במספרים ובנתונים מדויקים: זה מה שקרה בתקיפת הבליסטית הגדולה ביותר בעולם

עדיין מתמשכת המבצע "ההבטחה האמיתית" שביצעה הרפובליקה האיסלאמית באיראן לפני מספר ימים, כתגובה להתנקשות באלוף מוחמד רזה זהדי וחבריו ולתקיפת הקונסוליה האיראנית בבירת סוריה, דמשק, נושא שעדיין תופס מקום מרכזי בתקשורת ובדעת הקהל באזורנו ובעולם כולו, בשל חשיבותו וההשלכות שלו, לא רק על מסלול ההתמודדות בין ציר ההתנגדות לבין ישראל וארצות הברית והמחנה המצורף להם, אלא גם על השפעת ההשלכות על העולם כולו, במיוחד אם העניינים יתגלגלו למסלול של תגובות הדדיות, שבהן לא תהיה העליונה אלא לציר ההתנגדות בהנהגת הרפובליקה האיסלאמית.

מקורות מיוחדים חשפו ל"אל חנאדק" מידע ונתונים על המבצע, שמאשרים שהמבצע שהתרחש ב-14 באפריל 2024 הוא ההתמודדות הבליסטית והטיסות המונהגות הגדולה בעולם ובהיסטוריה. כוחות המזוינים של איראן הציגו מופע צבאי מרשים וגדול ומשמעותי ואמיתי.

למרות שהשתמשו בנשק ישן ובמינימום של כוח, כפי שחשף זאת, ראש מפקדת החלל האווירי בשמירת המהפכה האיסלאמית, התא"ל אמיר עלי חג'י זאדה. אך עדיין הצליחו לבלבל את אמריקה ובעלות בריתה והיו אירוע עולמי מובהק, שנמשך באופן רציף למשך 6 שעות. 
ובמהלך שעות אלו נכנע הישות הזמנית באוויר בשידור חי בערוצי הטלוויזיה ברחבי העולם.

לכן, המבצע הזה הפיל את כל הנרטיבים הישראלים, שהושקו בעבר, לגבי החשש של איראן להיכנס למלחמה ישירה עם ישות הכיבוש. והשתנה תפקידה של איראן במהלך הקרב , מתמיכה ומסייעת לשותפה בשטח.

המבצע במספרים

מקורות "אל חנאדק" חשפו את הנתונים והמספרים הבאים לגבי המבצע:

_ המנהלת האמריקאית והישראלים טענו כי שיעור היירוט היה 99%, ואילו עיתון מעריב הישראלי טען שהשיעור הוא 84%, אך האמת היא שאמריקה ובעלות בריתה הצליחו ליירט 70% מהפגזים האיראניים. בעוד ש-30% מהטילים הבליסטיים והמכופפים והטיסות המונהגות הצליחו לפגוע במטרותיהם בדיוק גבוה.

_ האיראנים שיגרו 270 פגזים (טיל בליסטי – טיסות מונהגות – טילי קרוז) בשלושה שלבים במהלך שעתיים, ובמספרים הבאים:

-40 טילים בליסטיים: משימתם הייתה לפגוע במדויק בבסיסים הישראלים שהותקפו במבצע התגובה.

-150 טילי קרוז: היו להם שתי משימות, הראשונה להפריע למערכות היירוט ולהטריד אותן, והשנייה לפגוע במטרות צבאיות.

-80 מזלטים שחיד 136: משימתן הייתה הטעייה והטרדה בלבד, עם הציון שלא היו מכילות כל חומר נפץ.

_ הייתה איראן זהירה לא לבצע את התקיפה באופן מרמה אלא בגלוי בפניעיני כל העולם. ושמה דגש רב על אי שפיכת דמים במיוחד של אזרחים המתגוררים.

ובוודאי הייתה ביכולתה לבצע תקיפה מפתיעה, אך היא החליטה להגיב באמצעות טקטיקות שונות, דרך פעולה מוגבלת ומאוזנת והרתעה וחוקית. היא בחרה מטרות הקשורות לתקיפה בקונסוליה בדמשק, והראתה שהיא אינה מעוניינת במלחמה גדולה.

_ הבסיסים והמוקדים שהותקפו: נבטים – רמון – מוקד הר חרמון.

והבסיס האווירי נבטים הוא הבסיס האווירי BHA 28 הנמצא באזור צפון הנגב ליד דימונה. ובו שבעה מטוסי צבא הכיבוש: שלושה מטוסי F-35, שני מטוסי תובלה, מטוס אחד לתדלוק, מטוס ראש ממשלת הכיבוש, ומטוס נחשון 122 המרגל, ויחידות תומכות.

