טראמפ משנה כיוון: מדיניות חוץ אמריקנית חדשה וזהירה במזרח התיכון

האם הנשיא האמריקני דונלד טראמפ שינה את גישת ארצות הברית כלפי מדיניות החוץ במזרח התיכון? מאמר שפורסם באתר "The National Interest" ותורגם על ידי אתר אל-ח'נאדק מצביע על שינוי ברור במדיניות האמריקנית המסורתית שנמשכה עשרות שנים. לפי המאמר, טראמפ מאמץ תפיסה חדשה שמבוססת על הערכה מחדש של התפקיד האמריקני, תוך אימוץ סגנון ריאלי וזהיר יותר בטיפול בענייני האזור.

ראשית, מציין המאמר שטראמפ מתרחק מהשיטות המסורתיות שהתבססו על התערבויות צבאיות ישירות וניסיונות "לבנות אומות" — מדיניות שכשלו במדינות כמו אפגניסטן ועיראק וגרמו לתוצאות הרסניות. במקום זאת, הוא סבור שעל התחייה באזור לנבוע מתוך החברות המקומיות עצמן.

שנית, טראמפ מעביר את הדגש ממדיניות צבאית אינטנסיבית למדיניות חוץ שמתמקדת יותר בקשרים כלכליים ומסחריים, עם דגש על גישה אישית ומבוססת הדדיות — במיוחד מול מדינות המפרץ.

שלישית, המאמר מדגיש שינוי משמעותי במעמדה של ישראל במדיניות האמריקנית. טראמפ בוחר להפחית את התיאום עם ישראל בסוגיות רגישות, כמו המשא ומתן עם איראן בנושא הגרעין, וגם במשא ומתן עקיף עם חמאס. הדבר נובע, לפי המאמר, מהתסכול של טראמפ מהתנהלותה של ישראל והשפעתה השלילית על אינטרסים אמריקניים.

רביעית, טראמפ מאמץ מדיניות חוץ שמכירה במגבלות הכוח האמריקני ובצורך לצמצם התערבויות צבאיות — גישה שמבקשת להעביר את האחריות לביטחון האזורי לידיים המקומיות ולסיים את עידן "המלחמות הנצחיות".

בסופו של דבר, המאמר תוקף את מדיניות ארה"ב הקודמת במזרח התיכון: תמיכה בכיבוש הישראלי, הפלת משטרים שתרמה לצמיחת ארגוני טרור, והפצצות נרחבות של אזרחים בשם "הדמוקרטיה" — לצד סתירה מתמשכת בין הרטוריקה על זכויות אדם לבין המעשים בפועל.

נאום טראמפ בריאד במאי 2017 שיקף את השינוי בגישה זו. הוא הביע ביקורת חריפה על ממשלים קודמים, והדגיש שהתחדשות האזור צריכה להתרחש מבפנים. אמירותיו כללו: "המזרח התיכון החדש נולד מידי עמי האזור בעצמם — כשהם בונים את מדינותיהם הריבוניות, שואפים למימוש חזונם הייחודי ומעצבים את גורלם בידיהם".

מדיניותו החדשה של טראמפ, למרות שהיא לא תמיד עקבית, מצביעה על מגמה ברורה: ריאליזם וזהירות במקום אידיאליזם הרפתקני. ומהלכים כמו הפסקת האש עם אנצאראללה בתימן, שיחות הגרעין עם איראן והקלות בסנקציות על סוריה – כולם משקפים את השינוי בגישה.

בנוסף, טראמפ הציב את נתניהו במבוכה כשהודיע על פתיחה בדיאלוג ישיר עם איראן, ואף שוחח עם חמאס מספר פעמים – כולל עסקה לשחרור אזרח אמריקני-ישראלי. החלטתו להוריד בדרגה את היועץ לביטחון לאומי לשעבר מייק וולטז, בעקבות קשרים הדוקים מדי עם בכירים ישראלים, מדגישה את עומק השינוי והאכזבה האפשרית של טראמפ מהמצב הקיים.

לכן, החלטתו לצמצם את מעורבות ישראל בתיקים מרכזיים של המדיניות האמריקנית אינה שגרתית – אך היא מהותית. ארבעה חודשים בלבד לתוך כהונתו השנייה, טראמפ מצייר גבולות חדשים להשפעתה של ישראל.

לסיכום, התוצאה של גישה זו היא הקטנת ההתערבות האמריקנית והעברתה של האחריות על היציבות האזורית חזרה לתושבי האזור עצמם — שינוי שיכול להיות קריטי, במיוחד אם יצליח להפסיק את מעגלי ההרס שהותירה אחריה מדיניות החוץ האמריקנית בעשורים האחרונים.