ביטול הסכם הפסקת האש: ההשלכות המשפטיות

מאז החלטת מועצת הביטחון של האו"ם מס' 1701 בשנת 2006, שהורתה על הפסקת הפעולות הצבאיות בין לבנון לישראל, המשיכה ישראל להפר את ההחלטה באופן שיטתי. הפרות אלה כללו חדירות אוויריות חוזרות, חציית הגבול שנקבע לפי "הקו הכחול" וחדירה למערכות התקשורת הלבנוניות, תוך שימוש בטיעון "הגנה עצמית" להצדקת הפעולות. המלחמה האחרונה, שפרצה ב-27 בספטמבר 2024, כללה תקיפות ישירות על מנהיגים ומלוחמים לבנונים, אך גם על אזרחים, תשתיות אזרחיות, בתי חולים, מתקני הגנה אזרחית, ומקלטים של עקורים שנמלטו מהפצצות ישראליות על כפרים וערים בלבנון.

למרות החתימה על הפסקת אש ב-27 בנובמבר 2024, המשיכה ישראל בתקיפותיה נגד אזרחים ומתקנים אזרחיים בלבנון. כאשר ביקשה להאריך את הפסקת האש פעמיים נוספות, היא ביצעה הפרות חמורות, תוך פגיעה ישירה באזרחים והרס תשתיות, בטענה כי היא תוקפת יעדים צבאיים של חזבאללה.

על סמך נתונים אלו, זכאית ממשלת לבנון להגיש תביעה משפטית נגד ישראל, תוך ייחוס אחריות משפטית מלאה לכל ההפרות שביצעה, אשר עשויות להיות מסווגות כפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות – עבירות המחייבות חקירה ואכיפה בינלאומית נגד כוחות הכיבוש הישראלי. בנוסף, סירובה של ישראל לסגת משטחי לבנון לאחר חתימת הפסקת האש, תוך הצגת טענה כי חמש נקודות אסטרטגיות לאורך הגבול נדרשות לה לצורכי ביטחון, מהווה הפרה בוטה של ההסכם ושל החלטת מועצת הביטחון 1701, כמו גם של המשפט הבינלאומי כולו. החזקת שטחים אלה על ידי ישראל מהווה כיבוש, ולבנון זכאית להגן על עצמה ועל שטחה בכל האמצעים הלגיטימיים העומדים לרשותה.

ההסכם להפסקת אש שנחתם ב-2024 מחזק את הצורך להיצמד להחלטה 1701 שהתקבלה בשנת 2006. ההחלטה נותרה הבסיס המשפטי להפסקת העימותים הצבאיים, ולבנון הצליחה לשמור עליה ללא שינוי במסגרת המשא ומתן הבינלאומי. לעומת זאת, ישראל לא התחייבה לקיים את ההחלטה, והיא ממשיכה להפר אותה באופן שיטתי.

לכן, לבנון פונה לערכאות המשפטיות הבינלאומיות כדי ללחוץ על ישראל להפסיק את מדיניותה התוקפנית ולהבטיח את זכויותיה הריבוניות בהגנה על שטחה ובשמירה על ביטחון אזרחיה בדרום לבנון ובכל המדינה מפני תוקפנות נוספת מצד ישראל.

המסגרת המשפטית לדרישה לביטול הסכמי הפסקת האש

על פי המשפט הבינלאומי, אם מדינה חותמת על הסכם תחת לחץ וכפייה, היא רשאית לערער על תוקפו המשפטי על בסיס אמנת וינה בדבר דיני האמנות משנת 1969, הקובעת באילו נסיבות ניתן לבטל או לבטל אמנות בינלאומיות.

סעיף 52 לאמנת וינה קובע כי "אמנה תהיה בטלה אם נחתמה תחת איום בשימוש בכוח או תחת הפעלת כוח, בניגוד לעקרונות המשפט הבינלאומי המגולמים באמנת האו"ם".

אם לבנון נאלצה לחתום על הפסקת האש תחת איומים צבאיים (למשל, איומי ישראל "להחזיר את לבנון לתקופת האבן") או תחת לחץ כלכלי חמור (סנקציות, בידוד כלכלי), היא רשאית לערער על תוקף ההסכם בטענה כי נחתם בכפייה.

בנוסף, אם ההסכם מפר נורמות בסיסיות של המשפט הבינלאומי (Jus Cogens), כמו איסור על כיבוש בלתי חוקי, שימוש בכוח תוקפני, או פגיעה בריבונות של מדינה, ניתן לבטלו באופן מוחלט.

הסיווג המשפטי של ההפרות הישראליות

במידה וישראל ממשיכה בפעולותיה הצבאיות או מפרה את ריבונות לבנון לאחר תום המועד שנקבע לנסיגתה, ניתן לסווג את ההפרות המשפטיות כדלקמן:

1. מעשי תוקפנות (Aggression) – על פי סעיף 2(4) למגילת האו"ם, כל שימוש בכוח צבאי נגד שלמותה הטריטוריאלית של מדינה אחרת נחשב לפעולה תוקפנית.

2. כיבוש בלתי חוקי (Illegal Occupation) – הימנעות ישראל מנסיגה מלאה, או קביעת עמדות צבאיות בשטח לבנון, עשויות להיחשב ככיבוש בלתי חוקי, בהתאם לאמנת האג משנת 1907 ואמנת ז'נבה הרביעית משנת 1949.

3. פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות – הרג מכוון של אזרחים, תקיפות חסרות הבחנה על מטרות אזרחיות, והרס תשתיות ללא הצדקה צבאית, מהווים פשעי מלחמה לפי אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC).

דרכי פעולה משפטיות נגד ישראל

לבנון יכולה לפנות לערכאות בינלאומיות שונות כדי להתמודד עם התוקפנות הישראלית:

• הגשת תלונה למועצת הביטחון של האו"ם – לבנון רשאית לדרוש גינוי והטלת סנקציות על ישראל על בסיס הפרות ההחלטה 1701.
• פנייה לבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) – ניתן להגיש תביעה משפטית נגד ישראל על פגיעה בריבונות לבנון וביצוע כיבוש בלתי חוקי.
• פנייה לבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) – ניתן לדרוש חקירה פלילית בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות שביצעה ישראל בלבנון.

שימוש במדינות שלישיות להעלאת התביעה

לבנון יכולה למנות מדינה ידידותית להגיש תביעה נגד ישראל בשמה בבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), בדומה לאופן שבו דרום אפריקה הגישה תביעה נגד ישראל בגין רצח עם ברצועת עזה בשנת 2024. מדינות אפשריות לכך הן אלג'יריה, דרום אפריקה, ונצואלה או טורקיה, הידועות בתמיכתן המשפטית בזכויות מדינות הנאבקות בכיבוש.

אם לבנון תמנה מדינה אחרת להגשת התביעה, עליה:

1. לפרסם צו ממשלתי רשמי המאשר את המהלך.
2. לחתום על הסכם דיפלומטי עם המדינה המייצגת.
3. להודיע רשמית לבית הדין הבינלאומי לצדק.
4. לספק מסמכים וראיות לתמיכה בטענותיה.

ישראל ממשיכה בהפרות שיטתיות של החלטת האו"ם 1701, תוך שמירה על שליטה באזורים אסטרטגיים בלבנון. במצב זה, לבנון מחויבת לנקוט צעדים משפטיים בינלאומיים כדי לאלץ את ישראל לכבד את החוק הבינלאומי, להפסיק את תוקפנותה ולהכיר בזכותה של לבנון להגן על ריבונותה בכל האמצעים החוקיים האפשריים.