וול סטריט ג'ורנל: הלחץ המירבי על איראן כישלון

המאמר שפורסם בעיתון "וול סטריט ג'ורנל" סותר את מה שמנסה הממשל האמריקני לקדם שוב ושוב – ובעיקר לאחרונה לקראת חידוש המשא ומתן הגרעיני עם איראן – כאילו איראן נתונה תחת "לחץ מירבי", באמצעות הסנקציות שהטילה וושינגטון על יצוא הנפט האיראני. המאמר מבהיר כי חרף סנקציות אלה, הצליחה איראן לפרוץ את המצור והגדילה את יצוא הנפט שלה לסין בקצב מהיר במהלך שיחות הגרעין – דבר הממחיש את כישלון המדיניות האמריקנית בניסיון לחסום את איראן ולמנוע ממנה לייצא את נפטה.

אפשר אולי להבין מי שסבור כי איראן מצויה תחת "לחץ מירבי", שכן ממשל טראמפ הכריז על כך לראשונה ב-4 בפברואר, כשהחזיר את הסנקציות על הנפט, שמהן נמנע הנשיא ביידן. אך האם לא ראוי להצביע על העובדה הסותרת – שיצוא הנפט האיראני למעשה לא נפגע?

בהודעת ה-4 בפברואר, שכותרתה הייתה: "הנשיא דונלד ג'יי. טראמפ מחזיר את הלחץ המירבי על איראן", ניתנה הוראה ל"מסע שנועד לצמצם את יצוא הנפט של איראן לאפס". ב-14 בפברואר, עדכן שר האוצר סקוט ביסנט את היעד ל-100 אלף חביות ביום – אך איראן רחוקה מאוד ממספר זה.

באפריל, העריך משרד הפיקוח על נכסים זרים של משרד האוצר האמריקני כי איראן מייצאת כ-1.6 מיליון חביות ביום – נתון שתואם למספרים ממאי 1 שפורסמו ע"י קבוצת "מאוחדים נגד איראן גרעינית", בהובלת השגריר האמריקני לשעבר מארק וולאס, שמפעילה את "מעקב המכליות", המספק את הנתונים החודשיים האמינים ביותר.

הנתונים מצביעים על כך שיצוא הנפט של איראן באפריל עמד על 1.6 מיליון חביות ביום – כשיותר מ-90% מהן לסין – מספר שדומה למרץ (1.5 מיליון), לפברואר (1.7 מיליון) ואף מהווה עלייה לעומת ינואר (1.3 מיליון). בסוף כהונת טראמפ ב-2020, כשתחת הסנקציות נטען שאיראן "על ברכיה", יצוא הנפט עמד על 300 אלף חביות בלבד.

הביקורת כעת מופנית לביידן, שלפי הטענה הקל על איראן. אך כעת הבעיה מונחת בפתחו של טראמפ – במיוחד אם הוא שואף להסכם גרעיני שראוי לחתימה. האם ניתן לצפות שהמשטר האיראני יוותר ויעשה פשרות, בזמן שקופתו מלאה בכסף?

על הרקע הזה, השמיע טראמפ איום ביום חמישי:
"אזהרה: כל רכישה של נפט איראני או מוצרים פטרוכימיים חייבת להיפסק באופן מיידי! כל מדינה או אדם שירכוש כל כמות של נפט או מוצרים פטרוכימיים מאיראן יעמוד מיידית תחת סנקציות משניות. לא יתאפשר להם לקיים שום סוג של עסקים עם ארה"ב."

אם ניקח דברים אלה ברצינות, מדובר באיום ישיר בהטלת אמברגו על סין.

טראמפ מנסה להדביק את הפער, אך אזהרות לבדן אינן מספיקות. יש צורך בצעדים ממשיים. ארה"ב יכולה להסלים את הסנקציות: ממקבלי הנפט הסיניים, דרך הנמלים, הספינות, חברות האנרגיה, הבנקים וחברות הביטוח בסין שמנהלות איתם עסקים. אם תטיל סנקציות על גופים אלה – כולל חברות ממשלתיות שסין מגינה עליהן – יהיה לכך אפקט משמעותי יותר.

במרץ, ממשל טראמפ הטיל סנקציות על בית זיקוק סיני – צעד שצוין כ"הוכחה ראשונה אמיתית לכך שסנקציות הלחץ המירבי חוזרות", וייתכן שזהו קו הפתיחה למסע סנקציות רחב יותר שיכול לשנות את חישובי סין. באפריל הוטלו סנקציות נוספות – אך קצב של סנקציה אחת לחודש, תוך כדי משא ומתן, לא יצר שינוי מהותי.

כחלק מהתמיכה במדיניות הדיפלומטית שלו, איים טראמפ גם בתמיכה בתקיפה צבאית נגד תכנית הגרעין האיראנית. לא ברור אם איראן מתייחסת לאיום זה ברצינות – אך עיכוב ההסלמה הכלכלית אינו מסייע למתווך סטיב ויטקוב ומגביל את כלי הלחץ של ארה"ב.