יצחק בריק: זה לא חמאס שקורס, אלא ישראל

למרות ההישגים הטקטיים שהשיג צה''ל ברצועת עזה, הצליחה תנועת חמאס לשקם את יכולותיה בצפון הרצועה, והיא עדיין מחזיקה מעמד ומחזיקה בכוח המאפשר לה לשרוד בשטח. בין השאר, היא הצליחה לחדש את שורותיה בצעירים חדשים, לשמר את מערכת המנהרות שרק מעט מהן נחשפו, ולהמשיך בפעולות הצבאיות, במיוחד בציר נצרים. בנוסף, בידיה קלף אסטרטגי בדמות החיילים השבויים.

בהקשר זה, האלוף יצחק בריק התייחס במאמר שפורסם בעיתון "הארץ" תחת הכותרת "זה לא חמאס שקורס, אלא ישראל" להפסדים שבהמשך הלחימה בעזה. בריק מדגיש את "הצורך בהפסקת אש ובהסכמה על עסקה להחזרת השבויים". הוא טוען כי אלה המתווכחים שהפסקת הלחימה בעזה משמעה תבוסה וכניעה, מבססים את טיעוניהם על קלישאות שמפיץ הדרג הפוליטי והצבאי כדי לזכות בתמיכת הציבור להמשך הלחימה הכושלת, מה שמקרב את תבוסת הצבא וקריסת ישראל.
הטקסט:

יש שטוענים כי נסיגת הכוחות הצבאיים מרצועת עזה לאחר חתימה על הסכם חטופים עם חמאס תהיה זהה לתבוסה ולכניעה. הם טוענים שזה יחזור, כמו בומרנג, בצורה של מתקפה נוספת מצד חמאס, והנפגעים יהיו פי 10 ממה שספגנו ב-7 באוקטובר.
טענה זו מבוססת על חוסר הבנה בסיסי של מה שמתרחש ברצועת עזה. היא מוזנת מקלישאות שמופצות על ידי הדרגים הפוליטיים והצבאיים כדי להצדיק את פעולותיהם ולקבל תמיכה ציבורית ולגיטימציה להמשך מלחמה כושלת.
למעשה, אותם אנשים שמכריזים כי הפסקת הלחימה משמעה תבוסתנו וכניעתנו הם אלו שמקרבים את הצבא לקריסה ואת המדינה לנפילתה. מטרות המלחמה – "הבאת חמאס לקריסה" ו"שחרור כל החטופים בלחץ צבאי" – לא הושגו. אם נמשיך להילחם בעזה תוך פשיטות חוזרות על אותם יעדים, לא רק שלא נביא את חמאס לקריסה, אלא נקרוס בעצמנו. לא רחוק היום בו לא נוכל עוד לבצע את הפשיטות החוזרות, שכן ככל שהזמן עובר צה"ל נחלש ומספר ההרוגים והפצועים בקרב חיילינו עולה. חמאס, לעומת זאת, כבר מילא את שורותיו בצעירים בני 17 ו-18.
כבר עכשיו המילואימניקים מצביעים ברגליים, ורבים מהם כבר לא מסכימים להתגייס מחדש שוב ושוב. החיילים הסדירים מותשים ומאבדים מיומנויות מקצועיות עקב חוסר אימונים; חלקם עוזבים קורסים לפני השלמתם. הכלכלה של ישראל, יחסיה הבינלאומיים והלכידות החברתית שלה נפגעים קשות במלחמת ההתשה הזו נגד חמאס וחיזבאללה, מלחמה שתימשך בצפון ובדרום כל עוד הצבא הישראלי יישאר בעזה. הצורך לרכז כוחות בחזיתות אחרות – לבנון או יהודה ושומרון, עקב פעילות טרור – ייאלץ גם הוא את הצבא להוציא כוחות מעזה ולשלוח אותם לנקודות חמות שונות. זאת מכיוון שאין לצה"ל מספיק כוחות ללחום במלחמה רב-חזיתית.
במילים אחרות, יגיע היום שבו צה"ל כבר לא יוכל להישאר ברצועת עזה משום שחמאס ישלוט בה במלואה – הן בעיר המנהרות התת-קרקעית המשתרעת על פני מאות קילומטרים והן מעל פני השטח. מספר המנהרות שצה"ל השמיד מסתכם באחוזים בודדים בלבד. כך גם לגבי המנהרות מתחת לציר פילדלפי וציר נצרים; חמאס עושה בהן שימוש גם כעת כדי לדחוף נשק מסיני למגזרים הצפוני והדרומי של רצועת עזה. במצב כזה, הצבא אינו מסוגל להביס אותו ולהביאו לקריסה.
אם נפסיק לפשוט משום שהצבא חלש ואין לנו ברירה אחרת, או אם נעביר את כוחותינו לאזורים אחרים, אויבינו יכריזו ברוב עם שצה"ל זרק את המגבת, עזב את עזה ונכנע.
עדיף, אם כן, להיות חכמים ולקחת את התרופה לפני שנהיה חולים. עלינו להסכים כעת לעסקה לשחרור החטופיים. ייתכן שזו הדרך היחידה להביאם הביתה. עלינו להפסיק את המלחמה בעזה, שעלולה גם להביא להפסקת הלחימה עם חיזבאללה, כמו גם להפחית את הסיכויים למלחמה אזורית רב-חזיתית, שלגביה איננו מוכנים כלל.
בפרק הזמן השקט הזה נבנה מחדש את הצבא, את הכלכלה, את יחסיה הבינלאומיים של ישראל ואת הלכידות החברתית שלה, נחליף את כל ההנהגה הפוליטית והצבאית האחראית לכישלון הנורא הזה, ונצא לדרך חדשה. זו הדרך. אין אחרת.