראני, ובעיקר בכלים שברשותו – אשר הובהרו ואף הוצהרו על ידי הרפובליקה האסלאמית במצב של פרוץ מלחמה:

• קונצנזוס לאומי בין העם והשלטון על העקרונות והמשא ומתן.

• איומים מצד מנהיגים פוליטיים וצבאיים לסגור את מיצרי הורמוז האסטרטגיים.

• רמזים לשינוי הדוקטרינה הגרעינית ולהתקרבות לפיתוח פצצה אטומית בלחץ ציבורי.

• כוננות של כוחות משמרות המהפכה, הצבא והבסים, חשיפת מערך של מעל 150 ערי טילים תת-קרקעיות ברחבי איראן, והצבת מערכות הגנה באיים טומב אל-כביר, טומב א-צגיר ואבו מוסא.

• הבנה אמריקאית שאיראן מסוגלת ונחושה לפגוע באוניות, נושאות מטוסים וכלי שיט אמריקניים במפרץ (כפי שנבחן בתקריות בים האדום).

• יכולת מבצעית לפגוע בכל עשר הבסיסים הצבאיים האמריקאים באזור.

• יכולת ממשית לפגוע ולהשמיד מתקנים גרעיניים, נפט וגז בישראל, וכן מטרות רגישות בתוך הישות (מבצע "ההבטחה הכנה 2" כהמחשה).

• אזהרה חמורה למנהיגי מדינות המפרץ לפיה הן תיחשבנה שותפות למלחמה – שכן ארה"ב תשתמש בבסיסים ובמרחבים האוויריים שלהן – מה שמעמיד בספק את הצהרות שליטיהן שלא ישתפו פעולה במלחמה. האיום האיראני כולל גם את מתקני הנפט והאנרגיה – לפי העיקרון "הנפט לכולם או לאף אחד".

לכן, מדובר במשא ומתן רציני, בעל אופי חיובי, שמתנהל תחת איום ממשי למלחמה כוללת, כאשר איראן פורסת על השולחן את כל האפשרויות וכלי העוצמה שברשותה. האם תימשך החיוביות בדרך להסכם גרעיני בר-קיימא (שהוא אינו שלום עם ארה"ב, אלא הסדרה גרעינית בלבד)? או שמא נתניהו ושדיו אורבים בפרטים הקטנים?