והבסיס האווירי רמון אינו קשור לשדה התעופה האזרחי רמון הנמצא ליד אילת, אלא הוא בסיס גפן 25 הנמצא ליד סדי בוקר. ובו מתמקמים שלושה מטוסי F-16 ושני מטוסי הליקופטר מדגם אפצ'י AH-64, וחטיבת מקלע דוד.

ולגבי הר חרמון או הרמון, יש בו מספר רב של מוקדים צבאיים אסטרטגיים שנקראים "עיניים של המדינה". והם מאבטחים הגנה והתרעה מוקדמת לישות, בשל מיקומם בגובה רב שמאפשר להם לגלות ולזהות כל אזור מזרח הים התיכון. ובהם מספר נקודות ומכשירים מרגלים מיוחדים של יחידות 8200 ו-9900 השייכות למודיעין הצבאי אמן, וכן נקודות שייכות לחיל האוויר הישראלי.

_ הורדו 50% מהטילים הבליסטיים, בעוד 20 טילים הצליחו לעקוף את כל מערכות היירוט הישראליות והאמריקאיות והמטוסים היורטים, ולפגוע במטרותיהם בדיוק. טילי הקרוז הצליחו 35 מהם לעקוף את המערכות ולפגוע במטרותיהם בדיוק. ובצד הטיסות המונהגות, הצליחו 25 טיסות להגיע למטרותיהן ולעוף מעל פלסטין הכבושה. כלומר הסך הכולל שהגיע הוא 80 פגזים שהצליחו לעקוף מערכות ומטוסי היירוט.

_ הטילים הבליסטיים הגיעו למטרותיהם בפלסטין הכבושה תוך 15 דקות. וחשף התא"ל חג'י זאדה כי הכוח לא השתמש בטילים ח'ורמשהר וסג'יל וחאג' קאסם וחיבר-שכן והיפרסוני 2.

_ השתמשה איראן בלוויינים המלאכותיים שלה, כדי להנחות את הטילים והטיסות המונהגות, במקום מערכת הניווט הבינלאומית GPS.

_ טילי הקרוז נסעו בשני מסלולים לעבר פלסטין:

1)דרך השמיים: עיראק – סוריה – לבנון – הים התיכון – פלסטין הכבושה. ולמסלול זה יתרון שהסיכוי ליירוטו נמוך יותר מהמסלול האחר.

2)דרך השמיים: עיראק – ירדן – פלסטין הכבושה.

_כל פעולות השיגור בוצעו מהאזור המערבי של איראן ומשיראז ואספהאן וטהראן.

הברית האמריקאית-המערבית-הערבית להגנה על ישראל

_ המדינות המשתתפות בברית ההגנה האווירית והטילית הן: ערב הסעודית ומדינות אלו השתתפו דרך מערכת המידע והאזעקה המוקדמת, ששלחה מידע ישירות לאמריקה. כל מדינה כיסתה את האזור הגיאוגרפי הספציפי לה מול איראן.

הם הקימו חמש קווי הגנה:

1) אזור מזרח עיראק - בפיקוח ארה"ב.

2) אזור צפון-מזרח ירדן - בפיקוח ארה"ב.

3) האזור בין ירדן לפלסטין הכבושה - בפיקוח ארה"ב.

4) צפון פלסטין הכבושה, לבנון, הים התיכון וחלק מסוריה – בפיקוח צבא הכיבוש הישראלי.

5) דרום סיני עד אילת וחלק מירדן, מצרים וערב הסעודית – הברית.

הישראלים התמודדו בשטח האווירי של פלסטין הכבושה.

הברית הישראלית-אמריקאית שמול איראן השתמשה במערכות הבאות כדי להתמודד עם המבצע האיראני:

מערכות סיכול אלקטרוניות:

מטוסי F-16 ו-F-35 ורפאל ופלקון. במסגרת הברית הזו השתתפו 150 מטוסי קרב מארבע מדינות (ארה"ב, צרפת, בריטניה, ירדן), פרט למטוסי חיל האוויר הישראלי.

מערכות היירוט הישראליות חץ 3 (נקרא גם "Arrow -3" ומיועד ליירוט מטרות בגובה עד 100 ק"מ, ומחירו של כל טיל "חץ" כ-3 מיליון דולר), קלע דוד (מיועד ליירוט מטרות במרחק של 40 עד 300 קילומטרים, ומחירו של כל טיל יירוט כ-1 מיליון דולר), כיפת ברזל (מיועדת ליירוט מטרות במרחק של 4 עד 70 קילומטרים, ומחירו של כל טיל תמיר הנמצא בשימושה נע בין 20 ל-50 אלף דולר).

