לאחר שנתיים של כישלון ביטחוני חסר תקדים מאז הקמת ישראל ומבצע "טופאן אל-אקצא" והמלחמה שלאחריו, מתברר כיום כי הכלכלה הישראלית ניצבת בפני איום ממשי, במיוחד לנוכח העובדה שההתפתחויות האחרונות לא שינו את עמדת הממשלה בראשות הימין הקיצוני, שעדיין נוטה לאפשרות של מלחמה ממושכת.
השאלה המרכזית היא: עד כמה תוכל הכלכלה הישראלית לעמוד במלחמה מתמשכת? לפי הערכות מכון אהרון לכלכלה, קיימים שלושה תרחישים עיקריים, שכל אחד מהם משקף רמות שונות של סיכון כלכלי ופיננסי, עם השלכות ישירות על הצמיחה, החוב, הגירעון והיציבות החברתית והפיננסית.
– תרחיש ההסדר וסיום המלחמה:
אם המשא ומתן המתנהל כיום במצרים יוביל להפסקת אש, צפויה הכלכלה הישראלית להזדמנות קשה להתאוששות, אף שצמיחתה תרד ל־2.2% והגירעון יעלה ל־5.3% מהתמ"ג השנה. עם זאת, התחזיות צופות התאוששות לצמיחה של כ־3.6% בשנתיים הקרובות, תוך ירידה הדרגתית בגירעון ובחוב ל־4% ול־68–69% בהתאמה עד 2026–2027.
תרחיש זה מותנה בביצוע רפורמות מבניות הכרחיות לתמיכה בצמיחה, אך לנוכח הקרע הפוליטי העמוק הן אינן נראות אפשריות או בעדיפות גבוהה – במיוחד כשנתניהו, הנמלט מתיקי השחיתות ומאימת הכלא, נאחז בימין הקיצוני הקורא להמשך המלחמה כדי למנוע את קריסת הממשלה.
– כיבוש מלא של עזה:
במקרה של כישלון המשא ומתן והמשך הכיבוש הישראלי של רצועת עזה, תעמוד הכלכלה בפני תרחיש הרסני. אפשרות זו תדרוש גיוס נרחב של כ־100 אלף חיילי מילואים ואספקת מזון ושירותים חיוניים, מה שיוביל לעלייה בהוצאות הביטחון ליותר מ־8.5% מהתמ"ג בשנת 2025, ולגירעון של 5.6–6.9% בשנים 2025–2026.
לפי מכון אהרון, תרחיש זה יגרור מיתון כלכלי, עם ירידה בתמ"ג לנפש ב־2025, ועלייה ביחס החוב־תמ"ג ל־75% עד 2026, ול־78% עד 2027, דבר שעלול להביא להורדת דירוג האשראי של ישראל ולהגדלת עלויות המימון הממשלתיות.
יתרה מזו, המשך הכיבוש יחמיר את הבידוד הבינלאומי ויביא לסנקציות ייצוא, בעיקר בתחום ההייטק, מה שיקטין את שיעור הצמיחה ארוך הטווח לכ־1% בלבד בשנים 2028–2035. צפויה גם הגירה משמעותית של הון אנושי, יזמים ואנשי עסקים, לצד פגיעה בשוק העבודה ובשירותים החיוניים כמו בריאות וחינוך – עקב גידול בהוצאות הביטחון והיעדר רפורמות כלכליות.
– המשך המצב הקיים ללא הסדר:
התרחיש השלישי מתאר מצב של המשך המצב הקיים עם פעילות צבאית מוגבלת ואחריות ישראל לחלוקת מזון בעזה. בתרחיש זה הצמיחה תישאר נמוכה – 1.3% ב־2025 ו־1.7% ב־2026 – בעוד הגירעון יעלה ל־5–5.4% והחוב ל־72%, עד 88% עד 2035.
תרחיש זה משקף את שבריריות הכלכלה ומעצים את הסיכונים ארוכי הטווח, כולל האטת צמיחה ממוצעת ל־2% בלבד בשנה, ירידה בפוטנציאל הכלכלי בשל בריחת מוחות ואי־ודאות מתמשכת. בהיעדר רפורמות מבניות, עלול המימון הממשלתי להפוך לבלתי אפשרי – מה שידחוף את המדינה לקראת פשיטת רגל בפועל.
מבין שלושת התרחישים, נראה כי עתיד הכלכלה הישראלית תלוי במידה רבה בהצלחת תוכנית טראמפ להגיע להסדר מהיר עם עזה. הסדר כזה יספק הזדמנות נדירה להצלת המשק, בעוד שכיבוש מלא או המשך המצב הקיים יציבו את המשק בפני סיכונים ממשיים – מיתון ממושך, עלייה בחוב ובגירעון, בריחת מוחות ופגיעה ביציבות הפיננסית והחברתית.
ההערכות מצביעות על כך שהמשך הסכסוך ללא פתרון פוליטי עלול להביא את ישראל לאובדן יתרונה בענף ההייטק, להחלשת שוק העבודה ולהגברת הלחץ הבינלאומי על הממשלה – מה שעלול להוביל למעשה לפשיטת רגל של ישראל או לקריסת יכולתה לממן את הביטחון והשירותים החיוניים.
סופר: אל-חנאדק