המחוז חצ'רמות חווה משבר הולך ומעמיק, שמאופיין בהידרדרות השירותים הבסיסיים ובראשם החשמל, וגל של מחאות זועמות שפרץ בעריה המרכזיות בימים האחרונים והוביל לשיתוק כמעט מוחלט של החיים הציבוריים. אולם מאחורי המצב הקיומי הישיר, מסתתרים מימדים פוליטיים עמוקים יותר, הנוגעים להיעדר סמכות אפקטיבית המסוגלת לענות על צורכי האזרחים, לעומת שקיעת הגורמים המקומיים בשיקולים שמעבר לעדיפויותיו של האזרח הדרום-תימני בפרט.
האירועים האחרונים שיקפו בבירור את קריסת המערכת המנהלית והפוליטית. ההפגנות הנרחבות ששטפו את אלמוכלא, א-שחר, אלקוטן ותרים, לא היו רק תגובה מיידית להפסקות החשמל הממושכות שנמשכו עשרות שעות, אלא תוצאה של הצטברות ארוכה של כישלון בניהול ענייני המחוז, תוך מאבק בין רשויות מקומיות, הנהגות שבטיות וגורמים פוליטיים הנתמכים מבחוץ. מאבק זה חשף כי השלטון, בכל רמותיו, איבד את היכולת לספק פתרונות שורשיים, וכי המשברים הקיומיים הפכו לכלי לחץ הדדי בין היריבים.
המועצה הדרומית למעבר מיהרה להטיל את האחריות למצב המתדרדר על מה שמכונה "מועצת ההנהגה הנשיאותית", תוך שהיא מאשימה גם את השלטון המקומי וההנהגה השבטית בהיותם צד ישיר במשבר. אך שורש הבעיה אינו בהאשמות ההדדיות, אלא בכך שחצ'רמות הפכה לזירת התנגשות של אינטרסים שונים, שבה מנוהלים הנושאים החיוניים שלה במסגרת מאבק רחב היקף שחורג מגבולותיה.
ראוי לציון כי האזורים הנתונים לשליטת גורמים הקשורים לאיחוד האמירויות ולערב הסעודית הם אלה שסובלים ביותר מבחינה כלכלית ושירותית. בעוד האזרחים סובלים מהפסקות חשמל ממושכות ושיתוק השירותים, נראות ההנהגות המקומיות והצבאיות עסוקות בעימותים צדדיים או בכוננות צבאית לקראת עימותים בשליחות אחרים. במקום שחיי הדרומיים יהיו בעדיפות ראשונה, מופנים המשאבים והמאמצים לתיקים אזוריים, בים האדום, המפרץ ואפילו בעימות עם צנעא, כאשר האזורים הללו הופכים לפלטפורמות לשרת אסטרטגיות אזוריות שאין להן קשר עם הדרישות הבסיסיות של התושבים.
הכשל בסדר העדיפויות מסביר את הזעם העממי הגובר. האזרחים התימנים שיצאו לרחובות אינם מעוניינים בנאומים פוליטיים על איומים אזוריים או חישובים צבאיים, אלא בשירותים בסיסיים השומרים על כבודם. כשהם רואים שהמשברים נפתרים רק זמנית דרך אספקה חלקית של דלק לתחנות הכוח, הם מבינים שמדובר במדיניות של טלאים, וכי העדר רצון פוליטי רציני הוא שמעמיק את הקריסה.
הרשויות הביטחוניות והצבאיות מצדן הפגינו בלבול בטיפול במחאות. מצד אחד הן מכריזות על תמיכתן באזרחים, ומצד שני הן מתערבות לפיזור ההפגנות בכוח ומשגרות אזהרות מפני "פיתנה וכאוס". הסתירה הזו מצביעה על כך שהמערכת הביטחונית נתונה באיזון עדין בין הרגעת הרחוב לבין שמירה על הגיבוי הפוליטי שמספקים לה הגורמים החיצוניים. התוצאה היא שהטיפול הביטחוני לא מסייע בפתרון שורשי המשבר, אלא מחריף אותו בהוספת מימד דיכוי למצב הקיומי ההולך ומתדרדר.
ברקע כל אלה, נותרת חצ'רמות – בזכות חשיבותה הגיאוגרפית והכלכלית – מוקד לתחרות. היא המחוז הגדול ביותר בשטחו, העשיר ביותר במשאבי נפט, ובעל מיקום אסטרטגי רב חשיבות. אך עושר זה לא תורגם לשיפור מצבן של האוכלוסיות, אלא הפך את המחוז לזירת מאבק רב-רמות: בין המעבר לנשיאות, בין השלטון המקומי לכוחות השבטיים, ובין ההשפעה האזורית שמתייחסת לחצ'רמות כקלף במאזן הכוחות ולא כקהילה שיש לה עדיפויות ודרישות לגיטימיות.
מה שמתרחש כיום משקף בעיה עמוקה יותר ממשבר חשמל בלבד. מדובר בכישלון של מערכת הממשל בדרום להיות מסגרת עצמאית הפועלת לטובת אזרחיה. ואולי המסר המסוכן ביותר שמובילות מחאות חצ'רמות הוא שהאזרח מבין בבירור כיצד מתנהלים חייו היומיומיים לפי סדרי עדיפויות שאינם נוגעים לו כלל, וכי ההחלטות הנוגעות לגורלו מוכתבות על ידי משוואות החורגות מגבולות המחוז ואפילו מתימן כולה.
אם לא תיערך הגדרה מחודשת של סדרי העדיפויות כך שחיי האנשים ושירותיהם יוצבו לפני העימותים האזוריים, תישאר חצ'רמות חשופה למעגל חוזר של משברים, ויחד איתו תשחק הלגיטימיות של הרשויות הקיימות – המקומיות, המרכזיות או הנתמכות מבחוץ. ובמקרה כזה, אין לשלול שהדרישות לשירותים יהפכו לתנועה פוליטית רחבה יותר שתשוב ותעלה את שאלת השלטון והלגיטימיות בכל הדרום, ולא רק בחצ'רמות.
סופר: אל-חנאדק