מדוע ביקורו של בנימין נתניהו באזרבייג'ן נחשב חשוב?

המאמר הזה, שפורסם במגזין האמריקאי "ניוזוויק" ותורגם על ידי אתר אל-ח'נאדק, חושף חלק מהפרטים שמאחורי הביקור שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מתכנן לערוך באזרבייג'ן בתחילת החודש הבא. מחברי המאמר, אלכס גרינברג (מומחה לענייני איראן במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון וחוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים), וג'וזף אפשטיין (מנהל המחקר בארגון EMET, חוקר בכיר במכון יורקטאון וחוקר במרכז בגין-סאדאת), תיארו את ביקור נתניהו באזרבייג'ן כהכרחי – במיוחד לנוכח העובדה שהוא לא יצא מישראל מאז פרוץ מבצע "מבול אל-אקצא", למעט ביקור בארה"ב ובהונגריה.

מה הפך את הביקור להכרחי, ואיך איראן קשורה לכך?

הטקסט המתורגם:

בתחילת החודש הבא צפוי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לנסוע לאזרבייג'ן, בביקורו הראשון במדינה מוסלמית מאז פרוץ המלחמה נגד חמאס ב־7 באוקטובר 2023.

מאז תחילת הלחימה, לא יצא נתניהו למסעות רבים – הוא ביקר רק בארה"ב ובהונגריה. מנהיג בזמן מלחמה אינו יכול לצאת לחו"ל אלא כשזה הכרחי – והביקור באזרבייג'ן הוא הכרחי.

לפי הדיווח של ה־Times of Israel, נתניהו יתמקד במהלך ביקורו בשני נושאים מרכזיים: תיווך מול טורקיה כדי למנוע הסלמה בסוריה, והרחבת הסכמי אברהם משנת 2020 כך שיכללו את אזרבייג'ן.

הרעיון לצירוף אזרבייג'ן להסכמי אברהם – שהוצע לראשונה במגזין "ניוזוויק" בדצמבר האחרון – זכה לפופולריות בקרב גורמים ישראליים, אמריקאים ואזריים. חברי כנסת מקואליציה, דיפלומטים אזריים בכירים, רבנים אמריקאים בולטים ונתניהו עצמו דנו באפשרות שבאקו תהיה המדינה הבאה שתצטרף להסכמים.

בניגוד למדינות אחרות שחתמו על הסכמי אברהם – איחוד האמירויות, מרוקו, סודאן ובחריין – אזרבייג'ן לא רק שמקיימת קשרים עם ישראל, אלא אולי אף נחשבת לבעלת הברית הקרובה ביותר שלה אחרי ארה"ב.

נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב תיאר את הקשרים עם ישראל כקרחון ש־90 אחוז ממנו מתחת לפני השטח. אף אחד מהצדדים אינו מצהיר בגלוי שישראל סייעה לבאקו להביס את ארמניה במלחמת נגורנו-קרבאך בשנת 2020 על ידי ייצוא נשק טכנולוגי מתקדם. כמו כן, אזרבייג'ן היא מהספקיות העיקריות של אנרגיה לישראל. לאחרונה רכשה חברת האנרגיה הלאומית של אזרבייג'ן SOCAR נתח משמעותי בשדה הגז "תמר" מול חופי ישראל, וכן קיבלה זכויות חיפוש במים הטריטוריאליים של ישראל.

יתרה מזאת, מלחמת 7 באוקטובר – שפתחה תנועת חמאס הטרוריסטית – חיזקה עוד יותר את הקשרים בין שני הצדדים.

באקו הגדילה את יצוא הנפט שלה לישראל, ומשמשת מתווכת בשיחות בין ישראל לטורקיה שמטרתן לצמצם את המתיחות.

לפיכך, צירופה של אזרבייג'ן להסכמי אברהם יהיה מהלך הפוך מבעבר: לא ארה"ב מקרבת בין ישראל לבין בעלות בריתה המוסלמיות, אלא ישראל מקרבת בין בעלות בריתה המוסלמיות לארה"ב.

היחסים בין וושינגטון לבאקו ידעו מתיחות על רקע תמיכתה של ארה"ב בארמניה במאבק המתמשך זה 30 שנה מול אזרבייג'ן על חבל נגורנו-קרבאך. אף שהסכסוך כמעט הוכרע, נפתח פתח חדש לשיתוף פעולה. לשכת ראש הממשלה נתניהו הודיעה בהצהרה פתוחה לכנסת שישראל מנהלת שיחות עם ממשל טראמפ להקמת ברית משולשת בין ישראל, אזרבייג'ן וארה"ב.

מאמצים אלה כבר נושאים פרי. במרץ ביקר שליח אמריקאי מיוחד, סטיב ויטקוף, בבאקו כדי לדון בשיתוף פעולה משולש. מוקדם יותר החודש שלח הנשיא דונלד טראמפ מכתב לנשיא אלייב, בו הביע תמיכה בשיתוף פעולה עתידי והודה לבאקו על "התמיכה והידידות" עם ישראל. בשבוע שעבר הצהיר בכיר במחלקת המדינה האמריקאית לתקשורת האזרית כי וושינגטון שואפת לחזק את שיתוף הפעולה האנרגטי עם באקו.

