ביידן מעוניין להחזיר את הרציף הימי לעזה

ביקורת הולכת וגוברת נשמעת כלפי ההפעלה המחודשת של הרציף הצף האמריקאי להעברת סיוע לרצועת עזה. לפי דיווח של ה"וושינגטון פוסט", הנשיא ג'ו ביידן שוקל להפעיל מחדש את הרציף, שעלותו הסתכמה ב-230 מיליון דולר במשך שלושה חודשים. המאמר שתורגם על ידי אתר "אל-חנאדק" מציין כי מבקרי הפרויקט כינו את הרציף "מבוכה לאומית" וציטטו גורמים רשמיים שאמרו כי "הנס היחיד הוא שהמבצע שנכשל מראש לא גבה חיי אדם אמריקאיים".

הנשיא ג'ו ביידן אישר את תוכנית להעברת הסיוע ההומניטרי לעזה באמצעות רציף צבאי צף, למרות אזהרות מתוך ממשלת ארה"ב כי גלים גבוהים עלולים להוות אתגר משמעותי, והתנגדות מצד גורמים רשמיים שחששו כי המבצע יפגע במאמץ הדיפלומטי ללחוץ על ישראל לפתוח נתיבי יבשה נוספים לאזור המלחמה. כך עולה מדו"ח של מבקר הפנים שפורסם ביום שלישי.

הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי, המפקחת על הסיוע ההומניטרי של וושינגטון בחו"ל, ציינה "גורמים חיצוניים" שונים שמעכבים את מאמציה של הסוכנות לחלק מזון ואספקה המועברים לעזה דרך הרציף. בין גורמים אלה נכללו, לפי הדו"ח, דרישות אבטחה שהציב הפנטגון לשמירה על אנשי הצבא האמריקאיים העובדים על המבנה בחו"ל.

"מספר עובדים בסוכנות הביעו חשש" כי התמקדות ממשל ביידן ברציף פוגעת בקריאה לפתוח עוד מעברים יבשתיים - גישה שלפי הדו"ח נחשבת ל"יעילה יותר".

הרציף חובר לחוף עזה בחודש מאי עקב חשש גובר מרעב, שהוביל את הפנטגון להתחיל בהצנחת מזון אווירית על עזה. אולם המבצע נתקל מלכתחילה במכשולים לוגיסטיים וביטחוניים, כולל גלי ים סוערים שהרסו את המבנה, שיירות סיוע שנבזזו בשטח, ועיכובים מתמשכים בהעברת המזון מאזור החוף עקב חשש מהפצצות ישראליות שעלולות להרוג את העובדים האחראים לחלוקתו. המבצע הופסק לחלוטין בחודש שעבר.

ככל הנראה, הדו"ח יעודד את מבקרי ביידן שהטילו ספק בהצבת כוחות אמריקאיים בסכנה במבצע שניתן היה להימנע ממנו אם היה מצליח לשכנע את הגורמים הישראליים להקל את המצור על עזה, שהוטל באוקטובר. בעוד גורמים ישראליים טענו שהם מאפשרים הכנסת סיוע לשטחים הפלסטיניים, העריכו ארגוני סיוע שהכמות אינה מספיקה להזנת כ-2 מיליון בני אדם הנצורים בשל האלימות.

גורם בכיר בממשל ציין כי היה "תיאום ותקשורת עקבית בין הסוכנויות לגבי הרציף" ותכנון המבצע התחשב בחששות פנימיים. אותו גורם, כמו אחרים שהתראיינו לסיפור זה, דיבר בעילום שם כדי לדון בדיונים פנימיים.

גורם בסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי אמר כי תכנון המבצע היה מאמץ בין-סוכנותי שכלל דיונים נרחבים עם האו"ם ושותפים הומניטריים נוספים לגבי דרכים להגיע לאזורים הזקוקים ביותר לסיוע. אנשי הסוכנות קראו מוקדם בתהליך התכנון להוסיף כוח אדם ייעודי רק לרציף, במטרה לאפשר לסוכנות להתמודד עם נושאים הקשורים למעבר היבשתי והרציף במקביל.

