כיצד השפיעה הפוליטיקה בישראל על הגירת המוחות ההפוכה?

בשנת 2024 חוותה ישראל גל חסר תקדים של הגירה הפוכה, כאשר הסטטיסטיקה חשפה את עזיבתם של 82,700 ישראלים – מספר שיא בהשוואה לשנים קודמות, מה שמשקף את חוסר היציבות הפוליטית, הכלכלית והביטחונית שהחמירה לאחר מלחמת 7 באוקטובר 2023.

ראוי לציון כי ההגירה אינה מוגבלת ליחידים בלבד, אלא כוללת משפחות צעירות ובעלי כישורים גבוהים, כאשר 47.8% מהמהגרים הם בני 20 עד 45, ו-27% מהם ילדים ובני נוער, דבר המשקף בריחת מוחות ונוער. הנתונים מצביעים על כך ששיעורי ההגירה גבוהים במיוחד באזורים משגשגים כמו תל אביב, חיפה וירושלים, דבר המהווה אינדיקציה חמורה לאובדן ההון האנושי הפרודוקטיבי ביותר של ישראל.

הסיבות להגירה

הגורמים לתופעה מגוונים, ובראשם הסלמת המתחים הביטחוניים, אובדן האמון בממשלה, יוקר המחיה והמהלכים לשינוי מערכת המשפט. גורמים אלה דוחפים ישראלים רבים לחפש עתיד יציב יותר מחוץ למדינה. דימום דמוגרפי וכלכלי זה מאיים על המבנה החברתי והפוליטי של ישראל, כאשר מגזרים כמו טכנולוגיה, רפואה והאקדמיה מאבדים כישרונות משמעותיים – דבר שעלול להחליש את הכלכלה ולהגביר את השפעת הזרמים הקיצוניים.

על פי חוקי משרד הפנים הישראלי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שינתה בשנת 2022 את ההגדרה של "הגירה מישראל". בעבר, שהייה רציפה של שנה מחוץ למדינה נחשבה להגירה, אך כעת ישראלי ייחשב למהגר אם יישאר מחוץ לישראל במשך 275 ימים לפחות במהלך שנה אחת ממועד עזיבתו.

עדויות וניתוחים מהתקשורת הישראלית

כתבת "הארץ" לענייני חברה, לי ירון, אמרה: "המלחמה, הרפורמות במערכת המשפט ויוקר המחיה – כל אלה דוחפים יותר ויותר ישראלים לנסוע לחו"ל ולהגר". היא הסבירה כי ישראלים רבים מוכנים לשלם את מחיר ההגירה ולעזוב את ישראל אם התועלת שבהגירה תעלה על המחיר של הישארות במדינה. "המחיר בישראל הפך לכבד מאוד, והוא ימשיך לעלות. כאשר מדיניות הממשלה דוחפת אנשים החוצה – הם יבחרו להגר בסופו של דבר".

במגזין "דה מרקר" כתב סמי פרץ: "הממשלה הנוכחית מתפארת בהישגים הביטחוניים שהושגו לאחר האסון הקשה של 7 באוקטובר, אך חיסולם של חסן נסראללה בביירות, אסמאעיל הנייה בטהראן ויחיא סנוואר בעזה אינם חלק מהשיקולים שמניעים את מי שמחליט לעזוב את הארץ. מי שבוחר לעזוב רואה ממשלה שממוקדת בעצמה, מחלישה את מוסדות המדינה, מנתבת תקציבים לסקטורים מקורבים לה, ומטילה עול כלכלי על הציבור, תוך שהיא מתחזקת משרדים ממשלתיים מיותרים ומזיקים. כל אלו תורמים לתחושה שהממשלה נלחמת באזרחיה – או לפחות בחלקם".

