08:51 זמן קודס הכבושה
המאמר הזה, שפורסם בעיתון האמריקאי "ניו יורק טיימס" ותורגם על ידי אתר "אל-חנאדק", בוחן ארבעה מודלים מתחרים לשלטון ברצועת עזה לאחר המלחמה. ראש משרד העיתון בישראל, פטריק קינגסלי, מחבר המאמר, מציין כי חמאס עדיין שולטת ברוב רצועת עזה (מה שמהווה ניצחון בפני עצמו), בעוד שישראל מחזיקה באזורים מרכזיים מסוימים (שממנה תיסוג באופן סופי על פי ההסכם). הוא מעריך כי אחד המודלים עשוי לכלול הרחבה של פיקוח בינלאומי, בעוד שהמודל הרביעי יציג את הרשות הפלסטינית כחלופה נוספת.
במשך כמעט 16 חודשים של מלחמה בעזה, דנו פוליטיקאים ומומחים בהצעות שונות לשלטון ברצועה לאחר סיום הלחימה, אך לא התגבש כיוון ברור בעוד שהקרבות נמשכו.
כעת, עם המשך הפסקת האש השברירית והתכוננות ישראל וחמאס למשא ומתן להארכתה, החלו להתגבש ארבעה מודלים מתחרים לעתיד הרצועה.
חמאס, שנחלשה אך לא קרסה, עדיין מחזיקה בשליטה ברוב השטח ומנסה לבסס את שלטונה. על פי תנאי הפסקת האש, ישראל אמורה לסגת בהדרגה מעזה, אך כוחותיה עדיין מחזיקים באזורים מרכזיים. מנהיגי הימין בישראל רוצים להרחיב את השליטה הישראלית, גם במחיר חידוש המלחמה.
מודל נוסף מוצע על ידי קבוצת קבלני ביטחון זרים. בהזמנת ישראל, הם מפעילים מחסום בכביש ראשי בצפון עזה, לבדיקת כלי רכב ולחיפוש נשק. חלק מהגורמים הישראליים סבורים כי פעילות זו יכולה להתפתח למנגנון ניהול בינלאומי רחב יותר, שיכלול מדינות ערביות במקום קבלנים פרטיים.
בדרום הרצועה, החלו נציגי הרשות הפלסטינית בסוף השבוע האחרון להפעיל צוות עובדים במעבר גבול עם מצרים, בשיתוף פעולה עם גורמים ביטחוניים אירופיים. הרשות, שאיבדה את השליטה בעזה לטובת חמאס בשנת 2007, מקווה שתוכל לשחזר את נוכחותה ברחבי הרצועה.
בשלב זה, לא ברור איזה מודל יהיה הדומיננטי. התוצאה צפויה להיות מושפעת במידה רבה מהנשיא טראמפ, שאמור לדון בעתיד עזה ביום שלישי (03/02/2025) בוושינגטון עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. ערב הסעודית עשויה להכריע את הכף אם תסכים לראשונה לכונן יחסים רשמיים עם ישראל בתמורה למבנה שלטוני מסוים בעזה.
בעת שחרור בני הערובה בשבועות האחרונים, הקפידה חמאס להציג את עצמה ככוח הפלסטיני הדומיננטי בשטח. מאות לוחמים רעולי פנים של הארגון התכנסו בכל נקודת שחרור, מה שהמחיש כי למרות 16 חודשי מלחמה, חמאס עדיין מחזיקה בשלטון.
אנשי הביטחון של חמאס החלו להופיע מחדש כדי להשליט סדר ברחבי הרצועה, עצרו כלי רכב לבדיקה, ניסו לנטרל פצצות שלא התפוצצו, ופקידי עירייה החלו לפנות הריסות. עבור רוב הישראלים, שלטון חמאס ארוך טווח הוא בלתי נסבל. חלקם עשויים להסכים לכך בתמורה לשחרור מלא של החטופים, אך הימין הישראלי מבקש לחדש את הלחימה גם במחיר חיי בני הערובה כדי לחסל את שליטת חמאס.
