הודו ופקיסטן: תקיפות הדדיות בהקשר של העימות האמריקאי-סיני

אי אפשר לנתק את פריצת העימות הצבאי הישיר, שהחל ב־06/05/2025, בין הודו לפקיסטן, מהתחרות והעימות החריף בין ארצות הברית לסין. אף על פי שהסכסוך בין שתי המדינות הללו הוא היסטורי, ומתמקד בחבל קשמיר (בו החל הסכסוך מאז שנת 1947), הרי שהוא קשור גם להקשר הרחב של העימות בין וושינגטון לבייג'ין, לאור חשיבותן האסטרטגית של שתי המדינות באזור אוראסיה, אשר חוקרי גיאופוליטיקה מכנים אותו "לב העולם".

הוגה הדעות הרוסי אלכסנדר דוגין ביטא את הדברים לאחרונה כשאמר: "על רקע התחדשות המתיחות בין הודו לפקיסטן, חוזר האזור לקדמת הבמה של עימותים גיאופוליטיים – אך הפעם בהקשר בינלאומי מורכב יותר". לדבריו, "ארצות הברית, במסגרת ניסיונותיה לבלום את התפשטות סין באסיה, תומכת באופן ברור בהודו, ובמיוחד דרך בריתות אסטרטגיות כמו 'הרביעייה' (QUAD), הכוללת את אמריקה, יפן, הודו ואוסטרליה". הוא הוסיף כי "שותפות זו מתבטאת בשיתוף פעולה צבאי, טכנולוגי ופוליטי הולך וגובר", וכי "מן העבר השני, ממשיכה סין בתמיכתה המסורתית בפקיסטן, מה שהופך את הסכסוך הבילטרלי בין שתי המדינות הגרעיניות לזירה של מאבק רחב יותר בין וושינגטון לבייג'ין על השפעה באסיה".

השלכות תקרית קשמיר

תקרית קשמיר שהתרחשה בסוף אפריל נחשבת לניצוץ שהוביל לעימותים הצבאיים אתמול. בתקרית נהרגו 26 תיירים בצד ההודי של האזור השנוי במחלוקת, לאחר שנורו על ידי חמושים קיצוניים שלא היו קשורים לממשלת פקיסטן. אולם הודו, שמרגישה עתה בעמדה של עליונות בזכות קשריה הקרובים עם ארצות הברית וישראל, האשימה את פקיסטן ואחזה בה כאחראית. במקום לפתור את האירוע בדרכים דיפלומטיות, נקטה הודו מיד בצעדים הסלמתיים, בהם ניתוק היחסים וסגירת הסכרים (הנתונים להסכם מים בין המדינות – הסכם האינדוס), מה שנחשב צעד עוין, שכן פקיסטן תלויה בכ־90% מהמים שמגיעים מהודו.

ההיבט הגיאו־אסטרטגי של הסכסוך

מבחינה גיאו־אסטרטגית, כל עימות צבאי ישיר בין המדינות מהווה תועלת ישירה עבור ארצות הברית, במיוחד לאחר סדרת כישלונות שחוותה ממשל דונלד טראמפ במאה הימים הראשונים לכהונתו – ובראשם מלחמת המכסים והכישלונות במדיניות החוץ.

העימות בין הודו לפקיסטן עשוי לחסום את הנתיב הימי בפני התפשטות סין, ובעיקר לפגוע בנקודת מפתח במסלול "החגורה והדרך" של סין – נמל גוואדר בפקיסטן, שהוא צומת תחבורתית חיונית.

בנוסף, פקיסטן מהווה (על פי תיאוריה גיאו-פוליטית) איום משמעותי ליוזמת המסדרון ההודי-סעודי-אירופי, שאותו מקדמת ארצות הברית כחלופה ל"חגורה והדרך". יוזמה זו כוללת שותפות עם הודו, מדינות המפרץ, ישראל והאיחוד האירופי.

האם הסכסוך יתפתח לעימות גרעיני?

בהקשר זה, האירועים האחרונים מהווים תמרור אזהרה בינלאומי מחשש לעימות צבאי לא קונבנציונלי בין שתי המדינות, שמחזיקות בארסנל גרעיני מאז המאה הקודמת (כל אחת מהן מחזיקה ביותר מ־170 ראשי נפץ גרעיניים). עם זאת, רוב המומחים רואים בכך תרחיש בלתי סביר, שכן מהלך כזה ייחשב התאבדותי ומסוכן מבחינה בינלאומית לכל צד שיפעל בו. על כן, ההרתעה ההדדית צפויה להמשיך ולהתקיים, אלא אם כן יתפתחו העימותים לרמה שמאיימת על הקיום של אחד הצדדים.