ובזמן שישראל מתווכת בין ארה"ב לאזרבייג'ן, אזרבייג'ן מתווכת בין שתי בנות בריתה הקרובות – ישראל וטורקיה.

היחסים בין ירושלים לאנקרה הידרדרו לשפל מאז תחילת מלחמת 7 באוקטובר. הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן החריף את התבטאויותיו – קטע את קשרי המסחר, הוביל יוזמות בינלאומיות נגד ישראל, ואיים בפלישה למדינה בשל המלחמה בעזה. לאחרונה קרא לאל "להשמיד את ישראל הציונית" בתפילת עיד אל־פיטר.

המתיחות מול ישראל החריפה לאחר נפילת משטר אסד בסוריה. בעוד שטורקיה תמכה בנשיא הסורי החדש והג'יהאדיסט לשעבר אחמד שראע, ישראל תקפה מטרות של המשטר הישן ברחבי סוריה כדי לנטרל כל איום אפשרי מדמשק. כמו כן, ישראל השתלטה באופן לא מוצהר על אזור הגבול בהר חרמון, ואולי אף תמכה באוטונומיה לדרוזים בדרום סוריה. יש מומחים שהציעו כי עימות צבאי בין ישראל לטורקיה אפשרי.

למרות זאת, לא נראה שאף אחד מהצדדים מעוניין בעימות ישיר. ישראל מעדיפה להתמקד בעזה, בתוכנית הגרעין האיראנית ובמערכת השלוחות של איראן. טורקיה, מצדה, חוששת שעימות עם ישראל יבודד אותה מארה"ב ונאט"ו, יהפוך את סוריה – מדינה שהיא רוצה לשקם – לשדה קרב עיקרי, ויוביל להדחתה מתוכנית מטוסי הקרב F-35. בנוסף, הדבר עלול להגביר את התמיכה האמריקאית והישראלית בקבוצות הכורדיות בסוריה ובטורקיה, שאותן רואה אנקרה כאיום בדלני.

כאן נכנסת לתמונה אזרבייג'ן. באקו השתמשה בעבר בקשריה ההדוקים עם טורקיה וישראל כדי לתווך ביניהן. היא הייתה ממובילות הפיוס הישראלי-טורקי בשנים 2016 ו-2021. לאחר נפילת משטר אסד, הדיפלומט האזרי הבכיר חכמת חג'ייב ניהל מגעים בין ירושלים לאנקרה כדי למנוע עימות מקרי בין כוחות טורקיים וישראליים.

חכמת חג'ייב בפגישתו עם נתניהו

לאחרונה אירחה אזרבייג'ן שיחות בין בכירים טורקים וישראלים. נראה כי שני הצדדים הגיעו להבנה.

בשבוע שעבר אמר אחמד שראע לבכירים אמריקאים שסוריה תהיה מעוניינת להצטרף להסכמי אברהם אם ישראל תפסיק את פעילותה הצבאית בדרום המדינה, ואם וושינגטון תתחייב לשמירה על שלמותה הטריטוריאלית של סוריה. קשה להאמין שהוא היה מצהיר זאת ללא תמיכה טורקית מרומזת.

למרות הספקות, שלום בין סוריה לישראל עשוי תיאורטית להוריד את גובה הלהבות.

ובינתיים, איראן עוקבת בדאגה רבה.

הדבר האחרון שטהראן רוצה הוא שישראל וטורקיה יגיעו להבנה. שתיהן – אנקרה וירושלים – הן המדינות היחידות במזרח התיכון, אולי פרט למצרים, שיכולות להשליך את השפעתן מעבר לגבולותיהן. אף שאיראן אינה עוינת את טורקיה כמו את ישראל, היא אינה סומכת על השאיפות האזוריות של טורקיה, וחוששת שכוחה של טורקיה יעורר רגשות בדלניים בקרב המיעוטים הטורקיים הגדולים באיראן.

יתרה מכך, איראן חוששת מהתחזקות ההשפעה הטורקית, במיוחד לאחר שטורקיה החליפה את איראן כמתווך העיקרי בסוריה. לדאגות אלה יש בסיס. נוכחות טורקית בצפון סוריה ונוכחות ישראלית בדרומה חסמו את נתיב האספקה המרכזי של איראן לחזבאללה.

הגרוע ביותר מבחינתה של איראן הוא האפשרות לשיתוף פעולה בין אזרבייג'ן, ארה"ב וישראל. פרשנים איראנים רואים בכך אמצעי להקפת איראן, ויש הרואים במהלך זה הכנה למלחמה נגדה, כמו המומחה האיראני לענייני הקווקז, אֶהְסַאן מוהַדִיַאן.

כמו ישראל וארה"ב, גם אזרבייג'ן הייתה מטרה לתוקפנות איראנית: איראן הקימה מיליציה שלוחה שתוקפת את אזרבייג'ן, ערכה תמרונים צבאיים נרחבים בגבולה, וניסתה להתנקש בפוליטיקאים אזריים אנטי-איראניים ויהודים בולטים מהמדינה. אזרבייג'ן שיתפה פעולה בעבר עם ישראל נגד איראן. ואם וושינגטון תצטרף גם היא, האיום על הגבול הצפוני של טהראן יוכפל.

סוד ההצלחה של היוזמות הישראליות-אזריות, ושל הברית כולה, טמון בתובנה פשוטה: כל רווח של צד אחד – הוא רווח גם לצד השני.