14:07 זמן קודס הכבושה
במהלך חדש, אישר הקבינט הישראלי את הקמתו של "מחסום ביטחוני" לאורך הגבול המזרחי עם ירדן, לצד פרויקט מקביל להקמת התנחלות חדשה באזור. הצעד מגיע בעיתוי רגיש המתלווה להסלמה בעזה. התוכנית פועלת בשני מישורים: אסטרטגי, כ"מהלך לחיזוק ביטחון ישראל בטווח הארוך", והרחבתי – כמקובל – תוך ניצול כל התפתחויות לחיזוק פרויקט ההתנחלות.
לפי הנרטיב הישראלי, המטרה המוצהרת של התוכנית היא לסכל כל ניסיון איראני "לנצל את הגבול המזרחי" – באמצעות הברחת נשק או החדרת פעילים – לפתיחת חזית חדשה נגד ישראל. נראה כי ההחלטה להאיץ את אישור התוכנית התקבלה לנוכח ההתפתחויות בשטח, במיוחד לאחר שתי פעולות שבוצעו בגבול ירדן (גשר אלנבי והים המלח) בידי אזרחים ירדנים נגד חיילים ישראלים.
חשש מחזית חדשה
התוכנית, שכבר הועלתה בעבר מספר פעמים, זכתה לאישור רשמי כעת – מה שמעיד על כך שישראל מעריכה גוברות הסיכויים להיווצרות תשתית התנגדות בתוך ירדן בטווח הקרוב. הערכה זו נשענת על שורת אינדיקציות, ובהן ניסיונות חדירה תכופים מהגבול המזרחי וניסיונות הברחת נשק לגדה המערבית מאותו אזור. בשל כך, אישר הקבינט במהירות את בניית "המחסום הביטחוני", שצפוי להימשך כשלוש שנים ולעלות כ-1.4 מיליארד דולר.
למרות הסכם השלום שנחתם עם ירדן ב-1994, ישראל פועלת לפי עיקרון לפיו "חברי היום עשויים להפוך ליריבים מחר", במיוחד לנוכח השינויים האזוריים המהירים. הדבר ממקם את החזית המזרחית – בתפיסת מערכת הביטחון הישראלית – כסבירה להפוך לזירת עימות, ולכן יש לבצרה פיזית וצבאית.
הסיוט של 7 באוקטובר
התקיפה של 7 באוקטובר היוותה נקודת מפנה בתודעה הביטחונית של ישראל. ישראל העריכה בעבר כי היא שולטת במצב ברצועת עזה באמצעות מערך פיקוח הדוק המבטיח את ביטחון יישובי העוטף ואת שליטתה בתנועות ההתנגדות. אך ההפתעה הפתאומית של ההתנגדות, שהפילה את המערך הביטחוני והצבאי בתוך שעות, יצרה טראומה ביטחונית שדחפה את ישראל לחשוב מחדש על מבנה ההגנה שלה.
בהקשר הזה, נראה כי תוכנית "המחסום הביטחוני" עם ירדן היא חלק מניסיון להקדים תרחיש דומה. התוכנית כוללת אמצעים מתקדמים, בהם חיישנים רגישים, מרכזי שליטה ובקרה, ופריסת כוחות צבא. כל אלה מעידים על כך שחשש ישראל מהישנות איום קיומי דוחף אותה לשוב לדפוס ההתגוננות – גם אם היא יודעת שהביצורים לא מנעו את הפתעת עזה, ואולי לא ימנעו הישנות דומה בגזרה אחרת.
איום מהעם
המהלך גם משקף הבנה גוברת בישראל כי הסכמים עם מדינות אינם מבטיחים רגיעה מצד עמים הרואים בפלסטין את עניינם המרכזי. ישראל מבינה כי עמדת הציבור אינה תמיד חופפת לזו של הממשלות, וייתכן שבשלב כלשהו יהפוך השטח הירדני לבסיס תמיכה ממשי בהתנגדות. לכן, הביצורים בגבול המזרחי אינם רק אמצעי מונע, אלא עדות למשבר עמוק יותר המאיים על ביטחונה של ישראל – איום שהיא אינה מסוגלת לשאת שוב.
בסיכומו של דבר, התוכנית הישראלית להקמת מחסום ביטחוני והתנחלות לאורך הגבול עם ירדן נובעת מתודעת הפחד שאחרי 7 באוקטובר – עת ישראל רואה איום מכל כיוון. למרות מאמציה לבצר את גבולותיה, הניסיון מלמד כי גם המערכות הביטחוניות המתוחכמות ביותר ניתנות לחדירה.
