משבר אנושי וקריאות להפסקת המלחמה!

עם כניסת חודש אפריל 2025, ולאחר שעברו יותר מ־18 חודשים מאז פרוץ המלחמה הישראלית ברצועת עזה, ניצב צה"ל בפני אחד האתגרים הקשים ביותר שידע זה עשרות שנים. הבעיה כבר איננה מוגבלת לניהול המבצע או לאופי העימות מול חמאס והפלגים האחרים, אלא התרחבה גם למשבר פנימי הולך ומחמיר – המתבטא במחסור חמור בכוח אדם, לצד סימנים הולכים וגוברים של מורת רוח בתוך יחידות עילית מסוימות כמו חטיבת הצנחנים, יחידות המילואים, ואפילו בקרב חלק ממפקדי השטח.

לפי דו"חות שפרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי בתל אביב, צה"ל סובל מירידה חסרת תקדים בשיעורי הגיוס, כאשר ברבעון הראשון של השנה נרשמה ירידה של למעלה מ־30% במספר המתגייסים החדשים – בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. הדבר נובע ממכלול גורמים, בראשם התמשכות המלחמה, היעדר אופק מדיני, וההשפעה הנפשית העמוקה על כלל החברה הישראלית, במיוחד לאחר נפילתם של מאות חיילים וקצינים מאז תחילת המבצע באוקטובר 2023.

יחד עם זאת, יחידות המילואים – עמוד השדרה של כל מערכה ממושכת – חוות ירידה בהיענות לצווים, מה שאילץ את הפיקוד הצבאי לנקוט צעדים חריגים, ובהם הארכת שירות המילואים בכפייה, צמצום תקופות המנוחה לחיילים, ואף פריסת יחידות מסוימות לאזורי לחימה זמן קצר בלבד לאחר ששבו מהקרב.

המשבר אינו מוגבל עוד לחיילים רגילים או ליחידות לוגיסטיקה, אלא הגיע גם ליחידות עילית שתמיד נחשבו לחזקות ולממושמעות ביותר. חטיבת הצנחנים, במיוחד, רשמה לאחרונה סימנים ברורים של מורת רוח. עיתון "ידיעות אחרונות" פרסם תחקיר מקיף בו צוטטו חיילים ונגדים שסיפרו על תשישות פיזית ונפשית, ועל העדר בהירות בנוגע ליעדים הצבאיים והמדיניים כאחד.

אחד הקצינים אמר: "אנחנו מבצעים את אותה פעולה בפעם הרביעית בתוך שישה חודשים. נכנסים, יוצאים, ושבים לאותה נקודה. אין אסטרטגיה ברורה ואין תוצאות ממשיות. זה הורג את המוטיבציה של החיילים מבפנים".

עדויות מסוג זה, גם אם אינן מבטאות מרד גלוי, משקפות אקלים מדאיג במערכת הצבאית, ומעידות על התפוררות המומנטום המסורתי שאפיין את החייל הישראלי במבצעים גדולים – במיוחד אלו שנשענו על נרטיב הביטחון הלאומי והגנה על קיום המדינה.

צה"ל נלחם כיום במספר חזיתות – לא רק בעזה, אלא גם בגבול הצפון מול לבנון, באזורים מסוימים בגדה המערבית, תחת איומים מתמשכים גם מתימן, עיראק וסוריה. התפרסות זו יוצרת עומס פסיכולוגי כבד, במיוחד לאור כך שהמבצעים נעשו מורכבים יותר ופחות מכריעים, לנוכח ההתחזקות של הפלגים הבלתי סדירים ושימושם בטקטיקות גמישות השוחקות את הכוח התוקף ומונעות ממנו הישגים חד־משמעיים.

בהקשר זה, נדרש הצבא להתמודד עם לחצים פנימיים גוברים – מצד משפחות החיילים, ומהזרמים הפוליטיים – הקוראים לבחינה מחדש של מטרות הלחימה, ושואלים עד כמה כדאי להמשיך ב"שחיקה מתמשכת" ללא אופק מדיני.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיך לשגר הצהרות תקיפות לפיהן המלחמה תימשך עד "לחיסול מוחלט של יכולות חמאס", אולם ביטויים אלו הולכים ומאבדים ממשקלם הפוליטי והמורלי, במיוחד נוכח גוברת הביקורת ברחוב הישראלי על היעדר תכנית ליום שאחרי, ועל המחיר האנושי והכלכלי הכבד.

אפריל 2025 מציג תמונה מורכבת של משבר שחורג מגבולות הלחימה. צה"ל, שבעבר נחשב לאחד הצבאות הסדירים החזקים במזרח התיכון, מתמודד כיום עם תהליך מתמשך של שחיקה, שאינו מוגבל לאמצעים חומריים בלבד – אלא כולל גם את המבנה הנפשי והמורלי של החיילים, את אחדות הפיקוד, ואת חוזק הנרטיב הלאומי. מה שקורה ביחידות העילית איננו אירוע חולף – אלא סימן להפרעה עמוקה יותר, המחייבת בחינה יסודית לפני שהמשבר יתעצם מעבר לעזה.