תוצאות חזית התמיכה התימנית: התשה עד להשגת המטרות

השבוע מציין שישה חודשים מאז שהתחילו ארצות הברית ובריטניה מאות תקיפות אוויריות על תימן. על אף שהתקיפות הללו נכשלו בהשגת מטרתן להרתיע את תנועת אנסאר אללה מלהמשיך את פעולותיה הצבאיות, ואף לעבור לשלבים של הסלמה לפי מה שהמקום מחייב בגזרת עזה, חוסר הברירות הפתוחות גרם להמשך התקיפות האוויריות על מטרות בתימן להיות פתרון פחות עלות פוליטית וצבאית. בשעה שוושינגטון נאלצת להמשיך את תקיפותיה, זה משקף את המציאות שסנהא הכתיבה שלא ניתן להתעלם ממנה, וזה בשל המחירים ששילמו ישראל ובעלות בריתה בשל סגירת המעברים הימיים בפניהם.

מספר הפעולות הצבאיות מאז תחילת המלחמה הגיע ליותר מ-215 פעולות, מתוכן 46 ישירות נגד ישות הכיבוש. הכוחות המזוינים של תימן הפילו 6 מטוסים אמריקאיים, ומספר הספינות שהותקפו הגיע ל-157. כמו כן, הטילים הבליסטיים והשיטיים והמל"טים שהשתמשו בהם עלו על 520.

ההתקפות שמבצעים הכוחות המזוינים של תימן אינן חוסכות את ההפסדים שנגרמים לנמל חיפה ולחברות השיט הפונות אליו. בנוסף לכך, הפסדים לחברות הספינות שהותקפו ולא יכלו להשלים את דרכן כדי לסייע לישות הכיבוש. דיווחים בתקשורת חושפים שהערים הכבושות קיבלו יותר מ-212 אלף טילים ממגוון חזיתות מאז תחילת המלחמה ב-7 באוקטובר.

הפעולות הללו עלו לארצות הברית כ-1 מיליארד דולר לפי דיווח מודיעיני אמריקאי שפורסם באתר Axios, ובסופו של דבר נכשלו בהרתעת התנועה, שממשיכה לשגר טילים ומל"טים על הספינות מול חופי תימן.

העלות של התחמושת המשמשת להפלת הטילים התימניים והמל"טים נעה בין 1 מיליון דולר ל-4.3 מיליון דולר. יש לציין שהספינות אינן יכולות להטען מחדש בים ויצטרכו לחזור לנמלים הקרובים להטען מחדש אם הפעילות התנועתית תמשך זמן רב יותר - אולי ג'יבוטי היא אחת האפשרויות, לפי מומחים שדיברו עם Responsible Statecraft.

מצד שני, חבר במכון להגנה על הדמוקרטיות, בהנאם בן טלבלו, מציין ש"לא נראה שמאגרי התחמושת של החות'ים התכלו בכל מקום, אפילו עם המשך התקיפות האמריקאיות והבריטיות המפוזרות נגדם... יתר על כן, החות'ים מתכוונים להציג את כוחם מחוץ לגבולות תימן עכשיו לאחר שניצחו במלחמה. לכן ארצות הברית עומדת בפני רשימה של אפשרויות רעות בלבד מול מציאות זו".

אין ספק שהתנועה סבלה הפסדים כתוצאה מהתקיפות על עמדותיה, אבל שמירתה על היכולת לתקוף ספינות כשחצו את הקו האדום, כלומר השיט לעבר נמלי פלסטין הכבושה, מעידה על המוגבלות של התקיפות.

הפרופסור במכון ללימודים מתקדמים בענייני ציבור ובינלאומיים באוניברסיטת אוטווה, תומאס ג'ונו, אומר ש"כוונת החות'ים להמשיך להפריע לתעבורה בים האדום לא השתנתה". הוא מוסיף ש"המציאות בשטח בתימן היא שהחות'ים ניצחו במלחמה והממשלה המוכרת בינלאומית אינה במצב שמאפשר לה לאתגר אותם. היא חלשה, מפורקת ומושחתת".

המציאות היא שהחשכת המידע שמבצעת הממשל האמריקאי מצד אחד וישות הכיבוש מצד שני על גודל ההפסדים שנגרמו מהפעולות הצבאיות משקפת את האמצעים המנוהלים שננקטו למטרה זו. בעוד שהתגובה שהתקבלה לאחר שסנהא הכריזה על מחויבותה לראות בתימן כחזית תמיכה מעידה על גודל הבעיה שעומדים מולה אלו.

יש מי שאומר בתגובה למה שמנסחים אמצעי התקשורת המערביים והדיווחים מהבית הלבן והפיקוד המרכזי האמריקאי ואחרים כי סנהא סובלת מהפסדים כתוצאה מעמדתה, שהמציאות נראית כך: העם התימני משלם מחירים אבל משיג את מטרותיו, בעוד שוושינגטון אינה משיגה דבר מול ההפסדים החומריים שהיא סופגת כל יום.