פרץ הוסיף כי "החששות מפני עזיבתם של רופאים, מומחי טכנולוגיה, אנשי אקדמיה ובעלי מקצועות חופשיים נתקלו בזלזול דומה לזה שהפגין שר התקשורת שלמה קרעי כלפי הטייסים שאיימו להפסיק להתנדב אם ישראל תהפוך לדיקטטורה, כאשר אמר: 'שיילכו לעזאזל'. ברור לחלוטין שהנושא יהפוך לעוד מוקד עימות בין אלו הרוצים כאן דמוקרטיה ליברלית לבין אלו השואפים להפיכה פוליטית ולאוטוקרטיה לאומית-דתית. מדובר במאבק על זהותה של המדינה. הצלחת הקואליציה הנוכחית במימוש ההפיכה הפוליטית תהיה הפסד כפול לישראל ולתושביה – מצד אחד, היא תאבד את האנשים שהיו אחראים לפריחתה, ומצד שני, יגבר כוחם של אלו שאומרים 'נמות ולא נתגייס'".

בריחת המוחות

על פי נתונים שהוצגו בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת ופורסמו ב"דה מרקר", ישראל היא אחת המדינות הפחות אטרקטיביות בקרב מדינות ה-OECD עבור אוכלוסיות משכילות. יתרה מזאת, שיעור בעלי ההשכלה בקרב המהגרים מישראל גבוה משמעותית מחלקם באוכלוסייה הכללית.

דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהתבסס על נתוני הלמ"ס, מראה כי שיעור המבוגרים בישראל שסיימו עד 10 שנות לימוד עומד על 15%, בעוד שבקרב המהגרים, שיעורם עומד על 5% בלבד. ככל שעולה רמת ההשכלה, כך גוברת תופעת ההגירה: שיעור בוגרי 13 שנות לימוד ומעלה באוכלוסייה הכללית עומד על 44%, אך בקרב העוזבים הוא מגיע ל-54%. שיעור בעלי תארים אקדמיים בישראל עומד על 19% בלבד, אך בקרב המהגרים הוא גבוה ב-7 נקודות אחוז, ומגיע ל-26%.

היבטים אישיים והשלכות כלכליות

נועם אלון, עובדת הייטק בת 36 המתגוררת בניו יורק, ציינה: "השיקול המרכזי כאן הוא פוליטי. מעבר לשכר הגבוה, לנוחות וליתרונות הכלכליים, אני חוששת לשלומי האישי. אני רואה שישראלים התרגלו למציאות הזו – ואני לא רוצה להתרגל אליה. זו מציאות בלתי נסבלת. מעבר לפחד המיידי, יש תחושת תסכול עמוקה מחוסר אופק פוליטי ומהאפשרות שהמצב ישתנה אי פעם. אני לא מרגישה שיש נציגים ציבוריים שמנסים לבנות את המדינה שבה אני רוצה שילדיי יחיו".

אירית טויטו, אחת ממובילות ענף ההייטק בישראל, אמרה: "אנחנו עדים להגירה שלילית בהיקף חסר תקדים, וחלק מהעוזבים הם עובדים בתעשיית ההייטק". לדבריה, "עובדי ההייטק רוצים לחיות במולדתם. הם אחראים לשליש מהכנסות המדינה ומשרתים במילואים במספרים גבוהים ביחס לחלקם באוכלוסייה. אך קיימת ירידה במספר הסטארט-אפים, דבר שעשוי להוביל לנטישת עובדים".

עוד ציינה כי הפגיעה בהשקעות בסטארט-אפים קטנים, לצד המלחמה, יוצרים לחץ על חברות להעביר את מרכז הכובד שלהן לחו"ל, מה שמשפיע על הזדמנויות העבודה בענף. זאת, במקביל לחוסר היציבות הפוליטית והכלכלית, לרפורמות שפוגעות באמון הציבור ולמלחמה. "מספר עובדי ההייטק בישראל צמח באופן מסורתי ב-4% בשנה, אך בשנת 2024 צפויה ירידה ל-9.2% מכלל כוח העבודה, במקום עלייה. זהו סטייה חמורה מהיעדים".