ספינת המלחמה "סער 6" השתתפה גם היא בהתמודדות עם התקיפה האיראנית.

מערכות היירוט האמריקאיות: תא"ד (מיועדת ליירוט מטרות בגובה עד 150 ק"מ ומרחק עד 200 ק"מ, ומחירו של כל טיל כ-12 מיליון דולר) – פטריוט (מיועדת ליירוט מטרות במרחק עד 160 ק"מ, ומחירו של כל טיל כ-10 מיליון דולר).

ירדן איפשרה לישראל להתמודד עם רקטות איראניות בשטחה האווירי (כלומר מטוסים ישראלים שיגרו טילים יירוטיים לעבר שטחה האווירי של ירדן).

מטוסי F-35 האמריקאיים המריאו לביצוע משימות יירוט מבסיס נבטים בפלסטין הכבושה, אך לא חזרו לנחות בו במשך 24 שעות ואז חזרו חלקם בהמתנה לתיקון מסלולי הנחיתה בו, מה שמאשר את פגיעת הרקטות והמל"טים בבסיס ואת הנזקים הכבדים שנגרמו בו.

הישראלים החלו לפרוש מחדש את גרסתם לגבי ההפסדים, ועם הזמן יתחילו להודות בהם.

האמריקאים השתמשו בלוויינים שלהם לסיכול מערכת ה-GPS.

ארה"ב הקפידה למנוע מתוך התגובה התימנים והלבנונים, וגם איראן רצתה להגיב לבדה על ההזיה הישראלית כדי לשדר מסר ברור לכולם.

ישנם פרטים על נפגעים ישראלים הרוגים ופצועים, וכמובן שיודיעו על כך בהדרגה ובאופן מעורפל.

הסרטונים שפרסמו הפלסטינים והמתנחלים והירדנים בעצמם, מספיקים להשיב על הטענות והטענות הישראליות.

במסגרת זו, דיווחה עיתון מעריב הישראלית שניתוח של סרטונים הראה מה שנראה כחמש פגיעות בבסיס רמון האווירי במדבר הנגב. בעוד שניתוח של סרטונים בבסיס נבטים בנגב הראה ארבע פגיעות כתוצאה מירי רקטות ולא שברי רקטות יירוטיות.

העלות הכוללת של היירוטים הגיעה לכ-1 מיליארד ו-300 מיליון דולר.

וסיכמו המקורות כי הקרב היה בפועל בין ברית נאט"ו בראשות ארה"ב נגד איראן. והפיקוד המרכזי של ארה"ב, בראשות הגנרל מייקל קורילה, היה הפיקוד המעשי לברית זו.

התרחישים הקרובים

ביחס להשלכות של המבצע, במיוחד לגבי התגובה הישראלית, הדגישו המקורות ששימוש איראן במספר כזה של רקטות ומל"טים מראה שהיא התכוננה לתגובות עתידיות שיהיו גדולות מהשקט שהיה עד כה. כמו כן, בשעות הראשונות של ביצוע התגובה, הכריזה על מוכנותה ויכולתה להתמודד בעוצמה עם כל תגובה ישראלית. וחשפו המקורות כי ההנהגה של הרפובליקה האיסלאמית נתנה פקודה לכוח האוויר והחלל, להגיב על התקפה ישראלית – אם תתרחש נגד שטח איראן – מיד עם המראת מטוסי הקרב ושיגור הטילים הבליסטיים הישראלים, על ידי תקיפת בסיסים ונמלי תעופה ישראלים מהם המריאו, ואין צורך לחזור להנהגה הפוליטית לקבלת החלטה לביצוע התגובה. ותוכל כוח האוויר והחלל לזהות את תחילת ההתקפה הישראלית, בעזרת הלוויינים האיראנים, וגם באמצעים אחרים.

המקורות הציינו כי ארה"ב מנסה למנוע מישראל להגיב על איראן, תוך דגש על החשיבות והקיום של ברית אזורית ובינלאומית שנוסתה לראשונה באותה לילה.

ולגבי ההערכות על המטרות שיתוקפו בתגובה, ציינו המקורות כי התגובה הישראלית שתנסה לפצות על ההפסדים שנגרמו לישות במהלך מבצע הועד האמיתי, תתמקד בנקודות הבאות:

1) תקיפת מערכות ההגנה האווירית וכל מה שקשור אליהן, במיוחד אלה שנמצאות בסוריה ובלבנון.

2) תקיפת מתקנים צבאיים.

3) השמדת מחסני נשק.