דיוויד הירסט: ישראל נכשלה אסטרטגית מול איראן

דיווח של העיתונאי הבולט דיוויד הירסט מדגיש: בתוך 12 ימים בלבד הפך “הניצחון המוחלט” – שישראל טענה שהשיגה בשעות הראשונות של תקיפותיה באיראן – ל"תבוסה אסטרטגית". הירסט, שמאמרו פורסם באתר Middle East Eye ופורסם בעריכה באתר "החפורות", מציין כי ישראל לא השיגה אף אחד משלושת היעדים של מלחמתה.

אין עדות לכך שתכנית העשרת האורניום האיראנית "הושמדה לחלוטין", כפי שטען טראמפ. הטכנולוגיה, המומחיות הטכנית והנחישות הלאומית של איראן לשקם את התשתיות ההונצחו את התקיפה. בנוסף, הנזק שנגרם ממתקפת הטילים האיראנית שעות לאחר שנמשכה הפסקת האש שהכריז טראמפ מראה שהכוח הטיל הבליסטי האיראני – שהיה יעד שני במבצע – עדיין מהווה איום ממשי ומתמשך על ישראל. לבסוף, המשטר האיראני נשמר ואף התאחד, במקום להתפורר, סביבן תחושת זעם לאומית בהשוואה לפלישה הישראלית חסרת הצדקה.

הקשר היסטורי: שיעור מהעבר

באמצע נובמבר 1940, הטייסת הגרמנית לופטוואפה תקפה את העיר קובנטרי באנגליה – מהלך שהוגדר כהצלחה טכנית מדהימה. שידורי התעמולה הנאצים כינו אותו "החזית הקשה ביותר בכל המלחמה", וג’וזף גבלס טבע אף את המונח "לתת קובנטרי" (Coventrate). אולם הניצחון המוחלט לא החזיק זמן רב: תעשיית המנועים של בריטניה הועבר למקומות בטוחים, הייצור חזר לפעילות בתוך חודשים, וההתקפה חיזקה את רוחם של הבריטים. לאחריה, פצצות טהורות נוספות על גרמניה אותתו על תגובה עוצמתית של חיל האוויר הבריטי.

12 ימים של כישלונות

באופן דומה, בתוך 12 ימים בלבד הכתרה של ישראל את "הניצחון המוחלט" כהשגה בהתמודדות עם איראן הפכה לדימוי דומה של תבוסה אסטרטגית. התנהגות ישראל מול הביקורת הציבורית והאמריקאית מאז הפסקת האש מעידה על חוסר רצון להתחייב להסדר קבוע, על אף הבטחות שנתנו לטרם טראמפ.

שלושת היעדים הישראליים – אף אחד לא הושג:

1. חובת חיסול תכנית העשרת האורניום – לא נמצאה שום הוכחה שהושמד לחלוטין. נטען כי איראן העבירה יחידות מעשרות אורניום ממקומות ממוקדים, וכי אין מידע מדויק היכן ממוּקמת כיום כ־400 ק״ג אורניום מועשר.

2. חיסול ההנהגה הגרעינית – דמוּת המדענים והגנרלים שבעה אבדו, אך ראשי צבא במילא עמדה במקומם בתוך זמן קצר.

3. השבת יכולות הצנטריפוגות – גם לפי דיווחי CNN על סמך הערכת DIA, הכור הדחת הבלתי־נטרלי לא הושמד אלא "עוכב למספר חודשים". האיראנים מסוגלים להפעיל מחדש את פעולות העשרת האורניום והטילים בתוך חודשים – לא שנים.

עוצמת הטילים האיראנית – המכונה "העוצמה הבליסטית" – לא נחלשה

תוך 12 ימים של מלחמה, ישראל ספגה יותר נזק מטילי איראן מאשר זו שספגה משיגור טילי חמאס בשנים האחרונות ואפילו יותר מהנזק הממושך של מלחמה בלבנון. עוצמה זו הציבה את יישובי ישראל במקלטים שוב ושוב תוך תיחזוק מערך הטילים כביטוי איום שישראל לא יכולה להרשות לעצמה לעמוד בו בצורה בלתי־מוגבלת.

המשטר האיראני חי וקיים

המבצע לא הביא לקריסת המשטר. להפך – במקום לפצל בין איראנים, הוא איחד את העם סביב רגשות לאומיים וזעם קיבוצי נגד התקיפה. יתרה מזאת, הסכם "הניצחון" הישראלי הביא את ארצות הברית למעורבות, אם כי טראמפ גב אוררה, ואף הגיע למסקנה שישראל חייבת לעצור – אולי מפני ההתנגדות בתוך מחנהו.

טראמפ בנה את ההסכם – וביטל ברגע הראשון

בתחילה הוא התנגד למעורבות אמריקאית, אך קיבל קרדיט כשהבקיע עמדה אחת. הוא הכריז על הניצחון, הצטרף והשפיע, וביומיים האחרונים אף טען שישראל החליפה את העימות בטקטיקה דיפלומטית, אף שאיפשרה לאיראן להכריז על עצירת התוקפנות בכזו מהירות.

מה נותר לאחר 12 ימים?

– טראמפ חתם על ההפסקה, למרות שהתשתיות האיראניות עמדו בעומס ראשוני.
– ישראל לא יכלה להשיג את היעדים מבלי אמריקה – בייחוד שניים מתוך שלושת.
– מה שהיה לפנים "המכה המשולשת" לא הגיע עמוק והתברר כותרת "המתקפה התכליתית ביותר" – אך נותרה מפורקת מאד.
– ישראל איימה עם הודעות חזקה: "ישראל, אין להפיל פצצות; אם כן – זו הפרה חמורה", אך לאחר 12 ימים נשארה עם תוצאה לא מספקת.

איראן – לא המנוצחת, אלא העוברת הלאה – בתשובה

האיראניים שרדו, התחזקו ואפילו קיבלו יתרון אסטרטגי: הם הראו יגע, יכולת שיקום, עמידות ואיום טיל מסוג שונה לחלוטין ממה שניכרה בישראל. דבר זה גם העיף את תעשיית הייצוא האיראנית, את רוח הלאום האמריקאית ומעורבות אירופה, שהפכו לחסרות מענה נכון מיום למחר.

לבסוף – המסקנה:

ישראל קיבלה "הישג" סטרטגי, אבל יכלה לחסל את שני האויבים הקשים – טילים ואנשים – לא את המשטר. לפי דבריו של שר הביטחון לשעבר לב ליברמן: "אין סיבה למסיבה". קריאת הדרך הבאה חיונית: אם אין הסכם שבבסיסו ביטחון-דיפלומטי ברור, אין מנוס ממלחמה נוספת בעתיד הקרוב, "אבל בתנאים קשים יותר".