מנהיג תנועהת הסדר, סייד מוקתדה א-סאדר

סייד מוקתדא א-סאדר, שנולד בעיראק ב-1974, הוא איש דת שיעי ומנהיג התנועה הסאדיסטית, שהיא בין התנועות הפופולריות הגדולות בעיראק. הוא בנו של סייד מוחמד סאדיק א-סאדר, שזכה לתהילה על התנגדותו נגד נשיא עיראק סדאם חוסיין. בנוסף, הוא נכדו של סייד מוחמד חסן א-סאדר, שכיהן כראש ממשלת עיראק ב-1948.

בשנת 1988 הפך מר מוקטאדה לחבר בפקולטה המדעית באל-נג'ף אל-אשרף. מאוחר יותר הוא קיבל על עצמו את תפקיד הפיקוח על האוניברסיטה הדתית אל-סאדר, וכן נטל על עצמו את תחומי האחריות של הוועדה לזכויות השריעה במשרדו של אביו. בנוסף, כיהן בתפקיד העורך הראשי של מגזין "אל-הדא".

ב-1991 הוא, יחד עם אחיו ואביו, נעצר על ידי השלטונות העיראקים בשל הובלת אינתיפאדת שעבן.

לאחר שאביו, סייד מוחמד א-סאדר, נרצח, הוא לקח את האחריות על תנועות המחאה והמרד, תוך כוונה ספציפית לכוחות ולמטה של ​​הנהגת מפלגת הבעת', אשר כונתה "אינתיפאדת 1999" באותה תקופה.

לאחר הכיבוש האמריקאי של עיראק ב-2003, מר סאדר עבר לעיר קום שבאיראן, שם מצא את עצמו בראש רשימת המבוקשים ביותר.

לאחר נפילת משטרו של סדאם חוסיין, הפך מר מוקטדה א-סאדר למנהיג כוח עממי משמעותי במדינה. הוא עמד בראש הפגנות שלום והפגנות המוניות נגד הנוכחות האמריקאית ודרש שחרור מהכיבוש. ב-2004 קיבלו הכוחות האמריקנים את ההחלטה לסגור את העיתון "אל-חוזה", שהיה מזוהה עם הפלג הסדריסטי. הם גם עצרו כמה חברים ופנו לירות אש חיה לעבר המפגינים.

תקרית זו סימנה את נקודת המפנה ממחאה שלווה לעימות מזוין, שהתפשט לכל מחוזות עיראק ונמשך חודשיים רצופים. במהלך תקופה זו, הנשיא האמריקני ג'ורג' בוש הוציא צו לעצור או להרוג את מר סאדר כפורע חוק, ואמר: "איננו יכולים לאפשר לאדם אחד לשנות את מסלול המדינה".

לאחר האירועים שהתרחשו בשנת 2007, בהם הואשם צבא המהדי בהריגת אזרחים, הוציא מר סאדר צו להקפיא את פעילותו של צבא המהדי עד למבנה וארגון מחדש. הוא הכחיש את כל ההאשמות שיוחסו לו.

בשנת 2009, גינה מר סאדר את מלחמתה של סעודיה בתימן, וקבע כי "סערת הנחרצות" הביאה לאובדן חייהם של תימנים חפים מפשע. הוא קרא לסעודיה להפסיק את מלחמותיה בתימן, סוריה ובחריין ובמקום זאת להתמקד ב"ישראל". גישור ניסה לעצור את המלחמה, אך הוא נכשל עקב תנאים שהציבה ריאד.

ב-2014, לאחר כניסת ארגוני טרור לעיראק, הוא הקים את "סראיה אל-סלאם" במטרה לשחרר שטחים עיראקים ולשמור על מקומות קדושים. זאת בתגובה לדחיה דתית המורה על החובה לעסוק בלחימה. זמן קצר לאחר הקמתה ערכה הסראיה תהלוכה צבאית, שהציגה כלי נשק מסוגים שונים כמו נשק כבד, בינוני וקל, וכן משגרי רקטות ותותחים. יתרה מכך, הם ניהלו עימות עם הצבא בסמארה, החל עם כוחות הביטחון.