תוקפנות בפרבר הדרומי: ישראל מחממת את החזית!

ישראל ביצעה תקיפה איכותית בעלת השלכות חמורות ביותר ביום שלישי אחר הצהריים, 31 ביולי 2024, כאשר תקפה מבנה ברובע חארת חאריק שבפרברי הדרום של ביירות, באמצעות תקיפה אווירית, במטרה להתנקש בחייו של מפקד בכיר בחזבאללה. ישראל ביצעה את תקיפתה באמצעות מטוסי קרב, שלפי הדיווחים היו מדגם F-35, ששיגרו שלושה טילים על מבנה מגורים סמוך לבית החולים בהמן, באופן שהמחיש, למי שלא השתכנע עד כה, את מידת הפרת החוקים הבינלאומיים לשמירה על זכויות האדם ובטחונו, מצד ישראל, גם בלבנון ולא רק ברצועת עזה.

ניתן היה להבחין בנוכחות של אנשים שהגיעו למקום והניפו שלטים לתמיכה בחזבאללה ולתמיכה בפלסטין, כדי להבהיר לאויב לפני הידידים, שהם עם ההתנגדות בכל מה שתחליט ותעשה בנוגע לעימות עם ישראל ומי שעומדת מאחוריה – ארצות הברית של אמריקה.

המפלגה פרסמה הצהרה ראשונית על האירוע הבוקר, יום רביעי, בו נאמר: "כפי שכבר ידוע, האויב הציוני תקף את הפרברים הדרומיים של ביירות אתמול, יום שלישי, 30-07-2024, כאשר תקף מבנה מגורים באחד הרובעים, מה שהוביל למותם של מספר אזרחים ולפציעתם של אחרים, וכן להרס גדול במספר קומות של המבנה. המפקד הג'האדי הבכיר, האח סייד פואד שוקור (אלחאג' מחסן), נכח במבנה באותו הזמן." בהצהרה הוסיפו: "צוותי ההגנה האזרחית עובדים בהתמדה מאז האירוע בפינוי ההריסות, אך בקצב איטי בשל מצב הקומות ההרוסות. אנו עדיין ממתינים לתוצאות של המומחים המעורבים בתהליך זה, במיוחד בנוגע לגורלו של המפקד הבכיר והאהוב ואזרחים נוספים במקום, כדי שניתן יהיה לבסס צעדים נוספים בהתאם."

המפלגה לא תנקוט בצעדים בשטח לפני שתתבהר תוצאת עבודות פינוי הריסות המבנה שהותקף על ידי ישראל, כדי שהתגובה תהיה מתאימה ומחושבת מכל הבחינות, כחלק מההתפתחויות בעימות.

אין ספק שישראל שואפת באמצעות פעולה זו ואחרות לפגוע במנהיגי ההתנגדות בחזבאללה, ולהשיג "הישג מורלי" שיספק את אזרחיה, לאחר שגזרת התמיכה הלבנונית בהתנגדות הפלסטינית השיגה בחודשים האחרונים הישגים חשובים, ביניהם הפלת יכולת המעקב הקרבי הישראלית על אזור הגבול, ניצול המשאבים הצבאיים של צבא הכיבוש, וחשיפת מטרות רגישות לעתיד של הישות הציונית בצפון פלסטין הכבושה. ייתכן שממשלת נתניהו שואפת, דרך הפעולה הזו, לפגוע בדמות מפתח בכירה מבחינה צבאית בחזבאללה, לייצר הרתעה משמעותית ולהוות אתגר לשאר מנהיגי ההתנגדות, מתוך הנחה שהתגובה לפעולה תוביל למלחמה רחבת היקף (אשר חזבאללה אינו מעוניין בה אך לא חושש ממנה, בעוד שישראל מעוניינת בה אך חוששת מאי ודאותה והפתעותיה).

אך הם יתאכזבו כפי שהתאכזבו בעבר, כפי שהוכח במעשים ולא במילים, בלבנון ובזירות אחרות של התנגדות. כוחות ההתנגדות, ובראשם חזבאללה, מבססים את גיוס אנשיהם על תרבות של נכונות להקרבה וחוסר פחד מפני מוות על ידי האויב, אלא ראייתו כ"אות של כבוד אלוהי" וכ"אות כבוד לאומי" המסיים את מסלולו של הפרט לטובת הקבוצה.

בהקשר הזה, הוכיחו הניסיון הישראלי שכוחות ההתנגדות לא סבלו מעולם ממחסור במנהיגים מוכשרים לרשת את קודמיהם השהידים, והם מלאי מוטיבציה להמשיך במאבק, בדיוק כמו המנהיגים שעלו השמיימה, עם יותר כוח ועוצמה כלפי הכיבוש.

לכן, ההנחה הרווחת היא שתגובת חזבאללה לתקיפה תהיה חזקה, מרתיעה ויצירתית בכל פרטיה, באופן שיסבך את החישובים הישראליים, ויעמיד אותה מול ברירות שהקלות ביותר ביניהן היא תבוסה זמנית, והגרועה ביותר היא עימות למלחמת שחרור כוללת וזמול הישות שלהם.