מאז ההכרזה על הקמת מועצת הנהגה נשיאותית באפריל 2022, היה ברור שישות זו לא נוצרה מתוך תהליך פוליטי פנימי תימני, אלא נולדה מהחלטה והפקה סעודית מריאד — כאשר הוסרו סמכויותיו של הנשיא הקודם עבד רבה מנצור האדי והועברו למועצה שמורכבת משמונה חברים המייצגים כוחות שונים בעלי מטרות ופרויקטים מנוגדים. לידת המועצה מחוץ לגבולות המדינה הביאה איתה את הזרעים של משבריה המבניים, שכן המועצה הוקמה על בסיס פשרה שבירה התלויה ברצון אזורי יותר מאשר בהסכמות לאומיות.
יסוד חיצוני זה הפך את המועצה לכזו שאין לה מאז ומעולם לגיטימציה חברתית ופוליטית בקרב הציבור התימני. בעוד שהוגדרו אותה כפורום מאחד לניהול התקופה המעברית מבחינה צבאית ופוליטית, התגלתה במהרה נתק עמוק בין האג’נדה שהוטלה מריאד לבין המציאות החברתית, הכלכלית והביטחונית של העם התימני, במיוחד בדרום. המועצה לא הציעה פתרונות ממשיים למשברים ההולכים ומחריפים — מקריסת השירותים הבסיסיים והירידה במצב הכלכלי ועד הידרדרות הביטחון באזורים שבשליטתה. הפער הזה האיץ את תחושת הכעס נגדה, לא רק בגלל כישלונה להוציא לפועל, אלא גם משום שהיא נתפסת כישות מיובאת שאיננה משקפת את הרצון הלאומי.
במישור הפוליטי, החלוקות האחרונות חושפות את קיצוניות הדילמה. המועצה כללה מלכתחילה צדדים עם פרויקטים מנוגדים: התנועה הדרומית המעגלת לפרישה ושיבה ל”מדינת הדרום”, בעוד צדדים אחרים שואפים לחדש את שליטתן המסורתית, ודמויות שונות נלחמות בבניית הישגים אישיים על חשבון כל פרויקט לאומי מאחד. התמהיל הזה הפך את המועצה לחסרת יכולת לנהל את המחלוקות בתוכה, כאשר משברים חזרו שוב ושוב עד לקרע علני והפסקת ישיבות חודשים ארוכים.
המשבר האחרון, שנבע מהחלטות בלעדיות של עידרוס אל־זבידי במשרדים ובסמכויות המקומיות, הוא דוגמה להתפוצצות פנימית. מינוים אלה הפכו למגרש קרב על نفوذ בתוך מוסדות המדינה, במקום להיות מהלכים ארגוניים. תגובות כועסות מצד שאר חברי המועצה לא ניסו להגיע לפשרה אלא הדגישו תחרות זועמת לעריכת מחדש של איזוני הכוח. מעניין כי ריאד מיהרה לזמן את חברי המועצה בניסיון להכיל את המשבר, מה שמראה שהפתרונות עדיין מגיעים מבחוץ, בעוד הפנים התימני נותר צופה בהתאמת תפקידים מעל קרקעו.
מצב זה הוא לא רק היבט של מאבק מסורתי בין כוחות, אלא יש לו השלכות ישירות על חיי האנשים. כישלון המועצה בשיפור המצב הכלכלי והביטחוני הגביר את התסכול הציבורי, ואילו עיסוקה בפרופורציות ובמאבקים פנימיים חשף שהעדיפות שלה אינה קשורה לצרכי התימנים. במקום להיות מסגרת לאיחוד ההחלטות — היא הפכה לסמל של שיתוק והפרעה, עם היעדר כמעט תמידי של שישה מחבריה והפחתה מתמדת ביכולת לקבל החלטות משותפות.
ניתן לומר שהמועצה היא דוגמה לכישלון “הנדסה פוליטית חיצונית”, שבה נוסחות מופעלות שלא נובעות מהפנים הלאומיות. נוסחות אלה עשויות ליצור איזון פורמלי בהתחלה, אך במהרה מתמוטטות מול המציאות של חילוקי דעות עמוקים ואינטרסים סותרים. כך ניתן להבין מדוע המחלוקות בתוך המועצה אינן מקריות, אלא חלק בלתי נפרד מממנה מאז הקמתה.
התסריטים העומדים בפני המועצה מצטיירים כמוגבלים. או שמספר ההרכבה העדין ימשיך תחת פטרונות אזורית עד שישובו להסדרה פוליטית בחסות חיצונית, או שהיא תתפרק ממש ותפתח פתח ליותר סיבוכים כאוטיים. בשני המקרים, הגורם החסר הוא היכולת ליצור פרויקט תימני טהור שמשקף את עדיפויות הפנים במקום לציות להכתבות חיצוניות.
המועצה הנשיאותית ניצבת היום על הפרכת — לא רק בגלל החלטות מפוזרות או חילוקי דעות אישיים — אלא משום שקמה ישות שנטועה מחוץ להקשר של הרצון הלאומי. ככל שהפער בין האג’נדה שהוטלה לבין מציאות החיים של התימנים ממשיך להתרחב, מתמוטט מה שעדיין נותר מהעומק הפוליטי והחברתי שלה. התוצאה היא שהמועצה, שהוצגה ככלי לניהול התקופה המעברית, הפכה בעיני רובם למעמסה נוספת על המצב, יותר מאשר לכניסה אפשרית לפתרון המשבר התימני.
