ארה"ב ו-13 מדינות נוספות השעו את המימון שלהן לסוכנות הסעד והעבודות של האו"ם לפלסטינים (אונר"א) בשל האשמות שחלק מעובדיה היו מעורבים במתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. למרות המשבר ההומניטרי המתמשך בעזה מגזר, החלטה זו חושפת את חוסר העקביות של הסטנדרטים המערביים ואת הצביעות הפוליטית שבמשחק. וושינגטון, שמגנה את הפלישה הישראלית לרפיח, פוגעת בעצם בפלסטינים הן באמצעות מימון צבאי והן באמצעות הפסקת הסיוע ההומניטרי.
אונר"א הוקמה כצעד זמני לטיפול במצוקת הפלסטינים בעקבות כיבוש פלסטין ב-1948, שהביא לעקירתם של כ-570,000 פלסטינים. העצרת הכללית של האו"ם קיבלה החלטה ששללה מהפלסטינים את זכותם לחזור למולדתם. לאחר מכן, הוגשה החלטה 302 לקבוע את אונר"א כישות כפופה של העצרת הכללית של האו"ם האחראית על ביצוע יוזמות סיוע ועבודות ישירות.
בשל ההאשמות האמריקניות, שהועלו בהקשר שיטתי ללחוץ על חמאס לוותר על חלק מהקווים האדומים שהציב לעסקת חילופי השבויים, מספר מדינות הודיעו בינואר כי ישעות את המימון לאונר"א, כולל התורמים הגדולים ביותר שלה. .
ארצות הברית סיפקה 343.9 מיליון דולר, שכן הקונגרס השעה את המימון לסוכנות עד מרץ 2025. גרמניה תרמה 202 מיליון דולר, האיחוד האירופי נתן 114.1 מיליון דולר, שוודיה סיפקה 60.9 מיליון דולר, נורבגיה תרמה 34.1 מיליון דולר, קנדה נתנה 23.6 מיליון דולר ובריטניה תרמה 21.1 מיליון דולר .
פיליפ לצריני, ראש סוכנות הסעד והעבודות של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א), אישר כי הסוכנות הגיעה ל"נקודת הקריסה". למרות החלטת הסוכנות לפתוח בחקירה בפרק 10 של עובדיה ולהכריז על תחילת החקירה, רוב המדינות התורמות סירבו לחדש את המימון עד לסיום החקירה.
הסוכנות מספקת סיוע לכ-5.9 מיליון פליטים פלסטינים כבר למעלה מ-75 שנה. במהלך תקופה זו, הקהילה הבינלאומית לא הצליחה למצוא פתרון בר קיימא שיסיים את המצור והאלימות ברצועה ויאפשר לפליטים לחזור לבתיהם שנתפסו בכוח על ידי ישראל.
ההחלטה המהירה של המדינות להפסיק את המימון מעוררת חשד שהמעשה תוכנן מראש ונזקק לתירוץ. יישום מדיניות "הענישה הקולקטיבית" של הסוכנות בעקבות האשמות נגד אנשים ספציפיים מעיד על מעורבות של ארצות הברית ובעלות בריתה בגרימת מלחמת הרעב והמשבר ההומניטרי המשפיע על הפלסטינים. סלאח עבד אל עטי, ראש "הרשות הבינלאומית לתמיכה בזכויות העם הפלסטיני", טוען כי ההחלטה של ארצות הברית ומדינות מערביות אחרות תומכת בפשע של ענישה קולקטיבית, ומיישרת אותם עם תוכניות הכיבוש לסיום. עבודת אונר"א.
טיארה אטאי, עובדת סעד ב-15 מדינות מטעם האו"ם, ציינה כי הבעיות עמן מתמודדת אונר"א נובעות מפעולות הקהילה הבינלאומית. היא הזכירה שללא תהליך פיוס והיעדר תחליף לוועדת הפיוס של האו"ם לפלסטין מאז שנות ה-50, אונר"א הפכה למטרה קלה למבקרים מכל צדדי הסכסוך. אטאי גם ציין כי לאחר שנים של הזנחת המדינה הפלסטינית, כאשר 15 מדינות שמשכו מימון לא הכירו בפלסטין, ההחלטה לקצץ במימון אונר"א נתפסת כלא הגיונית וכדומה לגזר דין מוות.
סופר: חדר העריכה