אם תיוותר חמאס בשלטון, היא תתקשה לשקם את עזה ללא תמיכה בינלאומית. מכיוון שתורמים רבים יחששו להעביר סיוע כל עוד הארגון מחזיק בשלטון, ייתכן שחמאס תוותר עליו מרצון לטובת הנהגה פלסטינית חלופית, במקום לשלוט בשטח חרב ולא ניתן לממשל. במשא ומתן בתיווך מצרים, הציעו שליחי חמאס להעביר את ניהול העניינים האזרחיים בעזה לוועדת טכנוקרטים פלסטינית, אך הארגון ככל הנראה לא יפרק מרצון את הזרוע הצבאית שלו, גם אם יפסיק לנהל את השלטון האזרחי ברצועה.
עם תחילת הפסקת האש, שמרה ישראל על שליטה באזור חיץ ברוחב של כמה מאות מטרים לאורך גבול עזה. כדי לסיים את המלחמה ולהביא לשחרור כל בני הערובה, ישראל תצטרך בסופו של דבר לסגת משם. אך צעד כזה אינו מתקבל על הדעת בעיני חברים מרכזיים בממשלת נתניהו, ולכן הוא עשוי להאריך או אף להרחיב את השליטה הישראלית כדי למנוע את קריסת ממשלתו.
כדי להוציא זאת לפועל, ייתכן שנתניהו יזדקק לתמיכת ממשל טראמפ, שהבהיר כי רצונו להאריך את הפסקת האש כדי לאפשר את שחרור כל החטופים. חידוש הלחימה עלול גם לסכל כל סיכוי להסכם בין ישראל לערב הסעודית, יעד מדיני מרכזי של נתניהו.
כאשר נסוגו כוחות ישראליים בשבוע שעבר מחלק גדול ממסדרון נצרים – אזור אסטרטגי המחבר בין צפון לדרום הרצועה – הם איפשרו לקבוצת קבלני ביטחון זרים לתפוס את מקומם. בהובלת אנשי ביטחון מצריים, הקבלנים מבצעים בדיקות תנועה כדי למנוע הברחת נשק לחמאס בצפון הרצועה. שתי חברות אמריקאיות משתתפות בפעילות, אך לא ברור מה תפקידן בפועל.
כרגע מדובר בניסוי בקנה מידה קטן, ללא מעורבות רשמית של מדינות ערב מלבד מצרים וקטאר. אך גורמים ישראליים מסוימים סבורים כי ניתן להרחיב את המודל כך שיכלול אחריות מנהלית רחבה יותר בתמיכת מדינות ערביות מובילות, כמו ערב הסעודית ואיחוד האמירויות.
עם זאת, שני הצדדים אינם צפויים לקבל על עצמם תפקיד רשמי ללא אישור הרשות הפלסטינית, שממשיכה להיתפס כחלופה הפלסטינית הרצינית היחידה לחמאס. מנהיגי ישראל רואים ברשות גוף מושחת ולא יעיל, ולכן מתנגדים להענקת תפקיד מרכזי עבורה ברצועה בעתיד הקרוב. בנוסף, הימין הישראלי חושש כי חיזוק הרשות עשוי להוביל להכרה בינלאומית רחבה יותר במדינה פלסטינית.
למרות זאת, נציגי הרשות החלו לאחרונה לפעול בשקט באזור אחר בעזה, דבר המרמז על כך שחלק מהנהגת ישראל עשויה להיות גמישה יותר בפועל לגבי תפקידה.
ישראל אפשרה לפקידים אירופיים ולבכירי הרשות הפלסטינית לחזור ולהפעיל את מעבר רפיח, שהיה סגור מאז פלישת צה"ל לאזור במאי. ממשלת ישראל צמצמה בחשיבות המעורבות של הרשות כדי להימנע מתגובות נזעמות מצד חברי ממשלת נתניהו.
אך הפעילות במעבר רפיח מעוררת ספקולציות לפיהן נתניהו, תחת לחץ מטראמפ ומנהיגי המפרץ, עשוי להסכים בלית ברירה למעורבות רחבה יותר של הרשות, אולי בשיתוף כוחות שמירת שלום זרים או קבלני ביטחון.
מקור: ניו יורק טיימס
סופר: אל-חנאדק
