המכון למחקרי ביטחון לאומי בישראל: סיום המלחמה בעזה - הזדמנויות ואתגרים

מתרבים ההצעות שמדברות על היום שאחרי המלחמה, עמדות הצדדים השונים מהמדינות האזוריות ועד לישראל וארצות הברית.

במסגרת זו, מכון למחקרי ביטחון לאומי ערך הדמיה לבחינת מסגרת אמריקאית-ערבית לסיום המלחמה בעזה, ולנרמול היחסים בין ערב הסעודית לישראל, ולהקמת ברית ביטחונית וכלכלית אזורית. בהדמיה, חמאס דחתה את המסגרת כל עוד היא מסוגלת להילחם ולא הוקם מנגנון חלופי לניהול עזה. ישראל הגיבה בחיוב למסגרת למרות המחיר הנדרש ממנה, כגון קידום תהליך מדיני לקראת פתרון שתי מדינות לשני עמים. התפתחות זו הובילה לשינוי חיובי בעמדות האזוריות והבינלאומיות כלפי ישראל. עם זאת, עדיין נותרו שאלות לגבי מה יכול לשכנע את איראן וחיזבאללה ובעלי בריתם להסכים לסיום מלחמת ההתשה נגד ישראל.

הטקסט המתורגם למאמר

התסריט

ארצות הברית, יחד עם מדינות ערב כולל מצרים, ירדן, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, מרוקו ומדינות מערביות, הציעו מסגרת בת שלושה שלבים לסיום המלחמה בעזה ולהקמת ברית ביטחונית וכלכלית אזורית:

שלב ראשון: הכרזת הפסקת אש בעזה ולאורך הגבול עם לבנון. תנאי להפסקת האש הוא עסקה לשחרור בני הערובה. במקביל, יורחב הסיוע ההומניטרי לעזה, וצה"ל ייסוג מהערים וממחנות הפליטים ברצועת עזה.

שלב שני: צעדים לייצוב עזה והקמת מנגנון לממשל אזרחי המחובר לרשות הפלסטינית.

תוקם מנהלת טכנוקרטית הקשורה לממשלת הרשות הפלסטינית ברמאללה, המורכבת מאנשי מקצוע ומומחים מעזה, שינהלו את העניינים האזרחיים ברצועה.

תוקם יחידת משימה ערבית לסיוע לרשות הפלסטינית המחודשת בביצוע רפורמות ובמאמצים להשיב את שליטתה בעזה, כדי להבטיח שהאוכלוסייה המקומית תקבל בברכה את חזרתה לאזור.

תוקם מנגנון משטרה לעזה, שיוכשר במצרים בהכוונת מתאם הביטחון האמריקאי, שיהיה אחראי על שמירת הסדר הציבורי ברצועה.

כל עוד לא שוחררו כל בני הערובה הישראלים, ישראל תשמור על אזור ביטחוני במעבר נצרים ובמעבר פילדלפי, ולא תוותר על חופש הפעולה הצבאי שלה נגד איומים ותשתיות בעזה.

שלב שלישי: קידום תהליך מדיני בחסות אזורית.

ייערך ועידה אזורית ובינלאומית, שבה יוכרז על כינון יחסים רשמיים בין ישראל לערב הסעודית, לצד הקמת ברית ביטחונית וכלכלית אזורית בראשות ארצות הברית ובהשתתפות מדינות ערב המתונות וישראל.

תוקם ועדת פיקוח, בראשות ארצות הברית, כולל ירדן, מצרים, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, שתוודא את ביצוע הרפורמות הנדרשות על ידי הרשות הפלסטינית כדי להפוך לשותפה בת קיימא בקידום התהליך המדיני.

אם הוועדה תקבע שהרפורמות הנדרשות מתבצעות והרשות הפלסטינית מראה ממשל יעיל, יתחיל תהליך מדיני בין ישראל לרשות הפלסטינית שיסלול את הדרך למציאות של שתי מדינות לשני עמים.

דרישות מישראל: הקפאת בניית ההתנחלויות מחוץ לגושי ההתיישבות; פיתוח תשתיות תחבורה וכלכלה בגדה המערבית לשיפור הביצועים הכלכליים ואיכות החיים של האוכלוסייה הפלסטינית; הרשות לשיקום רצועת עזה.

דרישות מהרשות הפלסטינית: הפסקת העברת הכספים למשפחות הלוחמים והאסירים; קידום חינוך לשלום וסובלנות; צמצום הגורמים הקיצוניים.

