תופעת הביקורת העצמית בישראל

הביקורת העצמית בחברה היהודית מהווה תופעה היסטורית רבת שנים, ונוכחת במרחב הציבורי הישראלי עוד מאז הקמת מדינת ישראל. ביקורת זו הולכת ומתחזקת במיוחד בזמני משבר עמוקים, כאשר ישראל ניצבת בפני אתגרים קיומיים שמעלים חששות כבדים לעתידה. כבר דוד בן גוריון, מייסד המדינה, הזהיר באומרו: "ישראל תיפול לאחר התבוסה הראשונה שתספוג".

רבים מתבלבלים במהות ומיקומה של הביקורת הפנימית הזו. לעיתים נראית הביקורת כחשיפת נקודות תורפה שעלולה לשמש את אויבי המדינה, אך בפועל היא מהווה כלי אסטרטגי שמטרתו לעורר את הציבור פנימה, לדרבן חידוד וערנות, ולעיתים אף להטעות את האויבים – מבית ומחוץ – לגבי מצבה האמיתי של ישראל.

קיימת אם כן חשיבות רבה להבחנה בין כוונות וזרמים שונים של הביקורת: בין זו שמבוססת על חשש קיומי אמיתי, לבין זו שמכוונת להסטת אחריות פוליטית או למאבק בין מחנות. במאמר זה מוצגים שמונה מוקדים עיקריים של ביקורת פנימית בישראל, שכל אחד מהם חושף פן אחר של הפחדים, הסדקים והלחצים שעוברים על החברה הישראלית והמערכת הביטחונית שלה.

1. ביקורת שמבוססת על פחד ולא על פתרונות:
מרבית הכתיבה והדיבור הביקורתי בישראל נובעים מחשש עמוק לעתיד – אך לעיתים נדירות מציעים פתרונות. הביקורת באה להביע חרדה, לא אחריות. כך למשל, כישלונות צבאיים או מודיעיניים אינם מובילים לחקירה עצמית מעמיקה, אלא בעיקר לשיח מתוח ורגשי.

2. שימוש בביקורת לחיזוק נפשי ומבצעי:
ישראל נוהגת לנצל את התחושות השליליות שמתעוררות בעקבות משברים כדי לחזק את המוכנות והעירנות, הן בממד הנפשי והן בממד האופרטיבי. זהו מנגנון מוכר של "חיסון מנטלי" שמבוסס על חיים תמידיים בתחושת סכנה.

3. הביקורת ככלי פוליטי פנימי:
ביקורת עצמית משמשת לא פעם גם כחלק מהמאבק הפוליטי בין השמאל והימין. האופוזיציה, במיוחד בשמאל, מנצלת תקלות ביטחוניות או משברים מדיניים כדי להאשים את הממשלה, ולעיתים אף לפגוע באמון הציבור בצבא ובמוסדות המדינה.

4. הדגשת הישגי האויב – למטרת הרגעה מוקדמת:
ישראל נוקטת לעיתים בטקטיקה של העצמת הישגים מינוריים של אויביה, כדי לספק להם תחושת סיפוק מוקדמת ולמנוע מהם להמשיך בהסלמה. מדובר באסטרטגיה של שליטה פסיכולוגית באויב, אך גם בציבור פנימה.

5. שיח על חוסר מוכנות – כחלק מהונאה אסטרטגית:
המערכת הביטחונית מרבה לשדר לתקשורת חוסר מוכנות, מחסור באמצעים או ירידה במורל – כאשר בפועל היא פועלת מתוך מוכנות גבוהה ותכניות ברורות. זאת כדי לשמר את אלמנט ההפתעה במערכה הבאה.

6. שימור מתח ותודעה בקרב מערך המילואים:
מערך המילואים הוא עמוד שדרה של צה"ל, אך בנוי על אזרחים החוזרים לחיי שגרה. לכן, הביקורת הפנימית מדגישה תדיר את מצבו הנפשי של מערך זה ואת הסכנות שבשאננות – כדי להפעיל לחץ תמידי לשמירה על כשירות גבוהה.

7. ביקורת מבוססת על סטנדרטים גבוהים:
מערכת הביטחון נוהגת למדוד את עצמה לפי סטנדרטים גבוהים במיוחד – ואז מבקרת את עצמה כשאינה עומדת בהם. מדובר בצורת ביקורת שמטרתה לשמר דריכות ולאו דווקא לשקף כישלון אמיתי.

8. האדרת האחריות – כדי לשמר תודעת סכנה:
הביקורת הפנימית בישראל לעיתים מוגזמת במכוון, כדי לשמר תחושת אחריות קולקטיבית – בעיקר בתקופות של חוסר אמון במוסדות. מדובר בביקורת שמכוונת לחיזוק הפטריוטיזם דווקא על ידי זעזוע.