02:27 זמן קודס הכבושה
בנאומו הראשון מול הקונגרס אתמול בבוקר, לא היה הנשיא דונלד טראמפ רק מנהיג המוסר הצהרה על מצב האומה, אלא מנהיג של תנועה פוליטית נחושה לעצב מחדש את המערכת הפוליטית האמריקנית בכוח ועל פי דרכו. המסר שלו היה חד וברור: "זו לא סתם כהונה שנייה, אלא שרטוט מחודש של כללי המשחק".
טראמפ פתח את נאומו בקריאה להשבת הריבונות הלאומית, תוך שהוא מדגיש שארצות הברית כבר אינה שבויה של הסכמים בינלאומיים המגבילים את חירותה. הוא הזכיר את פרישתו מהסכם פריז לאקלים, הפסקת המימון לארגון הבריאות העולמי, ואת שינוי סדרי העדיפויות של הסחר האמריקני לפי עיקרון התועלת הישירה. עבורו, המהלכים הללו מחזירים לארה"ב את מעמדה הגלובלי ללא צורך בויתורים או פשרות חד-צדדיות.
המסר העיקרי בנאום היה ברור: אין יותר דיפלומטיה של שותפויות, אלא מדיניות של עסקאות. ההתמקדות באינטרס של "אמריקה תחילה" גרמה לבעלות הברית של וושינגטון לנהוג בזהירות יתרה במגעים עמה, בעוד שהיריבים חשים כי העימותים הבאים בלתי נמנעים.
הנושא הפנימי שתפס חלק נרחב בנאום היה סוגיית ההגירה. טראמפ הכריז על מצב חירום בגבולות, וטען שארצו מתמודדת עם "פלישה" שיש לעצור בכל האמצעים. הוא הודיע על תגבור המשמר הלאומי, הרחבת פעולות הגירוש והגבלת הסיוע לערים המספקות הגנה למהגרים בלתי חוקיים.
מדיניותו הקשוחה כלפי מהגרים אינה חדשה, אך הפעם היא הפכה לרדיקלית יותר. טראמפ לא מסתפק עוד במניעת כניסתם, אלא פועל גם נגד המנגנונים המשפטיים המאפשרים את הישארותם, כחלק מניסיונו לעצב מחדש את המבנה הדמוגרפי והחברתי של ארה"ב בהתאם לחזונו הלאומי הקשוח.
המדיניות הכלכלית של טראמפ הייתה הנושא המרכזי השלישי בנאומו. הוא הציג נתונים על ירידה באבטלה, צמיחה כלכלית מוגברת ורווחי שיא בוול סטריט, וטען כי ההצלחות הללו הן תוצאה ישירה של מדיניותו הכלכלית.
הוא הדגיש את הגבלות הסחר החדשות שהטיל על סין, מקסיקו וקנדה, וטען כי אלו השיבו את האיזון לסחר הבינלאומי וכפו על חברות אמריקניות לשוב ולייצר בתוך ארה"ב.
אך מאחורי המספרים הללו מסתתרת מציאות מורכבת יותר: מלחמות הסחר הביאו לעליית מחירים שהכבידה על הצרכן האמריקני, בעוד שהתאגידים הגדולים יצאו נשכרים הרבה יותר מהשכבות העובדות. מדיניות טראמפ הגבירו את ההשקעות הקפיטליסטיות, אך לא פתרו את בעיית הפערים החברתיים – אלא דווקא הרחיבו אותם לטובת העשירים ביותר.
בזירה הבינלאומית, הצהרותיו של טראמפ שיקפו מדיניות של שליטה באמצעות כוח. הוא הדגיש כי ארה"ב אינה מחויבת עוד להגן על אף אחד ללא תמורה, וכי אין לה סיבה לשאת בנטל של בריתות מסורתיות אם אינן משרתות את האינטרסים הישירים שלה.
הוא הדגיש כי בעלות הברית חייבות לממן את חלקן בנאט"ו, והבהיר כי ארה"ב לא תהסס להשתמש בכוחה הצבאי כאשר תראה בכך צורך. גישה זו משקפת מדיניות חוץ המבוססת על עיקרון הרווח וההפסד – במקום חתירה ליציבות, ארה"ב מאמצת אסטרטגיה של לחץ מתמיד.
אחת הנקודות החריפות ביותר בנאום הייתה הצהרתו הנוקבת על הבחירות הקרובות. טראמפ חזר על טענתו כי הבחירות הקודמות "נגנבו" ממנו, והבטיח כי ממשלו לא יאפשר שזה יקרה שוב.
זה היה מסר ישיר וגלוי: מסע הבחירות שלו החל כבר כעת, והטלת ספק בתוצאות – אם לא ישרתו אותו – תהפוך לחלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה הפוליטית שלו.
טראמפ לא הופיע בפני הקונגרס כנשיא שמסכם הישגים, אלא כמנהיג מהפכה פוליטית. עבורו, אין מקום לפשרות או פתרונות אמצע, אלא שליטה מוחלטת – בפנים ובחוץ, תחת מסר אחד ברור: "אמריקה תחילה – ובכוח, אם צריך".
סופר: אל-חנאדק
