אסטרטגיית "היום הבא" של ארה"ב בתימן

הממשל האמריקני עמד בפני מציאות חדשה בים האדום לאחר עשרות שנים של שליטה בעקבות מלחמת אוקטובר 1973. האסטרטגיה שננקטה במהלך מלחמת "מבול אל-אקצא" חשפה את מגבלות המודיעין שטען הממשל. הדילמה האמריקנית של "מחנק ים" חורגת מעבר למצב הנוכחי, שכן השליטה על דרכי המים חיונית לביטחון האמריקאי. סיום המלחמה בעזה לא ישנה משמעותית את המצב באזור, למעט סיום המבצעים בתימן. כוח צבאי אזורי המסוגל לבצע איומים מציב אתגר חדש לממשל האמריקני, לצד האיום שמציב חמאס. זה יידון במשרד הסגלגל כחלק מהאסטרטגיה לתימן בעתיד.

בשנים שלפני 2014, תנועת "אנסאר אללה", שנחשבה ל"קבוצת מורדים" בלבד, התמודדה עם סכסוכים פנימיים שנגרמו, ממונו ובפיקוח ישיר על ידי סעודיה. כאשר התנועה החליטה להפיל את הממשלה ולתפוס את השליטה בצנעא, בירת תימן, החל שלב חדש, והתוצאות לא היו ברורות עבור הממשל האמריקני עד לשנת 2017 כאשר המצב התבהר ויכולותיו של צבא תימן התבררו יותר בשל התדירות ההולכת וגוברת, המגוון והטקטיקות של פעולותיהם.

לאחר 7 שנות מלחמה, המשבר הסעודי נבע מפיתוח יכולות צבאיות של תימן שיכולות להגיע לכל חלק בממלכה, אשר ראו בהן איום על ביטחונם הלאומי. בינתיים, ארצות הברית ניצלה את הסכסוך כדי להגביר את השפעתה ונוכחותה הצבאית באיים ובמחוזות עתירי נפט.

עד שהמשא ומתן התימני-סעודי התקדם לקראת סיום המלחמה, וושינגטון דחפה לעכב את התהליך כדי לקדם את האג'נדה שלה לסגור נקודות עם נסיך הכתר ולהשיג הטבות נוספות. בעוד ריאד חיכתה בכיליון עיניים לסיום המלחמה המתייבשת, הממשל האמריקאי מיקם את עצמו אסטרטגית במדינה. כתוצאה מכך, כאשר צנעא הייתה מעורבת בסכסוך, החליטה הממלכה להישאר ניטרלית וסירבה לאפשר לוושינגטון להשתמש במערכות ההגנה מפני הטילים שלה נגד החות'ים. לפי גורם הגנה אמריקאי ששוחח עם Sky News Arabia, ריאד אפשרה רק למטוסי קרב אמריקאים לתדלק בשדות תעופה של בסיס צבאי בממלכה.

התיק התימני נלקח תחילה מידיה של ריאד והפך לעניין אמריקאי. אפילו וושינגטון לא המשיכה בהפצצת תימן באופן זה, וסיפקה נתונים שתיעדו את המטרות והתוצאות לאורך המלחמה בת תשע השנים.

וושינגטון הכירה בכך שהתנועה בעקבות "מבול אל-אקצא" שונה מבעבר, ומשחתות ההרתעה שפרסה ממוקדות כעת מדי יום על ידי מל"טים וטילי שיוט תימנים. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה הצבאית שבה נעשה שימוש בנשק כזה למטרות אובייקטים ימיים נעים.

מה שמחמיר את המצב הוא שהגישה האופיינית של ביצוע תקיפות ממוקדות כדי להביס את היריב לא הצליחה להניב את התוצאות הרצויות. כתוצאה מכך, יש צורך לתכנן אסטרטגיה חדשה להתעמת עם האויב הגמיש, שיכולותיו הצבאיות נותרו ללא פגע למרות היותו צעיר יחסית, שאינו עולה על גיל שתי כהונות נשיאותיות באמריקה.

מחלוקת זו פולשת לנסיגות של פקידים אמריקאים שלא הצליחו להבטיח גיוס בינלאומי. ניתן לומר שהאפשרויות העומדות על הפרק, המבוססות על ההיסטוריה של וושינגטון באזור, מבוססות על מספר נתיבים, שחלקם עשויים להיות חלק מאסטרטגיית ה"יום שאחרי" האמריקאית למדינה:

-חוסר מעש אסטרטגי: זהו השם שניתן על ידי מייקל דמינו, יועץ למשרד ההגנה האמריקאי ולשעבר אנליסט צבאי ב-CIA. היא מבוססת על הודעת הפנטגון כי "התקפות החות'ים על ספנות מסחרית הן בעיה בינלאומית הדורשת פתרון בינלאומי", וכי ארה"ב לא הושפעה משמעותית מהשיבוש הסחר בים האדום, שכן רוב הספנות דרך הבאב. מיצר אל-מנדב נמצא בין אירופה לאסיה. בהתאם, היא תסיג את כוחותיה ותפסיק את הפעולה הצבאית נגד תימן, והדבר יאלץ את המדינות הנפגעות ביותר, שהן מדינות אירופה ואסיה, בראשות סין, לאמץ אסטרטגיה צבאית או לנהל משא ומתן עם התנועה להפסקת הפעולות.

דימינו אומר שאסטרטגיה זו תשלח מסרים לבעלות ברית שהשפעתה של וושינגטון הולכת ופוחתת, ולרוב מדינות אירופה אין צי ימי חזק, בסיסים ימיים סמוכים ויכולת לבצע פעולות מילוי בים לאורך תקופות זמן ארוכות, מה שמפחית את החשיבות של התפקיד הזה. מצד שני, אם בייג'ין תצליח לפתור את המשבר, היא תזכה להשפעה בינלאומית גדולה יותר.

נקיטת עמדת הגנה: במטרה לאלץ את צנעא להשתמש במספר הגדול ביותר של מלאי הטילים והמזל"טים שלה לאור מידע מודיעיני מוגבל כדי לפגוע במחסני נשק. הדבר יגרור עלויות עצומות, בעיקר מבחינה פוליטית, כמו המחויבות של וושינגטון להגן על כל מתקפה שלאחר מכן, וכלכלית, כתוצאה מהעלות הצנועה של מל"טים בהשוואה למחיר הטיל האמריקאי.

האופציה הצבאית: לאחר 9 שנות מלחמה, וכמעט 6 חודשים של מאמץ מלחמתי של התנועה, וניסיונות מתמשכים להגביל את יכולותיה, ההכרח לדון באסטרטגיה זו היום מוכיח שהאופציה הצבאית נכשלה.

 מחלוקת ולחימה פנימית: וושינגטון אימצה מדיניות זו במספר רב של מדינות, כמו סוריה או תימן עצמה, שעד לאחרונה המשיכה להציג את מלחמת הקואליציה נגדה כ"מלחמת אזרחים". הממשל האמריקני לא יספק את האפשרות הזו שוב אם ימצא את היתכנותה. אבל זה יהפוך את המדינה למוקד לקבוצות טרור קיצוניות שעדיין נמצאות במספר מחוזות, וזה יפגע בביטחון המפרץ כולו.

תמיכה בהקמת ממשלה בדרום: לאור המציאות הנוכחית, מהשליטה של ​​התנועה בכ-70% משטח תימן, המחלוקות הסעודיות-אמירויות, והניסיון שהייתה לה עם ממשלתו של עבד רב מנצור האדי, ולאחר מכן המועצה הנשיאותית המורכבת ממנהיגי מיליציות, הבחירה הזו תהיה קשה.