תגובות של הגורמים השונים לתסריט

חמאס: חמאס דוחה את ההצעה ודורשת ערבויות בינלאומיות לסיום המלחמה ונסיגת כוחות צה"ל מכל אזורי רצועת עזה. הארגון מגביר את פעולות התאים נגד כוחות צה"ל, ממשיך לשגר רקטות, והורג תושבי עזה שמשתפים פעולה עם הרשות הפלסטינית, ודוחה את עסקת שחרור בני הערובה.

ישראל: בהבנה את עמדת חמאס, מסכימה ישראל לשני שלבי התכנית - סיום המלחמה ונרמול היחסים עם ערב הסעודית, תוך שהיא מביעה נכונות להשתתף בתהליך מדיני שיביא לפתרון שתי מדינות לשני עמים בעתיד.

חיזבאללה: מנהיג הארגון חסן נסראללה מודיע כי ימשיך במלחמת ההתשה כל עוד כוחות צה"ל נותרו ברצועת עזה. בתיאום הדוק עם איראן, חיזבאללה תוקף את ישראל שוב ושוב בכל פעם שהפרה את הפסקת האש עם חמאס, גם אם יש התקדמות במסגרת סיום המלחמה.

איראן: איראן ממשיכה להפעיל את שליחיה נגד ישראל ומאיימת על ערב הסעודית אם תקיים יחסים רשמיים עם ישראל. איראן נחושה לסכל את תהליך הנורמליזציה אך מתקשה להפריד בינו לבין הפסקת האש/סיום המלחמה בעזה, שכן היא מעוניינת בהישרדות חמאס. עם זאת, רצונה של איראן לשבש את הנורמליזציה עולה על הישרדות חמאס, מה שדוחף אותה להמשיך במלחמת ההתשה נגד ישראל באמצעות שליחיה. הסיוט הגדול ביותר של איראן התגשם במתקפה על ישראל ב-14 באפריל, כאשר פעלה מערכת ההגנה האווירית האזורית בשיתוף עם ישראל. כתוצאה מכך, איראן מאיימת על השותפים הערבים הפוטנציאליים בהסכם הביטחוני האזורי, מעודדת את שליחיה להגביר את פעולותיהם, וממשיכה להעביר כספים ונשק לחמאס.

ערב הסעודית: ערב הסעודית מעודדת מהנכונות של ישראל לסיים את המלחמה ולהיכנס לתהליך מדיני עם הרשות הפלסטינית. ערב הסעודית מוכנה לדחוף את הנורמליזציה קדימה בתנאי שתקבל הטבות אמריקאיות, גם אם המסגרת לסיום המלחמה לא הושלמה. עם זאת, כל עוד נמשכת המלחמה בעזה ובין ישראל לחיזבאללה, מתקשה ערב הסעודית לכונן יחסים רשמיים עם ישראל ודוחה את מחויבותה ליישום מסגרת הברית הביטחונית האזורית.

מצרים: מצרים מקבלת בברכה את תגובת ישראל לתכנית ותומכת במאמצים להשגת יציבות אזורית, תוך שהיא מביעה נכונות לסייע. למרות שמצרים מעניקה סיוע הומניטרי לעזה ופותחת את מעבר רפיח, היא דורשת מהרשות הפלסטינית לשלוט בצד העזתי של המעבר. מצרים מסרבת לשלוח כוחות לייצוב רצועת עזה, אך מוכנה לתמוך בכוח משימה ערבי או בינלאומי לשיקום עזה.

הרשות הפלסטינית: הרשות הפלסטינית מקבלת את המסגרת ומסכימה לשלוח את כוחות המשמר הנשיאותי למעבר רפיח, אך דוחה את שליחת כוחות הביטחון לניהול הרצועה כל עוד נמשכת המלחמה. בתמורה להתנהגות החיובית של הרשות הפלסטינית ולשילובה במסגרת האזורית, דורשת הרשות הפלסטינית להקפיא את בניית ההתנחלויות; סיוע מוגבר ממדינות ערב; הקמת כוח ערבי לסיוע בהשבת השליטה בעזה; תמיכה מיוחדת לכוחות הביטחון שלה לשם תשלום משכורות ושיפור היכולות; ושחרור כל הכספים הפלסטיניים שישראל מעכבת. הרשות הפלסטינית מסכימה לפיקוח ערבי על החינוך והסרת הקיצוניות מתוכניות הלימודים.