מבקרי הפרויקט כינו אותו "מבוכה לאומית". "הנס היחיד הוא שהמבצע שנכשל מראש לא גבה חיי אדם אמריקאיים", אמר הסנאטור רוג'ר וויקר, רפובליקני בכיר בוועדת הכוחות המזוינים של הסנאט, מוקדם יותר הקיץ, כאשר המבצע נתקל בכישלונות חוזרים ונשנים.

בתוך ממשלת ארה"ב, החלו דיונים על שימוש ברציף הצף לפני שביידן הכריז בנאום מצב האומה במרץ על יצירת "מסדרון ימי" לסיוע לפלסטינים הרעבים. בעוד שבתחילה ציינו גורמים בסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי כי הרציף "לא היה אופציה שמומלצת בדרך כלל בתגובה הומניטרית", הם החלו לחפש דרכים להשתמש בו "באופן שיאפשר הפרדה בין הגורמים הצבאיים וההומניטריים" בתוך עזה, לפי הדו"ח.

הדו"ח מציין כי בהנחיית ביידן, הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי ביקשה סיוע ממשרד ההגנה למבצע בן 90 יום שעלותו הייתה כ-230 מיליון דולר. הרציף, שהועבר על ידי ספינות צבאיות אמריקאיות למזרח הים התיכון, חובר לראשונה לחוף עזה ב-16 במאי, אך בתוך ימים קרס בגלים עזים, מה שגרם לנזק של כ-22 מיליון דולר והפסיק את פעולתו. הכוחות האמריקאיים תיקנו את הרציף וחיברו אותו מחדש לאחר מספר ימים, אך הם המשיכו להתמודד עם אי-יכולת לחזות מתי יאפשר מזג האוויר להעביר סיוע.

הדו"ח קובע כי "מאז תחילת המבצע, היוו תנאי מזג האוויר אתגר משמעותי".

הדו"ח מציין כי הנחיות משרד ההגנה לשימוש ברציף הימי מבהירות כי השימוש בו תלוי במזג האוויר וכי לא ניתן להפעילו כאשר גובה הגלים עולה על שני מטרים, אך לעתים קרובות הים התיכון סוער עם "רוחות וגלים גבוהים" המאפיינים את האזור. גורם זה עלה במהלך פגישת תכנון בהשתתפות גורם במשרד ההגנה בעל ניסיון בעבודה עם המערכת, כך מצא המבקר הכללי.

הדו"ח מציין כי "בסופו של דבר, הרציף פעל במשך כ-20 ימים והופסק ב-17 ביולי".

הפריסה של הרציף העלתה גם חששות כי האמריקאים העובדים במתקן קבוע באזור מלחמה פעיל עשויים להיות יעד למתקפות מצד גורמים עוינים. הדו"ח קובע כי גורמים במשרד ההגנה, שהתייעצו עם הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי ועמיתיהם הישראלים, קבעו שהם יכולים להגן על המתקן בצורה הטובה ביותר אם הוא ימוקם במרכז עזה, אך הדבר התנגש עם "תנאי מוקדם" של תוכנית המזון העולמית של האו"ם שהמתקן יוקם בצפון עזה, שם הייתה הדרישה הגבוהה ביותר.

הדו"ח מציין כי תוכנית המזון העולמית חיפשה גם אבטחה עצמאית בשל חששות להישאר נייטרלית בסכסוך, אך לא הגיעו לפתרון כלשהו. במקום זאת, הכוחות הישראליים הגנו על המתקן שבו הורדו המזון לחוף.

הדו"ח מצא כי למרות תפקידה של הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי כמובילה של ממשלת ארה"ב בתחום הסיוע ההומניטרי בעזה, לסוכנות הייתה "שליטה מוגבלת" בהחלטה על השימוש ברציף, מיקומו ומי יספק את האבטחה. הדו"ח ממליץ כי הסוכנות תפיק לקחים מהניסיון.