כישלון הצבא הישראלי מתגבר ברצועת עזה

המלחמה המתמשכת ברצועת עזה עלולה להיחלץ כאחת המלחמות הפחות מוצלחות עבור הצבא הכובש בהשוואה לסכסוכים הקודמים שלו. למרות עוצמת התקפותיהם, הצבא מוצא את עצמו חסר אונים מול פעולות ההתנגדות האיכותיות המתרחשות ברחבי האזורים הפולשים. ההתנגדות הפלסטינית מבצעת מדי יום הפצצות ויריות נגד הכוחות הפולשים הן בצפון והן בדרום רצועת עזה. גם לאחר ימים של לוחמה קרקעית, צבא הכיבוש לא הצליח לשלוט באופן מלא באזורים שהם טוענים שהשתלטו עליהם, במיוחד בשכונת שוגייה, הערים בית חאנון ובית לחיה ומחנה הפליטים הפלסטינים בג'באליה.

אם נבחן את האירועים הצבאיים שהתחוללו מאז תחילת התמרון הקרקעי, מתברר שהכיבוש צובר אלמנטים של כישלון. חלק מהכשלים הללו הם מערכתיים ומתייחסים למבנה ולמערכות הצבא, בעוד שחלקם מבצעיים ונוגע לתוכניות המותאמות כל העת למציאות בשטח.

 כשל מבני ומערכתי

- חוסר היעילות של החיילים: מאז שהחיפוי האווירי החל להיסוג כדי לפנות מקום לכוחות הקרקע המובחרים לפעולה התקפית, התברר שהחייל הישראלי אינו ערוך ללחימה פרטנית, אלא מסתמך על לחימה קבוצתית המשתמשת אנרגיית אש גדולה ועבודה בתוך עדר, שמבטלת את היוזמה של הפרט, וחושפת את כשירותו האישית כלוחם. בנוסף, אופיינה מלחמה זו מהימים הראשונים בעלייה בולטת במספר החיילים הציונים שנהרגו מאש ידידותית.

- כישלון נוסף הוא הלהיטות המוגזמת להגנה עצמית. בשבוע החמישי למלחמה חלו חיילים ישראלים רבים עקב שהייה ממושכת בתוך טנקים או כלי רכב משוריינים, ששימשו להם מקום מגורים. הדבר נבעה מדאגות לבטיחות האישית ולא מהמוכנות, שכן רוב הדיווחים מצביעים על כך שחיילים עבדו רק 4 עד 6 שעות ביום. בהקשר של דיבור על טנקים, ההתנגדות הפלסטינית השמידה מספר של לא פחות מ-20 טנקים ביום ובימים מסוימים 37, וסך הטנקים וכלי הרכב ההרוסים התקרב ל-740 נכון ליום שבת 22-12-2023.

כשל תפעולי

- תכנון מבצעים: מסתבר, מכמה אלמנטים הקשורים למקור הקרב הזה, שהישראלים עדיין חוזרים על אותה טעות מאז יולי 2006, והיא שהם עדיין מתעקשים להילחם כצבא סדיר תוך שימוש בטכנולוגיה גבוהה 

א- מארבי ההתנגדות הרצופים בשוג'עיה והמספר הרב של קצינים וחיילים שנהרגו בהם.

ב- המארב ברחוב אלנסר - בית חולים אלשיפא וטבח משוריינים וטנקים שביצע ההתנגדות עם הצבא הישראלי.

ג- פיתוי כוח מיחידה 551 בתחילת המלחמה הקרקעית למנהרה שהוכנה לפיצוץ בבית חאנון, וגרימת אבדות איכותיות ליחידה סודית זו.

ד- הפצצת ג'חר אל-דיק כאשר לוחמי ההתנגדות הטמינו מטעני חבלה במחנה מנאמה של האויב ופוצצו אותו לאחר נסיגת לוחמי ההתנגדות בשלום.

ה- כישלון של שלושה ניסיונות נחיתה בים בתנאים צבאיים ואקלימיים שהתאימו מאוד לציונים.

ז- שינוי מתמשך של תוכניות מלחמה, במיוחד באזורי המבצעים המרכזיים (אלשוג'עייה, אלזיתון) והדרומיים (מזרח חאן יונס ודיר אלבלח).

ח- כישלון המבצע לשחרור גופות שני החיילים העצורים בחאן יונס, שעליו שילם צבא הכיבוש 4 הרוגים כדי לשחררם.

ט - בקרב זה הרג צבא הכיבוש שלושה אסירים שהיו חיילים ציונים שנמלטו מההתנגדות וביקשו עזרה מחבריהם בשוגאיה. עם זאת, חבריהם, חסרי ניסיון ופרוטוקול לזהותם, בסופו של דבר הרגו אותם

ניהול לוגיסטי של הקרב: בקרב זה נוצרו מספר חוסר איזון בניהול הפעולות הלוגיסטיות הצבאיות, שכן השטח הגיאוגרפי הקטן של הגזרה וקרבתו למושבות הכיסוי הפכו את האספקה ​​הצבאית, העבודה הלוגיסטית והמזון תלויים. על מערכת שעונה על הביקוש על בסיס יומי, כלומר כל 24 שעות, וזה מה ששמתי לב. ההתנגדות בימיה הראשונים של המלחמה כללה אותה במסגרת התוכנית היומית הקבועה שלה, שכן היא התמקדה בנתיבי שיירות האספקה ועל חנויות תחמושת שדה שהוצבו בחוץ בתוך משאיות.

אנחנו יכולים לתת אופי של "כישלון מצטבר" ללחימה ארוכת הטווח הזו, שהושקה על ידי המכונה הצבאית הישראלית מתחילת המבצע הקרקעי, כאשר עמודי טנקים ומשוריינים החלו להתקדם לאט מאוד, ועד עזה. פשט במסווה של אלפי גיחות אוויריות ועשרות אלפי תקיפות ארטילריה קרקעיות.