ניו יורק טיימס: הראיות להתדרדרות הנפשית של ביידן אינן משתמעות לשתי פנים

במקביל לקמפיין הבחירות לנשיאות ארה"ב, סובל ג'ו ביידן מטעויות חוזרות בלשונו שהפכו את כל ההאשמות לגבי בריאותו הנפשית לנושא מרכזי. בזמן שחברי המפלגה הדמוקרטית חוששים באמת מהתעקשותו להתמודד שוב. עיתון ה"ניו יורק טיימס" האמריקאי מציין כי "אם נאמני הנשיא והקרובים לו ובני משפחתו סבורים שהם עוזרים לו או עוזרים למדינה על ידי נטילת חלק גדל והולך מתהליך קבלת ההחלטות, הם אינם. הם חוטפים את סמכותו, מרמים את האומה ומפתים את אויבינו לפגוע או לטעות בחישוב". בדו"ח שתורגם על ידי אתר "אל-חנאדק" ציין העיתון כי "הראיות להתדרדרות הנפשית שלו אינן משתמעות לשתי פנים, וההנהלה שמנסה להסתיר את מה שברור כותבת את הספד שלה".

המאמר:

זה נושא מוכר: הגיבור הטרגי שצובר כוח כדי לכבוש איזה רשע ובכך מבצע או הופך לרשע שהתכוון להביס. עולה על הדעת דמותו של יווי לונג הדומה לוילי סטארק בסרט "כל אנשי המלך" של רוברט פן וורן, כמו גם דמותו של ברוטוס ב"יוליוס קיסר" של שייקספיר.

וכך, באופן הולך וגובר, עושה הנשיא ביידן. האיש שנבחר להרחיק את קודמו המרומה, המטעה, הלא מכובד וההרסני, מגשים את המידות הרעות הללו יותר ויותר.

הרבה התברר בדיווחים האחרונים על מצבו הנפשי של הנשיא. "כאשר בירך את אחד התורמים הדמוקרטים וחבר המשפחה בבית הלבן לאחרונה, הביט הנשיא בשקט והנהן בראשו", כתבה אוליביה נוזי בשבוע שעבר למגזין ניו יורק. "הגברת הראשונה התערבה ולחשה באוזנו של בעלה, ביקשה ממנו לומר 'שלום' לתורם בשמו ולהודות לו על נדיבותו האחרונה. הנשיא חזר על המילים שהאכילה אותו אשתו".

יש הרבה מזה, כולל ב"וול סטריט ג'ורנל" וב"טיימס". "כשנשאל אם אפשר לדמיין את ביידן באותה החדר עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין היום, בכיר אמריקאי לשעבר - שסייע בהכנת ביידן למסע אחרון לאירופה - שתק לזמן מה, ואז אמר 'אני פשוט לא יודע'", דיווח ה"טיימס". "בכיר אירופי לשעבר ענה על אותה השאלה באומרו באופן חד משמעי: לא".

עברנו מהשאלה המפורסמת של האוורד בייקר על ריצ'רד ניקסון - "מה ידע הנשיא ומתי ידע את זה?" - למשהו יותר מעורר רחמים: מה יודע הנשיא והאם הוא זוכר זאת בכלל?

כל זה יהיה יותר מעורר חמלה אם הנשיא ויועציו לא היו מעורבים במה שנראה, לכל ההופעות החיצוניות, כהסתרה אגרסיבית של מהירות ומידת התדרדרותו. צוות של בכירי הממשל מתעקש כל הזמן שהנשיא חד, מהיר, יתרה מזאת, מואט בגלל הגיל אך מעוטר בחכמה. הנשיא עצמו הכריז כי "הזיכרון שלי בסדר" בתגובה כועסת בפברואר לדו"ח של רוברט הור, החוקר המיוחד, שתיאר אותו כ"אדם זקן עם כוונות טובות וזיכרון חלש".

אבל ככל שמתברר שהור צדק, ההכחשה יותר מבזה - לא רק כי היא לא נכונה בבירור אלא גם כי היא נראית עם אינטרס עצמי ברור. אם הנשיא, כפי שדיווח אקסיוס, "מעורב באופן אמין" בין השעות 10:00 ל-16:00, מי היא אידית וילסון שמנהלת את המדינה במהלך 18 השעות האחרות של היום?

זה גרוע יותר מחוסר אחריות. אנחנו עדיין בוחרים נשיא, לא ממשלה, והנשיא בלבד מחזיק בסמכויות החוקתיות הרחבות למלחמה, שלום, צדק וניהול. אם נאמני הנשיא, הקרובים לו ובני משפחתו סבורים שהם עוזרים לו או למדינה על ידי נטילת חלק גדל והולך מתהליך קבלת ההחלטות, הם אינם. הם חוטפים את סמכותו, מרמים את האומה ומפתים את אויבינו לפגוע או לטעות בחישוב.

כמו כן, הם מזינים את הציניות הנפוצה שמזינה מצידה את אומת MAGA. המבוכה של ביצועי ביידן בדיון החודש שעבר אינה פשוטה משום שאישרה את כל מה שנטען על ידי פוקס ניוז בשמחה והוכחש על ידי MSNBC בגאווה לגבי מצבו הנפשי של הנשיא. זה מתאים באופן מושלם לסיפור המדינה העמוקה המגינה על עצמה, המתארת את מבקריה כשקרנים בזמן שהיא משקרת כל הזמן, שכמעט לא מסוגלת להחזיק מעמד אך שומרת על דעה גבוהה מאוד על עצמה.

"אני לא רק מנהל קמפיין, אלא מנהל את העולם", אמר ביידן לג'ורג' סטפנופולוס מ-ABC בראיון בשבוע שעבר. הוא הציג את הטענה הנפוחה הזו - אפשר לומר טראמפית - באותו הזמן בערך שבו סירב בתוקף לעבור מבחן קוגניטיבי פשוט.

כעת מכפיל הנשיא את הנזק בהתעקשותו שהוא יהיה המועמד הדמוקרטי. הנרקיסיזם המוחלט שמלווה את הצבת השאיפה האישית לפני האינטרסים של מפלגתך או מדינתך אמור להיות דבר של דונלד טראמפ. לפחות יש לנשיא לשעבר תמיכה אמיתית ממפלגתו, ולפי הסקרים, מכמות נאה של בוחרים. נראה כי שאיפותיו של ביידן תלויות בנתונים שרק הוא רואה יותר ויותר.

כבר שנים אני כותב כי לביידן יש אינטרס אישי והתחייבות מוסרית להיצמד להבטחתו המוקדמת להיות נשיא לכהונה אחת, וכי הראיות להתדרדרות הנפשית שלו אינן משתמעות לשתי פנים, וכי הממשל שמנסה להסתיר את מה שברור כותב את הספד שלו. בהתחשב בסיכונים בבחירות אלו, אני מאחל בכנות לו הוכחתי שאני טועה. כעת, על הנשיא להקשיב לאזהרת הפילוסוף שהיה רואה את הרגע שלנו בבירור:

"מי שנלחם במפלצות צריך להיזהר שלא להפוך למפלצת בעצמו", כתב פרידריך ניטשה ב"מֵעֵבֶר לָטוֹב וְלָרָע". "ואם תביט זמן רב לתהום, התהום תביט בך גם כן".