ירדן, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו: מדינות אלו מקבלות בברכה את התכנית ומוכנות לתרום לשיקום עזה בעתיד. הן דורשות מהרשות הפלסטינית ליישם את הרפורמות ומביעות נכונות לסייע, אך מסרבות לשלוח כוחות לעזה, תוך שהן מציבות שלושה תנאים: הפסקת הלח

ימה בעזה; הזמנת הרשות הפלסטינית (ולא ארצות הברית או ישראל) להשתתף בתהליך ייצוב הרצועה לאחר שהוכיחה את מוכנותה ויכולתה לנהל את האזור; התחייבות ישראל להפסיק את ההתקפות הצבאיות בעזה.

רוסיה: רוסיה מתנגדת לתכנית כיוון שהיא מבקשת להסיט את תשומת הלב העולמית למזרח התיכון ולהתרחק מהמלחמה באוקראינה. היא שומרת על תיאום הדוק עם איראן וסין וממשיכה בשיתוף פעולה צבאי איתן, ומקימה מנגנון משותף ללמידת יכולותיהן הצבאיות של ישראל וארצות הברית. רוסיה וסין מנסות להרגיע את גישתה של ערב הסעודית כלפי הנורמליזציה עם ישראל והברית הביטחונית עם ארצות הברית.

אירופה: אירופה תומכת בתכנית ומוכנה לסייע לרשות הפלסטינית בביצוע הרפורמות הנדרשות.

תובנות מההדמיה

כל עוד חמאס מסוגלת להמשיך להילחם ולא הוקם מנגנון ניהול חלופי לרצועת עזה, היא שומרת על זכות הווטו ויכולה לשבש את המסגרת או אפילו לסכלה. חמאס דוחה את המסגרת, מתוך הבנה שהיא עשויה לקבל הצעה טובה יותר בשל ריבוי הצדדים השואפים לסיים את המלחמה. חמאס תעשה כל שביכולתה להישאר רלוונטית בניהול עזה ולהיות חלק ממנה, גם אם לא תוביל אותה, ותשמור על כוחה הצבאי ותאיה הצבאיים.

ישראל אינה מוכנה לוותר על חופש הפעולה במטרה למנוע את חזרת חמאס ולבלום את האיומים. אף אחד מהצדדים אינו מקבל את דרישת ישראל לחופש פעולה, ולהפך, אף אחד אינו מחויב לשלוח כוחות יעילים לפירוק תשתיות חמאס ולמנוע את חידוש צמיחתה. עם זאת, התגובה החיובית של ישראל למסגרת, כולל נכונותה "לשלם מחיר" על ידי קידום תהליך מדיני לפתרון שתי מדינות לשני עמים, מובילה לשינוי חיובי בעמדות האזוריות והבינלאומיות כלפיה. ערב הסעודית מוכנה לקדם את הנורמליזציה גם אם לא יופסקו הקרבות בעזה, לאור דחיית חמאס.

עדיין קיים פער גדול במסגרת לגבי מה ישכנע את איראן, חיזבאללה ושליחי איראן האחרים (כגון החות'ים) להסכים לסיום מלחמת ההתשה נגד ישראל, במיוחד כיוון שהקשר בין סיום המלחמה לבין הקמת הברית הביטחונית האזורית נראה כברית נגד איראן ושליחיה. שאלה נוספת היא כיצד לשכנע את ערב הסעודית להראות נחישות ולנרמל את היחסים עם ישראל גם אם לא יהיה שקט בכל הזירות. (ההדמיה לא הגיעה לשלב שבו הקרבות עם איראן ושליחיה נמשכים, וישראל מקיימת חופש פעולה צבאי כדי למנוע את חזרת חמאס בעזה).

התנהלות ישראל בגדה המערבית, ובעיקר הסיפוח הזוחל, מהווה מכשול לקידום הנורמליזציה והקמת קואליציה אזורית. הדבר בא לידי ביטוי בהחלטות ובצעדים הממשלתיים האחרונים, הנראים אזורית ובינלאומית כמכוונים להתמוטטות הרשות הפלסטינית. במקום להקל על דאגות מדינות האזור ולעודדן להתקדם על פי מסגרת הברית הביטחונית והכלכלית האזורית, גם ללא פתרון למלחמת עזה, ישראל מקשה על כך בשל הרחבת ההתנחלויות בגדה המערבית. מדיניות זו נראית כמכוונת לסיכול האפשרות להקמת מדינה פלסטינית בת קיימא.