כיצד הוביל הפלישה האמריקאית לעיראק לכאוס בסוריה של היום?

הפלישה האמריקאית לעיראק בשנת 2003 הייתה רגע מכונן במזרח התיכון, והשלכות נפילת משטר סדאם חוסיין בעיראק נמשכות עד היום. במשך יותר משני עשורים, ארצות הברית התערבה בדרכים שונות באזור מערב אסיה, כולל הפלת משטרים בדרכים לא ישירות, יצירת כאוס מבוקר במדינות רבות, וניצול מחאות אזרחיות כנגד משטרים קיימים.

במאמר שפורסם ב-Responsible Statecraft, שתורגם על ידי אתר "אל-ח'נדק", נטען כי וושינגטון "הציתה את האזור" מאז כיבוש עיראק, וכי עתידה של סוריה כיום מתאפיין בערפל כבד, עם תחזיות לפיצול המדינה ואולי אף הפיכתה ל"מדינה כושלת נוספת בלב המזרח התיכון". עם זאת, המאמר מעלה שאלות על עתידה של סוריה ועל דרכי הפעולה האפשריות של וושינגטון נוכח ההתפתחויות האחרונות.

וושינגטון הציתה את המזרח התיכון באמצעות שינוי משטרים, אביב ערבי, מלחמות אזרחים, והתעוררות מחודשת של ארגוני טרור. אם אדם מהעבר היה מגיע לשנת 2024, הוא היה מתקשה להאמין למה שקרה. הוא היה מגלה שמשטרים יציבים כמו אלו של קדאפי, סדאם וחאפז אלאסד קרסו, ומדינותיהם הפכו למוקדי כאוס, מדינות כושלות או כאלה הסובלות משיתוק פוליטי כרוני.
הפלישה האמריקאית לעיראק ב-2003 פתחה את הדלת לכוחות שונים לנסות לשלוט במדינה. כוחות דאעש ואל-קאעידה כמעט הצליחו להשתלט על כל עיראק, לאחר שצבא עיראק, שאומן וצויד על ידי ארצות הברית, התפרק. לבסוף, השפיעה איראן על עיראק, והפכה אותה למדינת חסות.

קריסת משטר אסד בסוריה, המונע על ידי הפגנות שנענו בדיכוי אכזרי בזמן "האביב הערבי", הובילה למלחמת אזרחים ב-2011. כיום, אזורים בסוריה נשלטים על ידי קבוצות שונות: ישראל השתלטה על שטחים, טורקיה מתמודדת מול הכורדים, וארצות הברית שומרת על נוכחות צבאית כדי להיאבק בדאעש.

הנשיא לשעבר ג'ו ביידן לא הותיר השפעה מהותית במדיניות החוץ האמריקאית בסוריה, בעוד שממשל טראמפ הבא עשוי לנסות להוציא כוחות אמריקאיים מהאזור. יש חשש שאם לא תושג יציבות, סוריה עלולה להפוך למדינה כושלת נוספת, עם השלכות חמורות על האזור כולו.

האם תוכל "ההתנגדות" הסורית המאוחדת להקים ממשלה חזקה? האם טורקיה תמשיך במאמציה לצמצם את השפעת הכורדים בצפון סוריה? האם רוסיה, שהותירה נכסים אסטרטגיים כמו בסיסים צבאיים בסוריה, תתעורר מחדש בזירה?  

המזרח התיכון ממשיך לעמוד בפני שאלות מורכבות. מה שבטוח הוא שוושינגטון תצטרך להבהיר את מדיניותה לנוכח ההתרחשויות באזור, שכן תפקידה עדיין מעצב רבות מהמתרחש.